הרב אליעזר מלמד

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search
הרב אליעזר מלמד בעת שיעור בישיבת הר ברכה

הרב אליעזר מלמד הוא ראש ישיבת הר ברכה ורב הישוב. מחבר סדרת ספרי "פניני הלכה".

תולדות חייו

נולד בשנת תשכ"א לאביו הרב זלמן ברוך מלמד, אז ר"מ בישיבת מרכז הרב (לימים ראש ישיבת בית אל ורב הישוב בית אל ב'), ולאמו שולמית, בתו של המחנך ר' יוסף ולק. למד בישיבת ירושלים לצעירים ובישיבת מרכז הרב, ומהיותו צעיר התקרב לראש הישיבה הרב צבי יהודה הכהן קוק. לאחר נישואיו לענבל, החל ללמד גמרא והלכה בכולל בשכונת מאה שערים בראשותו של הרב יצחק גינזבורג למשך כחצי שנה, במהלכה התקרב לרב גינזבורג ולמד עמו בחברותא. כמו כן, לימד גמרא ומחשבה בישיבת בית אל של אביו הרב זלמן ברוך מלמד במשך כעשרים שנה, וכן בישיבת קדומים.

בשנת תשמ"ח החל לכהן כרב הישוב הר ברכה שעל הר גריזים שבשומרון, ובשנת תשנ"ב ייסד שם את ישיבת ההסדר, ומאז ועד היום הוא עומד בראשה.

הרב מלמד נמנה על מייסדי תנועת הנוער 'אריאל', ועד רבני יש"ע, ערוץ 7 ועיתון 'בשבע' (יחד עם אמו הרבנית שולמית), ועוד.

בשנת תש"ע, הואשם על ידי שר הבטחון אהוד ברק בכך שלא גינה ואף תמך בחיילים שעודדו סירוב פקודה. כיוון שסרב לחזור בו, בוטל ה"הסדר" עם ישיבתו, והיא הוגדרה כישיבה גבוהה ללא מסלול הסדר (בשנת תשע"ג חודש ה'הסדר' עם הישיבה על ידי שר הבטחון משה יעלון). לאחר התקרית, זכה לתגובות מחזקות מצד רוב רבני ישראל.

הרב מלמד כותב טור קבוע בעניינים תורניים אקטואליים בעיתון 'בשבע' בשם 'רביבים'.

דרכו והשקפתו

הציבור התורני

הרב מלמד עושה שימוש במונח "תורני" לתיאור הזרם בציונות הדתית אליו הוא משתייך (זרם המכונה לעתים חרדי-לאומי). אחוזים גבוהים מפעולות ההסברה של הרב מלמד מוקדשים לחידוד ייחודיות הדרך התורנית, בעיקר בטורו 'רביבים'.

לדבריו, ישנו ניגוד מובהק בין ציבור זה לבין הציבור החרדי, שמתבטא באחריות הלאומית של הציבור התורני ובחשיבות שהוא מייחס ללימודי חול, לשירות הביטחוני והלאומי ולהימנעות מהתפרנסות מלימוד תורה.

מנגד, לפי הרב מלמד הזרם התורני שונה מהציונות דתית הישנה, אף על פי שהמאפיינים המעשיים של זרמים אלו דומים מאוד זה לזה. זאת היות שבסיס המוטיבציה של הציבור התורני איננו רק הרצון להשתוות לציבוריות הישראלית החילונית או לקבל לגיטימציה בקרב הציבור החילוני (מאפיינים אותם הוא מזהה עם הציונות־דתית הישנה), אלא המחויבות ההלכתית למצוות השירות בצבא ולמצוות יישוב הארץ בהקשר הרחב שלה, והשאיפה ליטול חלק משמעותי בקביעת סדר היום הלאומי, הפוליטי והציבורי, לרבות הנהגת המדינה.

