בס"ד


מס. סידורי:14141

נשיכת כלב

שם בית דין:כוכב יעקב - איגוד בתי הדין לממונות
דיינים:
הרב אלקובי אריאל
הרב חבר טוב אבישי
הרב כהן אהרון
תקציר:
בן של התובע ננשך מכלב של להנתבע ונזקק לטיפול רפואי. התובע תבע גם עוגמות נפש והוצאות שיש לו מחמת הנשיכה.
הנתבע לא היה בביתו ולטענתו הכלב אינו נושך אלא א"כ התגרו בו. וכן הוסיף טענות נוספות.
פסק הדין:
ביה"ד הציעה לצדדים להתפשר. הצדדים הסכימו ביניהם שהתובע ישלח את הכלב לכלביה ויכתבו לכלל היישוב על המקרה והזהרה מפני החזקת כלבים.
נושאים הנידונים בפסק:
תאריך: ה' תשרי תשפ"ד


לפני כב' הדיינים:                                                                                                                             מס' תיק: 01\23

אב"ד הרב אריאל אלקובי

דיין הרב אבישי חבר טוב

דיין הרב אהרון כהן


התובעת: 

נגד

הנתבעת: 


  1. תיאור המקרה בקצרה:

בערב הבר מצווה שלו, הבן של התובעים ננשך ע"י הכלב של משפחת _____ בבטנו והוזקק לתפרים.  

  1. טענות התובעת:

יום לפני הבר מצוה שלו, בני טייל בגבעה. היה שם כלב רועה גרמני. בדר"כ הוא קשור אך הפעם החבל התנתק והוא תקף את בני ונשך אותו והתנפל עליו. רק לאחר מאבק ממושך של הילד עם הכלב הצליח להשתחרר ממנו. בעקבות כך נפתח לו חתך עמוק באזור הבטן והיינו צריכים לשהות זמן רב בחדר מיון עד השעות הקטנות של הלילה. יש לי שמונה ילדים ואני גם מניקה אז הוצרכנו להשיג בייביסיטר ואני הגעתי לאפיסת כוחות. לאחר מכן גילנו שיש עוד חתך פחות עמוק אך יותר גדול בישבן וכבר לא היינו יכולים לנסוע ולטפל בזה בלילה.

היו הרבה דברים שהיינו צריכים להכין בלילה לבר מצוה ולא הכנו. היו אנשים שרצינו להזמין וזה ערב הבר מצוה ולכן לא הסתפקנו להזמין את האנשים האחרונים והיו בסוף רק 30 אנשים  וגם להם האוכל עדיין לא היה מוכן בזמן והיו צריכים לחכות זמן רב. למרות שנעזרנו במכרים רבים עדיין לא הצלחנו שהכל יהיה בזמן והיה עיכוב גדול בדבר וזה גרם לנו לעגמת נפש. 

בנוסף הילד לא הכין דרשה אלא מופע ספורטיבי בעזרת אביו שהוא מאמן במקצועו אך הוא לא יכול היה לעשות את המופע עקב הפציעה בבטנו ונמצא שהיה לו בושת גדולה שלא הכין כלום לבר מצוה. 

הדבר גרם לי לבעיה בריאותית שכן הייתי בחודש הרביעי והיה בזה סכנה לעובר. 

דבר זה גם גרם לכך שלא היתה לילד שבת בר מצוה מכובדת כי לא יכולנו להזמין את כל הקרובים הרחוקים והיתה שבת בר מצוה מאוד מצומצמת. 

בשיחה שקיימיתי עם בעלי הכלב התגלה לי שלכלב יש סריטה מילדים שעבר תקיפה בעבר בקטנות כלומר הכלב הזה מסוכן !!

צפיתי שתהיה יותר תמיכה מצד המשפחה של הנתבעים והם אפילו לא התקשרו לשאול מה המצב אצלנו רק שלחו את הטפסים הנצרכים לחיסון. 

מעגלים חברתיים נוספים שניזוקו  - חברה אמרה לי שגם היא ננשכה על ידי הכלב וחתך לה את השמלה, כלומר אני לא היחידה, ויש כאן בעיה חברתית. הילדה של אותה אשה גם כן סיפרה שחוותה פחד מכלב זה. 

