דרשני:בחירת הכהנים

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בכמה מקומות בתורה מובאת קדושתם של הכהנים. בספר ויקרא, מתוארת חניכת הכהנים, בני אהרון, לעבודתם: " וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת-אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאֶת-בָּנָיו אִתּוֹ מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְכַהֲנוֹ-לִי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר בְּנֵי אַהֲרֹן[1]. מדברי הפסוקים לא ברור האם הקדשת הכהנים נעשתה כעת באופן ראשוני, או שמדובר בהוצאה לפועל של קדושה המולדת בהם, ונחלקו בכך הראשונים.

בחירת הכהנים כתוצאה מחטא העגל

משיטת רש"י בכמה מקומות, נראה כי הבחירה בשבט לוי, ובכהנים בפרט, התרחשה לאחר חטא העגל כפי שמבואר בפירושו לפסוק "ואני לקחתי את הלווים"- " זכיתי בהם ולקחתים תמורתם לפי שהיתה העבודה בבכורות וכשחטאו בעגל נפסלו והלוים שלא עבדו עבודת אלילים נבחרו תחתיהם". כפועל יוצא משיטה זו, רש"י מפרש את הפסוק "וגם הכהנים הנגשים אל ה' יתקדשו"[2] כמדבר על הבכורות, וכן מפרש במכירת הבכורה ליעקב, שרצה להיות הבכור משום ש"אין רשע זה כדאי שיקריב להקב"ה"[3]. מאידך, פרשנות זו קשה לפי סדר הפרשיות הרגיל בו נראה כי הציווי על מינוי הכהנים (בפרשות תרומה-תצוה) קודם לחטא העגל (המופיע לאחר מכן בפרשת כי תשא). רש"י מתרץ את הענין בכך ש"אין מוקדם ומאוחר בתורה" וחטא העגל התרחש לפני הציווי על הקמת המשכן. דבריו מתבססים על המדרש בתנחומא[4] המסביר כי ציווי מעשה המשכן ניתן כעדות על כפרת חטא העגל, וכי הזהב שתרמו בני ישראל מכפר על עגל הזהב[5].

לשיטת רש"י הלווים התחנכו לעבודתם בעת הריגת החוטאים לחטא העגל, כאשר השמדת החוטאים היווה מעשה החניכה לכניסתם לתפקיד הכהונה כמו שפירש את הפסוק "מלאו ידכם" – אתם ההורגים אותם, בדבר זה תתחנכו להיות כהנים למקום[6]. לפי שיטתו, הקדשת הלווים והכהנים נעשתה יחד לאחר חטא העגל, והחלוקה לעבודות השונות נעשתה רק לאחר מכן בהקדשת הלווים והכהנים כמובא בספר דברים לאחר סיפור מעשה העגל[7].

בחירת הכהנים באופן סגולי

מאידך, לשיטת הרמב"ן הקדשת הכהנים לא היתה קשורה בחטא העגל אלא נועדה מאז ומעולם. להבנתו, אין צורך להשתמש בכלל "אין מוקדם ומאוחר בתורה" במקרה דנן, והפרשיות מובאות כדסרן הכרונולוגי. הכהנים מתחילה יועדו לעבודת המקדש, ולאחר שהקב"ה מוחל לישראל על חטא העגל- הוא מחזיר את העבודה לאהרון ובניו. לפי פירוש זה יוצא כי הבחירה בשבט לוי איננה כתוצאה ממעשה מסוים אלא מכך שהם שבטו של אהרון הנבחר כדברי הפסוק "וגם את אחיך מטה לוי שבט אביך הקרב אתך", ולכן זכו לסייע לו בעבודת הקודש.

קשיים וראיות לכל אחת מהגישות

גישת רש"י

בשיטת רש"י ניתן למנות כמה קשיים:

  1. עוד לפני יציאת מצרים, בפרשת בא מובא הציווי על פדיון הבכורות שלפי ההבנה הפשוטה נועד להחליף את קדושת הבכורות בקדושת הכהנים, למרות הבנת רש"י שההחלטה על העברת הקדושה נעשתה רק לאחר חטא העגל.
  2. באותו אופן, התורה מספרת על הקדשת אהרון ובניו בבניית המשכן בפרשיות תרומה תצווה, עוד לפני סיפור חטא העגל שמובא בפרשת כי תשא.
  3. בספר שמואל בדברי איש האלוקים אל עלי, מסופר כי כבר במצרים בחר ה' בכהנים כה אמר ה' הנגלה נגליתי אל בית אביך בהיותם במצרים לבית פרעה. ובחֹר אתו מכל שבטי ישראל לי לכֹהן" (שמ"א ב', כז-כח).