תורה ומדע

הרב מלמד רואה בשילוב תורה ומדע ערך חשוב, ודוגל בהכנסת לימודי החול בבתי הספר ובבחינות הבגרות. הוא תולה, בין השאר, את חשיבות לימודי החול בדברי הגר"א: "כפי מה שיחסר לאדם ידיעות משארי החכמות - לעומת זה יחסר לו מאה ידות בחכמת התורה"‏[1]. שילוב תורה ומדע במשנת הרב מלמד יונק מן השאיפה הכללית להציג את חכמת התורה בכל תחום מתחומי המציאות, ולהפוך אותה ל"תורת חיים" שאיננה מצומצמת בין כותלי בית המדרש בלבד‏[2].

הרב מלמד רואה באתגר השילוב הנכון שבין תורה למדע משימה המוטלת על כתפי הציבור התורני, כחלק מחזון הגאולה לתיקון עולם. בכלל זה חשיפת עמדתה הערכית-מוסרית של התורה בסוגיות משפט, כלכלה, ביטחון ויחסים בינלאומיים. עם זאת הרב מלמד נוקט עמדה ביקורתית מאוד כלפי השיח האקדמאי הישראלי.

כחלק מגישה זו, לצד הישיבה פועל "מכון הר ברכה" להוצאת ספרים מקצועיים בתחומים אלו. בנוסף, במוסדות הר ברכה פועלת תכנית "שילובים" המאפשרות לימוד תורה מוגבר לסטודנטים בוגרי ישבות וסטודנטיות לתארים מתקדמים במהלך לימודיהם.

שש שעות לימוד תורה בשבת

לדעת הרב מלמד ישנה חובה ללמוד תורה בשבת ובחול המועד במשך שש שעות לפחות‏[3]. הוא למד זאת מהגמרא (פסחים סח:) שלפיה צריך לחלק את זמן השבת, חציו לה' בלימוד תורה בבית המדרש וחציו לעונג שבת של אכילה, שתייה ושינה. הוא מביא ראיות בעניין גם משורת פוסקים. לימוד זה, לדעתו, מהווה גם מענה לבעיות חינוך של הנוער‏[4].

שירות צבאי וסירוב פקודה

הרב מלמד רואה בשירות צבאי במסגרת ישיבת הסדר דרך לכתחילה ולא רק דרך ברירת מחדל, זאת ללא תלות במשימות הצבא ובפיקודו. הוא מנמק זאת בכך שיש מצווה להגן על חייהם ושלומם של יהודים ומשום מצוות יישוב ארץ ישראל. עם זאת יש לו ביקורת רבה על דרגי הצבא הבכירים‏[5].

בעת תוכנית ההתנתקות, לאחר שהרב אברהם אלקנה כהנא שפירא קרא לחיילים לסרב לפקודה של פינוי יישובים, היה הרב מלמד בין החותמים על כרוז התומך בו‏[6].

הרב מלמד רואה בשאלת סירוב הפקודה הרבה מעבר לשאלה הלכתית. העצמאות הבאה לידי ביטוי במוכנות ללכת נגד הזרם ואף לשלם על כך מחיר אישי של הליכה לכלא או הדחה משירות קרבי וקצונה, היא זו שתאפשר את הצבתו ומימושו של חזון אלטרנטיבי לזה של התרבות החילונית-ליברלית השלטת‏[7]. מסיבה זו תומך הרב מלמד גם בהתעקשות של חיילים על עמדתם בעניינים נוספים, כמו הוצאת הציציות‏[8], וקבלת זמנים ותנאים ראויים לתפילה‏[9].

בפולמוס סביב "שירת נשים בצבא", תומך הרב מלמד, בניגוד לעמדת הרבנות הצבאית, ביציאתם של חיילים דתיים מאירועים שבהם מופיעה זמרת, גם כאשר מדובר בטקס רשמי וממלכתי, ואף אם יקבלו פקודה מפורשת להישאר‏[10].

