בס"ד
מאמרים ועיונים
מס. סידורי:774

קבלן שיפוצים שהשביח

תאריך: ג' תשרי תשנ"ו
מחבר המאמר:
הרב בן יעקב צבי יהודה

שאלה

ראובן שכר את שמעון שיעשה שיפוצים באמבטיה בדירתו. סוכם על קרמיקה מסוג מסוים. בטעות הדביק שמעון קרמיקה מסוג אחר, וראובן ראה זאת רק כשמחצית מהקרמיקה כבר הודבקה. שמעון שכנע, וראובן ואשתו החליטו שגם קרמיקה זו אפילו לכתחילה מתאימה. בגמר העבודה ביקש שמעון עוד  150 דולאר עבור ההפרש בין הקרמיקה שהוזמנה לזו שהודבקה. לדבריו הסכים ראובן לסוג זה. ראובן טוען שהסכים, אך לא העלה בדעתו שיצטרך לשלם תוספת מחיר, ואילו ידע, היה דורש משמעון להחליף לאלתר את הקרמיקה.

תשובה

יש לפטור את ראובן מחובת תשלום. דהנה בשו"ע חו"מ שעה,א (ומקורו מהגמ' ב"מ קא,א), פסק דביורד לשדה חבירו שלא ברשות ונטעה, דבשדה העשויה ליטע, אומדין כמה אדם רוצה ליתן בשדה זו לנוטעה, ואם אינה עשויה ליטע, שמין לו וידו על התחתונה. ובסע' ד פסק המחבר, דביורד ברשות, אף בשדה שאינה עשויה ליטע, שמין לו וידו על העליונה. וע"ע בסע' ז דסתם בתים עשויים לבנות.

ונראה דבנדו"ד אף שיש לו רשות להדביק קרמיקה, והאמבטיה הינה בבחינת שדה העשויה ליטע, מ"מ אין הוא יורד ברשות לענין הדבקת קרמיקה מסוג יקר יותר, ואף האמבטיה אינה בבחינת שדה העשויה ליטע ביחס לסוג קרמיקה יקר יותר. ובכגון זה יכול ראובן לומר לשמעון "טול עציך ואבניך", דהיינו סתור את הקרמיקה שהדבקת, והדבק לי קרמיקה מהסוג שהזמנתי. ועיין במחבר שם סע' ב דבעל השדה יכול לומר טול עציך ואבניך. ועיין בסמ"ע ס"ק ד שהביא מחלוקת אם דין זה נאמר גם בשדה העשויה ליטע, דדעת הרא"ש, הרמ"ה והנימוק"י, דיכול לומר כן אף בשדה העשויה ליטע, ודעת הרב המגיד ברמב"ם שיכול לומר כן רק בשדה שאינה עשויה ליטע. מ"מ בנדו"ד כאמור לעיל, הוי שדה שאינה עשויה ליטע לענין קרמיקה יקרה יותר.

ומה שטוען שמעון שראובן הסכים להמשך העבודה אחר שראה את הקרמיקה היקרה יותר, אינה טענה, דאף שמעון מודה שלא אמר לראובן שהקרמיקה המודבקת יקרה יותר, וא"כ מה שהסכים ראובן היה רק באופן שלא יצטרך להוסיף על המחיר שסיכמו.

ולאחר שהשתכנעתי שאכן ראובן באמת ובתמים אין לו כל ענין בקרמיקה היקרה יותר, ואמירתו "טול עציך ואבניך" הינה כנה, ולא מתוך הנחה ששמעון לא יגרום לעצמו נזק גדול יותר ע"י הסרת הקרמיקה והדבקת קרמיקה אחרת, פטרתי את ראובן מלשלם לשמעון את התוספת שתבע.

מסקנות

א.   יורד לשדה חבירו שלא ברשות ונטעה, אם היתה שדה שאינה העשויה ליטע, שמין לו וידו על התחתונה.

ב.   נחלקו הראשונים אם יכולים הבעלים לומר "טול עציך ואבניך", בשדה העשויה ליטע. 

 

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il