בשיחה עם הורטירינר נאמר לי שכלב משוטט לא משוחרר נושך אך כלב שכל הזמן קשור אינו נושך ולכן כנראה שכלב הזה שוטט שלא היה קשור ונתנו לו חופש ולכן נשך ומשאירים אותו לא קשור ויש לי עדויות שהכלב הזה באמת היה משוחרר. ולכן יש כאן את אשמת הנתבעים לנזק שקרה ולכן הם צריכים לשלם. 

לכן אנו תובעים 

  1. נזקים – צלקת שחשופה לשמש יכולה ח"ו לגרום להתפרצות גידול, על כן צריכים לנתח להסיר את הצלקת. דיברנו עם פלסטיקאי. הוא אמר שבעוד ששה חודשים נטפל בפלסטרים מיוחדים שעלותם 1000 שקלים. ואם זה לא יעזור הילד יצטרך ניתוח פלסטיקאי בעלות של בערך 5000 ₪. אני מוכנה להשים את הכסף במשמרת. 

  2. פגיעה נפשית – יש שני דרכי טיפול נצרכים. 140 ₪ לטיפול ל 30 טיפולים אצל פסכולוג נפשי לטרואומה ו4 מפגשים של 300 ₪  לגורם נוירולוגי סה"כ 6400 ₪.

  3. הפסדנו ימי עבודה – 600 ₪. 

  4. ביום הבר מצוה היו הוצאות הסעות 1000 ₪ ועזרה 6 אנשים שלכל אחד שילמנו 150 ₪.  

  5. 6000 ₪ עוגמת נפש שלא יכול לומר את הדרשה והבר מצוה שלא לא היתה שמחה כי לא היו שולחנות ערוכים ולא היה אוכל ולא היתה שבת בר מצוה. 

  6. על עצמי שכמעט עברתי הפלה אין לי הערכה לגמרי על הצער ועגמת הנפש שאני עברתי. 

  1. טענות הנתבעים 

בזמן התקיפה, לא היינו בבית והגיס שלי היה אמון על שמירת הכלב. 

הכלב היה אצלי מאז שהוא קטן, הילד הזה באופן ספציפי היה מתעלל בו. הוא כלב שמירה והוא תמיד קשור והוא שומר על טריטוריה שלו. הילד מודע שהכלב הזה יש לו עבר והוא התגרה בו. הכלב קשור במדרגות המרפסת, החגורה שלו לא יותר ארוכה ממטר. אנו גרים בסוף הגבעה, הילדים בנו מחנה ולשם הכלב לא מגיע ולא רואה. גם אם עברו משם צריך לעבור ליד הכלב והכלב רק היה נובח. מה שכנראה קרה זה שהם התגרו בו מאוד ובגלל זה הוא השתחרר ותקף. בזמן התקיפה גיסי לא היה בבית, הוא עלה לאבא שלו והוא ירד זמן קצר לאחר מכן. לא הגיוני שרק עברו שם בלי להתגרות בכלב. צריך שתעבור רבע שעה של התגרות בכלב כדי שהוא ישתחרר מן הרצועה. 

הכלב שלי לא משוטט בכלל והוא קשור. וכשהגיס שלי שהגיע הוא ישב כבר במרפסת באופן רגוע ולא עשה כלום.

הנתבעת הוסיפה: השכנה שלי התקשרה אלי ואחרי שראיתי שהכלב נשך ילד ראיתי את התמונות והייתי מזועזעת בקשתי סליחה. באותם רגעים היא היתה לחוצה בגלל שהיתה לה בר מצוה לארגן, היא הייתה צריכה לדעת אם הכלב מחוסן והיינו איתה בקשר. כאמור לא היינו בבית, אבל שלחנו לה את כל האישורים במיידי ועשינו כל מה שיכלנו לעשות.

עברנו אז חודש מאוד קשה ולכן יצאנו לחופשה קצרה בצפון. כששמעתי על האירוע רציתי לחזור מהחופשה אבל החברות שלי אמרו לי שזה לא הגיוני ויפגע בי ובילדי. 

מי שעבר עגמת נפש זה אני שכל הישוב בא אלי בטענות. יש לי בושות שהכלב שלי נשך בכל הישוב. בנוסף נתנו לנו דו"חות של 800 ₪ ועוד דו"ח בראותי של 400 ₪. וקנס אם לא נעשה גדר. 