שירות לאומי

הרב מלמד קורא לחשיבה מחודשת בנושא ההליכה לשירות הלאומי לבנות, שירות שנפוץ מאוד בקרב בנות דתיות כתחליף התנדבותי לשירות צבאי. לדברי הרב מלמד, מול התרומה הציבורית בשירות הלאומי, ישנם גם חסרונות, כגון: פגיעה בבנות למשפחות עניות המתקשות לממן השכלה גבוהה לאחר נישואיהן, הקטנת הסיכויים להשלמת לימודים גבוהים ולמיצוי כישרונות והגשמה עצמית של הבנות וכן דחיית גיל הנישואין ודחיית הולדת ילדים‏[11]. לדעתו כתוצאה ממשך הזמן של השירות הלאומי, בנות רבות מוותרות על קריירה משמעותית.

פמיניזם וקריירה מול ערכי המשפחה

הרב מלמד רואה בפמיניזם תנועה שטרם הבשילה לתפיסת עולם מאוזנת, דבר שלדבריו יוצר עיוותים, וכדוגמה הוא מביא את התקנה המחייבת מינוי אישה לדירקטור כאשר כל חברי הדירקטוריון האחרים הם גברים. הוא מצדד בקידום נשים בשוק העבודה על ידי מתן אפשרות הולמת לעבודה בתנאים שיאפשרו להשאיר את המשפחה בראש סולם הערכים, כגון: עבודה במשרה חלקית ובשעות המתאימות לאימהות, וחקיקה תואמת בתחום חופשות לידה.

לימוד תורה לנשים

יחד עם העמדה הביקורתית העקרונית של הרב מלמד כלפי הפמיניזם המודרני, הוא מתיר לכל אישה המעוניינת ללמוד תורה לשם שמיים ללמוד גמרא בעיון. מנגד הוא ממליץ לנשים שאין להן חשק מיוחד להתעמק בתורה, ללמוד ספרי הלכה מעשיים ולהעמיק ביסודות האמונה והמוסר. לדעתו עם התפתחות ההשכלה הכללית וההתמחות המקצועית של נשים בתחומים שונים בזמן המודרני, נשים צריכות ללמוד תורה הרבה יותר מכפי שלמדו בעבר. הרב מלמד אינו שולל אפשרות שאשה תשמש בתפקיד מורת הלכה או אף כדיינית, אולם לשם כך דרושה לדעתו הקמת מערך לימודי מתאים להצמחת נשים שתעמודנה בקריטריונים הנדרשים לכך, ובאופן מתון והדרגתי שלא יעורר התנגדות או יסב נזק לתהליך זה, שביסודו מבורך‏[12].

הפלת עובר חולה

סוגיית הפלות עוברים החולים במחלה קשה מצויה במחלוקת עמוקה בין פוסקי ההלכה. הרב מלמד פוסק כי מותר לבני זוג לבחור לשאול רב המקל במקרים אלה‏[13]. בטור "רביבים" כתב כי היו רבנים שהתרעמו על שפרסם את הדעה המקילה בהבלטה והורה שאפשר לסמוך עליה. בעמדתו זו הוא מסתמך על מה ששמע לדבריו מהרב אברהם שפירא.

נוער הגבעות, פעולות מחאה מרובות מוקדים ותג מחיר

במאמר שפרסם בשנת ה'תשס"ט הביע הרב מלמד אהדה לנוער הגבעות‏[14]. עם זאת, לדבריו "איננו שואפים לנקם פרטי, אלא לנקמה ממלכתית שצה"ל וכל מערכות השלטון יובילו"‏[15]. לאחר הצתת בית משפחת דוואבשה בדומא התבטא בחריפות נגד פעולות "תג מחיר"‏[16].

עליה להר הבית

הרב מלמד תומך בעלייה להר הבית בטהרה ובמקומות המותרים, בנימוק שיש בכך תועלת לשמירת הריבונות הישראלית במקום‏[17]. תלמידי הישיבה ותושבי היישוב בראשם הוא עומד עולים בקביעות להר הבית. הוא עצמו עלה להר לראשונה ביום ירושלים ה'תשנ"ז. בשנת ה'תשע"ח עלה שנית להר ומאז ביקר בו מספר פעמים.

