רבי יהודה בן הרא"ש

מתוך ויקישיבה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

רבי יהודה בן הרא"ש היה פוסק מהראשונים, בנו וממלא מקומו של הרא"ש. מחבר שו"ת "זכרון יהודה".

נולד לאביו הרא"ש בתשעה באב שנת ה' אלפים ל'. כפי הנראה, נולד בקלן שבאשכנז בה התגורר אביו באותה תקופה. על פי מה שכתב בצוואתו, כשהיה תינוק לקה בעיניו, ומצבו החמיר לאחר טיפול שגוי של מרפאה אחת עד שלא ראה כלל, ורק לאחר טיפול (שנפסק באמצעו בעקבות פטירת הרופאה) מחודש אצל רופאה אחרת (יהודיה), שהשיב לו את ראייתו במקצת. בעקבות כך, היחס של הוריו כלפיו היה שונה מלשאר אחיו (בהם רבי יעקב בן הרא"ש בעל הטורים), והם לא דחקו בו להתאמץ ללמוד.

בשנת מ"ג, בהיותו כבן 13, יצא בספינה מקלן, ועבר לטוליטולה (טולדו) שבספרד (לשם הגיע בשנת מ"ה), דרך דרום צרפת. הוא מספר כי לא הספיק ללמוד בצרפת וכי הלימוד בספרד היה לו קשה בתחילה מפני שלא הכיר את לשונם ואותיותיהם ועיניו היו, כאמור, חולות וחלשות. כנראה שרבי יהודה נשלח לספרד מפני שהרא"ש ראה שמתחילות גזירות ורדיפות נגד היהודים, ויתכן כי כבר אז תכנן אף את עזיבתו הוא את אשכנז.

שנה לאחר מכן, בשנת מ"ו, נשא את בתו של אחיו רבי יחיאל, וכפי הנראה לא היו לו ממנה ילדים. בהמשך חזר לביתו באשכנז, וכשהיה בן 28 שלחו אביו בשנית לספרד, לחפש שם מקום למשפחה לגור. בדרך רצופת מכשולים וסכנות הוא מבצע את ציווי אביו.

אשתו הראשונה (בת אחיו רבי יחיאל) נפטרה בחייו, מיד לאחר ראש השנה בשנה לא ידועה. בשנת ס"ה, לאחר שעברה כל משפחתו עם אביו לטולדו, נשא את מרים בת אחיו רבי שלמה, ועמה בנה את ביתו והוליד ילדים.

משהגיע הרא"ש לטולדו, התמנה שם לכהן כרב (למרות ההבדלים במנהגים בין מה שהביא עמו מאשכנז לבין המנהג שרווח בספרד). באותה תקופה, למד רבי יהודה הרבה תורה מאביו.

בשנת שפ"א, לאחר כ-15 שנה בטלודו, נפטר הרא"ש. מיד עם פטירתו, מצונה רבי יהודה על ידי הקהילה לממלא מקומו.

כשפרצה המגפה השחורה, איבד את אשתו מרים ושני בניו, חיים ושלמה. גם רבי יהודה עצמו נפטר במגפה הזו, בכ"ב בתמוז ק"ט (בנוסח מצבתו כתוב ב[[י"ז בתמו�]]), ונקבר בבית הקברות היהודי בטולדו. בית קברות זה, בו קבורים גם אביו הרא"ש, רבנו יונה ועוד, נחרש על פי הוראת חכמי העיר לפני גירוש ספרד, כדי למנוע את חילול קברי הרבנים על ידי הנוצרים. עם זאת, נוסח מצבות רבות בבית קברות זה הועלה על הכתב, עם שיבושים ושגיאות, וכך הגיע לידינו נוסח מצבתו של רבי יהודה:

אני הנצבת לאות ולמזכרת שתחתי נקברת גוית איש יהודה בן הרא"ש בן ה"ר יחיאל בן ה"ר אורי בן ה"ר אליקים בן ה"ר יהודה הנולד באשכז יום שישי/שלישי לעת ערב ט' באב, ויצא משם יום ראשון כ"ב בתמוז באני שמצא (ובא) אל טוליטולא שלישי/שישי ביום הלל בראש חודש אייר, ונשא את בת אחיו ה"ר יחיאל ערב סוכות שנת המ"ו, אחר יום הכסא (כסה=ראש השנה) בא ביתו (אשתו) ובעפר נטמן ובנה לו בית נאמן בת אחיו ר' שלמה ויתנהו לחן בעיני אמו וישב על כסא אביו תכף עם פטירתו ויחזק בא"ך שנים בישיבת אבותיו, ונפטר בי"ז בתמוז שנת ק"ט אב חכם בן ישמח ותחתיו פרי צדיק עץ חיים יצמח, יחסה ויתלונן בצל, אלהי ישראל, אשר בו בטח והאמין, וינוח ויעמוד לגורלו לקץ הימין.

היה בעל ידיעות בפילוסופיה ובתכונה.

על תלמידיו נמנה ר' מנחם בן אהרן זרח, בעל ספר "צידה לדרך".

מתשובותיו נדפס שו"ת זכרון יהודה (וראה בהרחבה אודות השו"ת, ניסוחו והצאתו במבוא לשו"ת זכרון יהודה מהדורת זכרון ירושלים מאת הרב אברהם יוסף חבצלת). ספר זה מובא בכתבימ גדולי האחרונים, בהם רבי יוסף קארו, מהר"ם אלשקר ועוד, שראו אותו בכתב יד (ולאחריהם הרבה אחרונים שהביאו ציטוטים מדברי שהובאו בדברי קודמיהם).

אחד מקרובי משפחתו נקרא אף הוא רבי יהודה בן אשר, וכהן כרב בבורגוש (שם התכתב עם הריב"ש (ריב"ש רעג)) ולאחר מכן כראש ישיבה בטולדו, ולעיתים התבלבלו בין שניהם. רבי יהודה הנ"ל נרצח בגזירות קנ"א.