את הקושיא הראשונה ניתן לתרץ בכך שהפדיון לפני חטא העגל איננו דומה לפדיון לאחריו. ביציאת מצרים התקדשו הבכורות באופן המחייב אותם להקדיש את חייהם כקורבן לה' ועל כן היה צורך לפדותם. גם לאחר פדיון זה נשארה בהם קדושה הנותנת להם לעבוד בבית המקדש, קדושה זו מצריכה פדיון נוסף לאחר שהועברה העבודה לכהנים, ואין הפדיונות שווים.

את הקושיא השניה מתרץ רש"י על ידי איחור ציווי המשכן עד לאחר חטא העגל כשמפרש שאין מוקדם ומאוחר בתורה,(שמות לא,יח). דבריו מתבססים על המדרש בתנחומא (תרומה, ח) המסביר כי ציווי מעשה המשכן ניתן כעדות על כפרת חטא העגל, וכי הזהב שתרמו בני ישראל מכפר על עגל הזהב. *שיטה זו היא גם שיטת הספורנו מבואר גם בדברי הספורנו (שמות כד,יח).

את הקושיא השלישית מתרץ רש"י בפירוש הפסוק כמדבר על נבואה כללית ולא על בית אהרון בדווקא. כראיה לשיטה רש"י ניתן להביא את הפסוק המדבר על הריגת חוטאי העגל בתור חינוך לעבודה "מלאו ידכם היום לה'" וכן בברכת משה לבני לוי, בה מדובר על תפקידי הכהונה שלהם יחד עם פועלם בחטא העגל. חיזוק נוסף לשיטתו נמצא בכך שבספר דברים בני לוי מוקדשים לעבודתם לאחר מעשה חטא העגל (דברים י,ח).

גישת הרמב"ן

ראיות לשיטת הרמב"ן ניתן למצוא גם מקריאת הפרשיות כדרכן, כך שפרשיות המשכן קודמות לחטא העגל, וגם מפסוקים רבים בהם משמע שהקדשת הלווים היתה לאחר הקדשת אהרון- "הקרב את מטה לוי והעמדת אותו לפני אהרון הכהן" (במדבר ג,ו). מאידך, מפשט הפסוקים לאחר חטא העגל נראה יותר כשיטת רש"י בהבנת בחירת הכהנים כתוצאה מהחטא.

נסיון לגישור בין השיטות

הרב מרדכי סבתו רואה דברים אלו כשתי בחינות שונות- בחירת הכהנים בבחינה הסגולית, ובבחינה בזכות מעשים. שיטת רש"י רואה את הכהנים כמקבלים את עבודת הקודש כתוצאה ממעשיהם בחטא העגל וככזו כלל הלווים מוגדרים כבעלי אותה קדושה, משום שכל השבט סייע יחד. לעומת זאת, ישנה בחינה נוספת בה יש סגולה ייחודית דווקא לאהרון ובניו שנולדו איתה, והיא המבדילה בינם לבין שאר השבט. דברים אלו מתבטאים בפסוק המגדיר את כלל שבט לוי כעובדי המקדש: "וכי יבוא הלוי.. ושרת בשם ה' אלוקיו ככל אחיו הלווים.. חלק כחלק יאכלו". חז"ל מפרשים את הפסוק כמדבר על כהן (שהוא גם בן לוי) אך נדרש עדיין להסביר מדוע הפסוק מתבטא דווקא בשם לוי? לפי ההסבר לעיל ניתן לומר שהתורה בכוונה קוראת לכהנים לווים על מנת להדגיש את המימד בו שווים הלווים והכהנים משום מעשיהם, למרות שבפועל הכהונה ניתנה על פי הסגולה.

סיכום

לסיכום, בחירת הכהנים מוצגת בתורה בשתי בחינות שונות- כבחירה סגולית של החלק הקדוש שבעם, וכבחירה שנגרמה כתוצאה מהתנהגות הכהנים. בעוד רש"י מדגיש את הפן הבחירי שבבחירה, הרמב"ן מדגיש את סגולת הכהנים ויש המנסים לגשר בין שתי הגישות.

  1. כ"ח, א'
  2. שמות י"ט, כב
  3. רש"י על בראשית, כה,לא
  4. תרומה, ח
  5. שיטה זו היא גם שיטת הספורנו שמות כד,יח
  6. רש"י שמות ל"ב, כט
  7. דברים י,ח