רב חנן בר רבא

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search
רב חנן בר רבא
תקופתו אמוראים
דור שני לאמוראי בבל
רבותיו רב (חותנו)
חבריו רב יהודה, רב נחמן, רב חסדא (חתנו), רב הונא

רב חנן בר רבא (215 - 297) היה מגדולי האמוראים בבבל בדור השני של התקופה. מוזכר פעמים ספורות בתלמוד הבבלי. חתנו של רב[1]. יש להבדיל בינו לבין אמורא שדר בדור האחרונים לאמוראי בבל‏[2].

בתו הייתה אשתו של רב חסדא[3].

מתורתו[edit]

יחסם השלילי של חז"ל לניבול פה מודגש בדבריו במסכת שבת, שבו נאמר:

אמר רבי חנן בר רבא הכל יודעין כלה למה נכנסה לחופה אלא כל המנבל פיו אפילו חותמין עליו גזר דין של שבעים שנה לטובה הופכין עליו לרעה. אמר רבה בר שילא אמר רב חסדא: כל המנבל את פיו מעמיקין לו גיהנום.
בבלי מסכת שבת, ל"ג, ע"א

מפסקיו[edit]

  • אמר רב חנן בר רבא אמר רב חיה גסה הרי היא כבהמה דקה לפרכוס אבל לא למכירה‏[4].
  • אמר רב חנן בר רבא אמר רב מבוי שנפרץ מצידו בעשר, מראשו בד'. כלומר, כאשר יש במבוי פרצה בגודל עשרה אמות היא נחשבת לפרוצה ויש להקיפה שוב במחיצה כדי שתהיה מוקפת מארבעת צידיה לפי הלכות שיתופי מבואות, אך אם הפרצה היא לא מצד המבוי, אלא בראשו, הדין חמור יותר מכיוון שאז "רבים בוקעים בו" קל יותר להיכנס למבוי והוא דומה במקצת לרשות הרבים ולכן יש להקיפו גם אם הפרצה קטנה (רב הונא חלוק על דין זה וההלכה כמותו).‏[5]

הערות שוליים

  1. חולין צה ע"ב ועוד, "רב הוה אזיל לבי רב חנן בר רבא חתניה"
  2. ראה בביצה ל א אודות רב חנן בר רבא שמשמע שהיה תלמיד של רב אשי.
  3. בבלי, עבודה זרה יא ע"ב: "אמר ליה רב חנן בר רב חסדא לרב חסדא: מאי קבועין הן? א"ל, הכי אמר אבוה דאימך...". כלומר, כך אמר סבך, אבי אימך, וזו שמועה הלכתית שנאמרה שם בשם רב חנן בר רבא.
  4. עבודה זרה טז א
  5. ערובין ה ב