שטים

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search

שטים או "אבל שטים" הוא מקום מושב שבטי ישראל בערבות מואב בטרם כניסת לארץ כנען. שטים מוזכרת במקרא במקומות אחדים:

  • ספר במדבר : "וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל, בַּשִּׁטִּים; וַיָּחֶל הָעָם, לִזְנוֹת אֶל-בְּנוֹת מוֹאָב." (פרק כ"ה, א')
  • ספר יהושע : "וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ-בִּן-נוּן מִן הַשִּׁטִּים שְׁנַיִם-אֲנָשִׁים מְרַגְּלִים." (פרק ב',א')
  • ספר מיכה : "עַמִּי, זְכָר-נָא מַה-יָּעַץ בָּלָק מֶלֶךְ מוֹאָב, וּמֶה-עָנָה אֹתוֹ, בִּלְעָם בֶּן-בְּעוֹר מִן-הַשִּׁטִּים, עַד-הַגִּלְגָּל, לְמַעַן, דַּעַת צִדְקוֹת ה'."(פרק ו',ה').

אם נסדר את המקראות לפי סדר התרחשותם, הרי בתחילה בני ישראל חנו בשטים בלעם בן בעור ברך אותם . אחרי שהוא רואה שאינו מסוגל לעולל להם דבר, הוא פעל לפי הכתוב במסכת סנהדרין : "אמר להם אלהיהם של אלו שונא זימה הוא.." (דף קו,א גמרא) והציע כי בנות מואב יגרמו לבני ישראל לחטוא. ולבסוף, השטים היו הבסיס ליציאת המרגלים לארץ כנען.

זאב ארליך מביא את דבריו של הרב מנחם מנדל, בנו של הרש"ר הירש. האזכור של "שטים" יחד עם "גלגל" בא לציין שני מקומות בהן הפר העם את התחייבותו לאלוקים. על שטים ראינו לעיל ועל חטא העם בגלגל נאמר בספר הושע: " אִם-זֹנֶה אַתָּה יִשְׂרָאֵל, אַל-יֶאְשַׁם יְהוּדָה; וְאַל-תָּבֹאוּ הַגִּלְגָּל, וְאַל-תַּעֲלוּ בֵּית אָוֶן, וְאַל-תִּשָּׁבְעוּ, חַי-ה'" (פרק ד', ט"ו) [1] פרשן המקרא רבי אברהם אבן עזרא סבור כי אזכור שני המקומות היא בהקשר שונה: בשטים חטאו ואילו בגלגל חזרו בתשובה מחטא העריות אחרי קיום ברית המילה. וכך נאמר בספר יהושע על הגלגל : "היום גלותי את חרפת מצרים" ( פרק ה', ט')

מחנה ישראל[edit]

מחנה ישראל הסתרע על פני שטח רחב. על בלעם נאמר בספר במדבר: "וַיִּשָּׂא בִלְעָם אֶת-עֵינָיו, וַיַּרְא אֶת-יִשְׂרָאֵל, שֹׁכֵן, לִשְׁבָטָיו; וַתְּהִי עָלָיו, רוּחַ אֱלֹקים" (פרק כ"ד,ב'). חז"ל מציינים במסכת עירובין כי המחנה היה בגודל "תלתא פרסי על תלתי פרסי" (נ"ה, ב')שהם כ-20 ק"מ על 20 ק"מ[2].

אוסביוס מקיסריה, המונה והמתאר שמות יישובים בארץ ישראל במאה ה-4, מזהה את המקום בו ישבו שבטי ישראל כ"בית ישימון", ממול לעיר יריחו לפי המובא בספר במדבר : "וַיַּחֲנוּ בְּעַרְבוֹת מוֹאָב, מֵעֵבֶר לְיַרְדֵּן יְרֵחוֹ"(כ"ב, א'). לדעתו הוא המיקום ממנו בלעם ראה את שבטי ישראל בבואו לקלל אותם.

שרידים מהמחנה לא נמצאו אבל על אופי המקום ניתן ללמוד מאתר שהתגלה בסביבה.