יחסו לרפורמים

הרב מלמד כתב כי צריך להיאבק נגד כל מתן הענקת סמכות דתית לנציגי הרפורמית, ומפאת חובת המחאה גם אין להשתתף בתפילות ובחתונות רפורמיות או קונסרבטיביות. עם זאת, לדעתו דווקא בגלל האילוץ להיאבק נגד הרפורמים, יש למצוא דרכים לבטא את היחס הבסיסי החיובי כלפי עצם היותם אחים יהודים‏[18].

בשנת תש"פ ערך הרב מלמד פגישה עם רבה רפורמית, מעשה שעורר מחלוקת (ראו בהמשך). הרב מלמד עצמו התייחס לדברים, והסביר כי פגישתו עם הרפורמים נבעה מכך שבאירועים קודמים "נשמעו ביטויים קשים מצד אישים מהציבור הדתי והחרדי שכביכול צריך להתייחס בהחרמה גמורה אל הרפורמים והקונסרבטיבים". הוא הוסיף כי "בעקבות הוויכוח המר עם התנועה הרפורמית והקונסרבטיבית התפתחה דעה מוטעית שצריך להחרים את הקהילות האלה ואת נציגיהן. כשהתבוננתי מצאתי שמתנהל מסע הפחדה, שמי שאומר לא כך, צריך לפחד, אז אמרתי בליבי, בפעם הבאה שאוזמן למפגש כזה - אלך".‏[19]

נושאים נוספים

הרב מלמד תקף את ההחלטה לחקור את הרב דב ליאור והרב יעקב יוסף לאחר שנתנו הסכמה לספר תורת המלך. במאמר ב'רביבים' הסביר ש"למרות החסרון שבספר, יש ערך עצום לחירות הלימוד והדיון"‏[20]. בשנת ה'תשע"ה יצא נגד הניסיון של מועצת הרבנות הראשית להפסיק את כהונתו של הרב שלמה ריסקין כרבה של העיר אפרת‏[21]. הביע תמיכה במערך הכשרות של צהר אל מול ההתקפות נגדו, על אף שסרב להצטרף לארגון‏[22]. כמו כן, תמך ודיבר בשבח הרב יצחק גינזבורג לאחר שנשמעו קריאות לבטל את ההחלטה להעניק לו את פרס היצירה היהודית‏[23].

פולמוס הרפורמים

לאחר פגישתו של הרב מלמד עם רבה רפורמית (ראו לעיל), פרסמו כמה רבנים שלדעתם אין להיפגש עם רפורמים. בתמוז תש"פ פרסם הרב יעקב אריאל מאמר נגד דיאלוג תורני עם הרפורמים‏[24]. בתחילת שנת תשפ"א פורסם מכתב שקרא לא לקיים שיח רבני עם הרפורמים, ללא הזכרת שמו של הרב מלמד‏[25]. על המכתב חתמו 22 רבנים, ביניהם הרב דב ליאור, הרב נחום נריה, הרב צבי טאו, הרב אליקים לבנון, הרב דוד חי הכהן, הרב שמואל אליהו, הרב מיכה הלוי, הרב יהושע שפירא, הרב דוד דודקביץ והרב יצחק שילת[26]. מאוחר יותר נוספו לחותמים הרב חיים שטיינר וראשי הישיבה יוניברסיטי - הרב משה דוד טנדלר והרב צבי שכטר[27]. הרב יעקב שפירא יצא נגד הטוענים להצדקת הפגישה על ידי טענה שאביו הרב אברהם שפירא נפגש עם הרפורמים, בנמקו שאין להשוות פגישה של מנהיג הדור שנועדה לרכך את עמדותיהם לפגישה שמחליט אדם לעשות לשם דיאלוג‏[28]. ראש ישיבת רמת גן הרב יהושע שפירא הוציא בעקבות הפרשה חוברת העוסקת בדעת הנצי"ב מוולוז'ין והרצי"ה, בה ביאר את שיטתו לפיה גם מדבריהם עולה שיש להתרחק מהרפורמים‏[29].