הנתבע הוסיף: התקיפה היתה בתחום הבית. והוא בא לתחום של הכלב ולא הכלב בא אליו. 

לפי התמונות שראיתי אין כאן נשיכה זו רק שריטה כי צריך שיהיו סמני שניים ולא רואים את זה בתמונה.  

לכלב יש טריטוריה שהוא יכול להגיע השביל הזה וזה ע"י החוט והילדים יודעים את זה.

לשאלת אב בי"ד לסיכום הטענה, השיב הנתבע שהכלב לא פעל על ריק הכלב השתחרר לאחר הצקה ממושכת והוא תקף בתוך הטרטוריה שלו נמצא שהילד הזיק את עצמו ולכן אני פטור מהכל.

הילד לא צריך טיפול נפשי באמת. והראיה לכך ששכנה ששאלה אותו בטרמפ כיצד הוא מרגיש לאחר המקרה והוא אמר שהכל בסדר. ואם צריך יש לי דרכים אחרות לטפל ולפנק. 

תגובת התובעת 

אני לעולם לא קבלתי ממשפחה זו תלונה על הבן שלי שמתעלל בכלב שלהם. אם היו אומרים הייתי מטפלת בזה בחומרה רבה. סה"כ צער בעלי חיים זו מצוה מן התורה אז אינני יודעת אם דבריהם אמת. 

החוק של המדינה אומר שאדם שננשך לא צריך להביא ראיה על שום דבר. אסור פשוט שתהיה מציאות שכלב נושך בשום אופן. 

לגבי זה שנכנס לטריטוריה של הכלב ממתי הכלב קונה נדל"ן? וכי כלב הוא קובע איזה שטח מותר לעבור בו ואיזה לא. בנוסף הילד נחבל בחתך מאבנים אז לא בטריטוריה שלהם כי אין שם אבנים.  

הם יצאו ולא שלחו את הכלב לפנסיון. 

טראומה היא הגדרה רפואית, לא גחמה. 

  1. דיון והחלטה:

לאחר שמיעת הצדדים הנ"ל בית הדין שאל את הצדדים האם הם מעוניינים בהצעה של פשרה מצד בית הדין או שמא בדין תורה. בית הדין הבהיר לצדדים שבדין תורה כגון זה בית הדין יתחשב בדינא דמלכותא דינא מאחר ויש כאן דבר הנוגע לתיקון הציבור, כמו כן הוזכר שמסמכות בית הדין לחייב בגרמא ובחיובים לצאת ידי שמים כפי שכתוב בכתב הבוררות.

הצדדים ניהלו שיחה בנוכחות בית הדין והגיעו להסכמה משל עצמם שהצד התובע יוותר על תביעתו הממונית ומנגד הצד הנתבע ימסור את הכלב לכלביה, ויכתוב הצהרה לכלל תושבי היישוב המבהיר את הנזקים הכרוכים בהחזקת כלב.

בהתאם לזאת הוחלט ע"י בית הדין לתת תוקף לפשרה של הצדדים כדלהלן:

  1. על הנתבעים לסלק את הכלב מתחום היישוב לצמיתות תוך 21 יום ממתן החלטה זו.

  2. על הנתבעים והתובעים לנסח יחד תוך 21 יום הצהרה לציבור המספרת בקצרה את המקרה ומבהירה לכלל התושבים שהחזקת כלב הוא דבר שגורם פעמים רבות לאי נעימויות בין התושבים, לעגמת נפש מיותרת, וח"ו גם יכול לגרום לנזקים של ממש כמו במקרה דידן. על כן, הרוצה לגדל כלב, מוטלת עליו חובת שמירה באופן המחמיר ביותר כדי להבטיח באופן מוחלט שלא יגרם שום נזק על ידו לשום אדם. הצהרה זו תחתם ע"י בית הדין ותפורסם באמצעי תקשורת שונים לכלל תושבי היישוב ע"י בית הדין. עלויות הפרסום [אם תהיינה] יוטלו על הנתבעים.

  3. בכפוף לביצוע הנ"ל, התובע מסלק את תביעתו הממונית.

                                                 

הרב אבישי חבר טוב                        הרב אריאל אלקובי, אב"ד                הרב אהרון כהן


את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il