ברכת לישב בסוכה

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search

ברכת לישב בסוכה היא הברכה שמברכים לפני מצוות ישיבה בסוכה. על אף שמצוות הסוכה נעשית כבר מרגע כניסת האדם לסוכה, למעשה לא נוהגים לברך על כל כניסה לסוכה אלא רק כאשר יש שימוש מוגדר בסוכה כגון אכילה או שינה.

מקור ונוסח הברכה[edit]

תקנו חכמים לברך לפני קיום מצוות הישיבה בסוכה: "ברוך אתה ה’ אלוהינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וצוונו לישב בסוכה".

מתי מברכים לישב בסוכה[edit]

באופן פשוט, ברכת לישב בסוכה היא ברכה היא ככל ברכות המצוות שמברכים לפני עשיית המצווה, וממילא יש לברכה לפני כל כניסה לסוכה. כשיטה זו פסקו רוב הראשונים ובתוכם הרמב"ם הלכות שופר וסוכה ולולב ו יב הרי"ף הריטב"א ועוד. מנגד, הרא"ש מביא את שיטת רבינו תם הסובר שיש לברך על הסוכה רק לפני האכילה מכיוון ש " שעיקר הקבע שאדם עושה בסוכה היא אכילה, אבל שאר טיול ושינה שעושין בסוכה טפלים לגבי האכילה והיא פטרתן".

השו"ע אורח חיים תרלט ח והרמ"א פסקו כשיטת ר"ת, כי יש לברך על אכילה ולא על כל כניסה לסוכה. מנגד, יש שפסקו כשיטת שאר הראשונים וכך נוהגים יהודי תימן והנוהגים כמנהג הגר"א[1].

רוב פוסקי אשכנז קבעו שגם מי שאוכל בסוכה אכילת ארעי חייב בברכה, אלא שבמידה ומתכוון לאכול בעתיד אכילת קבע עליו לברך ברכת לישב בסוכה לפני אכילת הקבע. מנגד, פוסקי ספרד קבעו לברך לישב בסוכה רק באכילת סעודת קבע- על לחם כביצה ועל מיני מזונות מארבעה ביצים כדין פת הבאה בכיסנין.

אמנם, יש מפוסקי אשכנז, ובתוכם המשנה ברורה שכתבו שגם אדם היושב בסוכה בזמן ממושך בלי שמתכנן לאכול צריך לברך על ישיבת הסוכה. לדבריהם, הטעם המרכזי לברך על האכילה, הוא משום שהברכה בשעת האכילה פוטרת את שאר העיסוקים, וממילא כאשר האדם איננו אוכל עליו לברך בעת שנכנס לסוכה.

יש מהפוסקים בני זמננו כגון הרב אליעזר מלמד או הרב דב ליאור שכתבו שבימינו שנהוג לקבוע סעודה גם על בשר דגים או מאכלי גבינה יש לברך ברכת לישב בסוכה במידה וקובע עליהם סעודה. לדבריהם, בזמן השולחן ערוך לא נהגו לקבוע סעודה על מאכלים אלו ולכן פסק שלא לברך לפניהם לישב בסוכה, אך בימינו שרבים נוהגים לקבוע סעודה ללא פת או מזונות יש לברך גם על מאכלים חשובים אחרים שקובע עליהם סעודתו.

עמידה בברכה[edit]

לדעת הרמב"ם הלכות שופר וסוכה ולולב ו יב יש לעמוד בעת ברכת לישב בסוכה ורק לאחר מכן לישב ולאכול. הבית יוסף (תרמג) הסביר בטעמו שמפני שהברכה היא בלשון "לישב" יש לעמוד לפני הברכה כדין ברכה קודם העשייה וכן נוהגים בני תימן‏[2]. מנגד, הרא"ש סוכה ד ג חלק על דבריו והסביר כי הכוונה ב"לישב בסוכה" היא לדור בסוכה ולכן פסק שניתן לברך גם בישיבה ואין צורך לעמוד לפני כן, וכן נפסק בשולחן ערוך אורח חיים תרלט ח. באותו האופן, גם מי שאוכל בעמידה צריך לברך לפני האכילה.

סדר הברכות[edit]

נחלקו הפוסקים האם יש לברך לישב בסוכה לפני ברכת הנהנין או לאחריה. המהר"ם מרוטנבורג פסק שמכיוון שהאדם מתחייב בסוכה מרגע כניסתו עליו לברך עליה לפני הברכה על האוכל. מנגד, הרא"ש כתב שהמנהג להקדים את הברכה על האוכל מפני שהאוכל גורם לברכת הסוכה.

השולחן ערוך אורח חיים תרמג ג ] פסק כי יש לברך קודם על הסוכה ורק אחר כך על המזון, ומנגד הרמ"א פסק להיפך כי יש לברך קודם על המזון ורק לאחר מכן על הסוכה.

שכח לברך[edit]

במידה ואדם התחיל כבר באכילתו ושכח לברך לפני האכילה, עליו לברך כל עוד הוא באמצע אכילתו. במידה וכבר סיים את סעודתו, לדעת פוסקי אשכנז יברך מכיוון שעיקר הברכה היא על השהייה בסוכה ולא על האכילה משנה ברורה תרלט מח. מנגד, לפוסקי ספרד עיקר הברכה היא על האכילה ולכן במידה וסיים את סעודתו ולא יאכל עוד אינו מברך (חזו"ע עמ' קעח).

ברכה על שינה בסוכה[edit]

בניגוד לאכילה בה מברכים רק על אכילת קבע, רבא קבע בגמרא כי "אין קבע לשינה" וממילא חל איסור לישון מחוץ לסוכה. אמנם, הרא"ש סוכה ד ג הסביר כי אין לברך על שינה בסוכה והביא לכך שני טעמים: 1. שמא לא יוכל לישון ותהיה ברכתו לבטלה 2. בשם רבינו תם- שעיקר הקבע בסוכה הוא האכילה, והשינה בסוכה טפילה לאכילה ולכן אין צורך לברך עליה.

האחרונים הביאו שני הסברים לטעמו של רבינו תם. יש שהסבירו כי רק כאשר האדם אוכל וישן בסוכה ברכת האכילה פוטרת את ברכת השינה והוא אינו מברך עליה ויש שכתבו שבכל מקרה אין לברך על השינה. המנהג הרווח שלא להלכה, לברך על שינה בסוכה בכל מקרה כשני הטעמים שהובאו לעיל. אמנם, יש מן הפוסקים כגון הרב אויערבך (הליכות שלמה מועדים ט, טז) שפסקו שיש לברך גם לפני השינה במידה ואין אוכלים לפני כן. שיטה זו אף מתחזקת לדעת הסוברים כי יש לברך על כל שהייה משמעותית בסוכה.

  1. מעשה רב אות ריח
  2. אמנם, הט"ז (תרמג, ב) הסביר שגם הרמב"ם לא פירש כך את הציווי, שהרי ודאי שכוונת הפסוק היא ישיבה מעין מגורים, אלא הכוונה שרק כאשר הוא יושב בסוכה הוא מבטא בכך את עשיית המצווה