רבנים נוספים ביקרו את הפגישה עצמה‏[30]: בראשית שנת תשפ"א התפרסם מכתב שכתב לרב מלמד הראשון לציון הרב יצחק יוסף בו הוא מוחה על 'פריצת גדר שגדרו כל גדולי ישראל לדורותיהם', לדבריו. במכתב הוזכרו דברי הרא"ש שכתב לרב קהילה שהורה כנגד המקובל שאם לא יחזור בו ינדה אותו‏[31], אך הרב יצחק יוסף הבהיר שלא התכוון לאיים על הרב מלמד בנידוי‏[32]. לביקורת הצטרף הרב שלמה עמאר[33].

מנגד, עשרות רבנים יצאו לחזק את ידיו של הרב מלמד וקבלו כנגד האמירות הקשות שנאמרו כלפיו והסכימו עם החלטתו לשוחח עם הרבה הרפורמית. הם אף הוציאו מכתב תמיכה ברב מלמד הקורא לפיוס ולשילוב ידיים בין חלקי העם היהודי. בין רבנים אלו ניתן למנות את הרב אליעזר ולדמן, הרב יעקב מדן, הרב רא"ם הכהן, הרב דוד סתיו, הרב גדעון פרל, הרב אבי גיסר, הרב יובל שרלו, הרב חיים נבון, הרב אברהם סתיו, ארגון רבני צהר, הרב רונן לוביץ, הרב אילעאי עופרן ורבנים נוספים‏[34]. .

במאמרים שונים, הרבנים הסבירו כי ישנה חשיבות במפגש עם הרפורמים על מנת לשמור על קשר עם יהודי התפוצות שרבים מהם משייכים את עצמם לקהילה זו, וכן בשביל להילחם על ההתבוללות הקשה הקיימת בחו"ל. בכל מקרה, הרבנים הבהירו כי ההתקפות הקשות כנגד הרב מלמד, וכל שפה של פגיעה כנגד רבנים אחרים איננה מקובלת. הרב אבי גיסר אף הוסיף כי "מתקפת החרמות יוצרת חברה אכזרית" וכי גם רבנים המתבטאים במחלוקת לשם שמיים לא יכולים להתיר לעצמם לפגוע במילים חריפות ברבנים שאינם מסכימים עם דעותיהם. כמו כן, הרב גיסר רמז בסוף דבריו כי גם הרב עובדיה יוסף נפגש עם רבנים רפורמים בעבר ‏[35][36].

כמו כן, אביו של הרב אליעזר, הרב זלמן מלמד, התייחס בעקיפין למעשה זה בשיחה אותה העביר‏[37] ובה אמר כי אין כל פגם לפגוש את הרפורמים על מנת לדעת היכן הם עומדים. הוא הסביר כי יש צורך להכיר את הרפורמים ואת דעותיהם בשביל להילחם בהם, וכי אין במפגש כזה כל מתן לגיטימציה למעשיהם. הרב קבל גם על הדרך בה התנהלה מחלוקת זו כדרך של פולמוס עם כרזות והתקפות ואמר כי בארץ ישראל יש לערוך מחלוקות בדרכי נועם.‏[38].

ספריו

  • פניני הלכה
  • שמחת הבית וברכתו- על דיני פריה ורביה ועונה.
  • המסורת היהודית - סיכום מקיף ותמציתי של עיקרי ההלכות ורעיונות היסוד של היהדות
  • רביבים - ליקוט מאמרים מתוך טוריו השבועיים בעיתון "בשבע":
    • עם, ארץ וצבא
    • חינוך, משפחה וקריירה
    • גדולי ישראל ודמויות מופת