תלוליות ע'סול[edit]

תוּלֵילַאת אל-עַ'סוּל (Teleilat Ghassul) הוא אתר בערבות מואב במזרח עבר הירדן 14 ק"מ צפונית מזרחית לים המלח ליד הכפר "כפריין". הוא נחשב לאתר הגדול מסוגו ועל שמו מכונה התרבות הכלקוליתית בשם "התרבות הע'סולית", כשם המקום בשפה הערבית. כאשר הגיעו בני ישראל לאזור היה כבר האתר חרב זמן רב.

האתר התגלה לראשונה על ידי אלכסיס מאלון מ"המכון האפיפיורי למקרא" בירושלים. הוא מצא במקום תלים וסבר שהם חלק מ"ערי הכיכר" שנעלמו במהפכת סדום ועמורה (ספר בראשית פרק י"ט) . אך לפי שרידי כלי החרס שבאתר הארכאולוגיים הגיעו למסקנה כי הייתה התיישבות במקום עוד לפני בוא בני ישראל. דגם אופייני של קרמיקה שהתגלה במקום כונה בשם "הכוכב הע'סולי". ועל בסיס הממצאים שהתגלו באתר נקבע כי הוא יהיה האתר האופייני של ארץ ישראל לתקופה הכַּ‏‏לְקוֹ‏ליתית . תקופה שבה הארכאולוגיה מניחה כי התקיימה תרבות של בני אדם למן האלף החמישי לפנה"ס עד ועד ל-3300 שנה לפנה"ס. השם מורכב משני מילים יווניות, אשר פרושם בעברית: נחושת ואבן. באתרי העתיקות אשר קיומם הוגדר לתקופה הכלקוליתית נמצאו כלים מנחושת, בנוסף לכלים מאבן שהיו גם בתקופות קודמות.

תאור האתר[edit]

באתר קבוצה של 12 תלוליות קטנות המהוות את היישוב הקדום. שטחו המשוער של האתר הוא לפחות 60 דונם. המבנים באתר בעלי צורה מעוגלת, שקועים בחלקם באדמה או בעלי קירות אבן ולבנת-טין . הם נבנו לפי מתכונת פחות או יותר אחידה ופשוטה: חדר מלבני אחד, ששימש כיחידת המגורים, ולפניו חצר גדולה מוקפת גדר. הגגות מקני-סוף וקש. התמיכה לגג הייתה מעמוד עץ שהוצב במרכז החדר. בחצרות ובין מתקנים, להבערת אש, תנורים, בורות, ממגורות, משטחי עבודה וכלי כתישה. אך בתים אחדים שמידותיהם גדולות מן המקובל. נמצא כי הפרט האחד החורג, מרמת הבניה הפשוטה של הבתים, הוא הטיח הלבן שבו טויחו הבתים מבפנים וציורי הקיר שצוירו עליו. הישוב לא הייה מוקף חומה באף שלב של קיומו.

הכלים נעשו מחרס פשוט והוחלקו באמצעות גבעולי עשבים. לפי טביעות מחצלות על הכלים עולה כי הניחו אותם על רצפת הטין . האתר התגלו כלים העשויים מצור : להבים, אזמלים, נקרים, מגרדים ומרצעים), ומכלי אבן - אבני רחיים, עליים ומכתשים, ראשי אלות, אבני משקולת לנולי אריגה; וכן כלים מכורכר, בזלת ומתכת - אשר שימשו לצייד ולפולחן.

מעריכים כי אפיק הירדן זרם קרוב לאתר. על פי העצמות שנמצאו היו היישוב בקר וצאן (צבאים ווחזירים. שרידי גרעינים נמצאו מהצמחים: חיטים, שעורים, אפונים, זיתים ותמרים .

זאב ח' ארליך (ז'אבו), סבור שתושבי המקום "הגיעו לרמה טכנולוגית גבוהה הן בהקמת מבנים, הן בייצור כלים, הן בבניות בעלי חיים והן בגידולי קרקע. אף בציד ובדיג שלחו ידם."


הערות שוליים[edit]

  1. וכן בפרק ט' ט"ו, ובפרק י"ב, י"ב ובספר עמוס פרק ד', ד'
  2. פרסה היא 4 מייל ומייל רומאי הוא 1.480 מטר

לקריאה נוספת[edit]

זאב ח' ארליך (ז'אבו), עוצמתה של תרבות קדומה, " ארץ מקרא" - מוסף השבת מקור ראשון 11 ביולי 2008