קישורים חיצוניים

שיעוריו

ספריו

אחר

הערות שוליים

  1. מצוטט בהקדמה לספר אקלידוס (בתרגום לעברית שנעשה על ידי ר' ברוך משקלוב), ובשינויים קלים בהקדמה ל"פאת השולחן".
  2. ראו "פניני הלכה ליקוטים א'"
  3. לא פחות משש שעות, רביבים 668, ל׳ במרחשון ה׳תשע״ו. וכן בהרחבות לפניני הלכה שבת, ובפניני הלכה שבת (א').
  4. המפתח לחינוך הנוער, רביבים 513, כ"ה בתשרי התשע"ג
  5. מבית המדרש הצהל"י, "בשבע", 25 בינואר 2015
  6. רבנים נוספים הצטרפו לקריאת הרב שפירא, ערוץ 7
  7. אליעזר מלמד, רביבים, כרך ב', עמ' 308–312.
  8. אליעזר מלמד, רביבים, כרך ב', עמ' 274–277.
  9. אליעזר מלמד, רביבים, כרך ב', עמ' 235–240.
  10. אליעזר מלמד, פקודה נגד ההלכה, "בשבע", 12 בינואר 2012
    אליעזר מלמד, מדירים את היהדות מרשות הרבים, "בשבע", 5 בינואר 2012
  11. אליעזר מלמד, שירות לאומי, השכלה ונישואין, "בשבע", 11 במאי 2006
  12. חזון לימוד התורה לנשים, רביבים 910, י״ד באלול ה׳תש״פ
  13. עי' שמחת הבית וברכתו פרק ט
  14. אליעזר מלמד, לשבח ולא לגנות, "בשבע", 13 בנובמבר 2008
  15. אליזר מלמד, במעלות קדושי ארץ ישראל, "בשבע", 17 במרץ 2011
  16. הרב מלמד: לייבש את הביצה, ערוץ 7
  17. דעתו של הרב והתייחסות לדעת אביו
  18. רביבים, הרפורמים אינם זרם דתי
  19. הרב אליעזר מלמד מסביר: מדוע השתתפתי בפאנל עם רַבּה רפורמית?, ערוץ 7. הרב אליעזר מלמד: מדוע אסור לנקוט בחרם כלפי הרפורמים?, ערוץ 7. יחסם של גדולי הדור האחרון לקהילה הרפורמית, ערוץ 7
  20. ראו במאמרים כאן
  21. ראו במאמרים כאן
  22. ראו כאן
  23. ראו כאן וכאן
  24. דיאלוג עם רפורמים חותר תחת קיומו של עם ישראל, מקור ראשון
  25. הרב שילת מבהיר: במכתב הרבנים אין שום איום, אתר כיפה
  26. מכתב רבנים נגד הרב מלמד: "לא לתת הכרה לרפורמים", באתר סרוגים
  27. רבנים בארצות הברית מצטרפים למאבק בתנועה הרפורמית, באתר כיפה
  28. ראש ישיבת 'מרכז הרב' תוקף בחריפות: "המפגש איתם בא מגאווה", באתר חדרי חרדים
  29. סערת הרפורמים: הרב יהושע שפירא עם חוברת חדשה, ערוץ 7
  30. המפגש של הרב מלמד עם רבה רפורמית: 'תמוה וצורב', באתר סרוגים
  31. הראש"ל נגד הרב מלמד: "פרצת גדר, עשית מעשה חמור", באתר חדרי חרדים
  32. הראשל"צ יוסף בתגובה ראשונה לסערה התקשורתית, ערוץ 20
  33. הרב עמאר: הרב מלמד נפל לבור תחתית, באתר סרוגים
  34. ימין מקרבת, ערוץ 7. "פגיעה בתלמיד חכם זו פגיעה בהשראת השכינה. מאוד כואב לי שכך התבטא הרב יוסף", ערוץ 7. הרב אליעזר מלמד, תמשיך לדבר, מקור ראשון. "מחזקים את ידיו של הרב אליעזר מלמד", ערוץ 7. מכתב הרבנים לתמיכה ברב אליעזר מלמד, ערוץ 7
  35. "מתקפת החרמות יוצרת חברה אכזרית", ערוץ 7
  36. "גם הרב עובדיה נוסף נפגש עם רפורמים", ערוץ 7
  37. [מהו היחס הנכון לרפורמים? https://www.yeshiva.org.il/midrash/44955] הרב זלמן מלמד
  38. הרב זלמן מלמד מתייחס לפגישת בנו עם הרפורמים, אתר סרוגים.