ספר זכריה: הבדלים בין גרסאות בדף

==רקע היסטורי==

שמונה עשרה שנים לאחר [[הצהרת כורש]], מצא [[עם ישראל]] את עצמו במצב קשה: בית המקדש לא היה בנוי, העמים השכנים התנכלו בדרכים שונות והמצב ה[[כלכלה|כלכלי]] היה בכי רע. התלהבותו של העם בראשית ימי שיבת ציון, הניכרת היטב מתחילת [[ספר עזרא]], פגה ופינתה את מקומה לדאגות שונות: "זְרַעְתֶּם הַרְבֵּה וְהָבֵא מְעָט, אָכוֹל וְאֵין-לְשָׂבְעָה, שָׁתוֹ וְאֵין-לְשָׁכְרָה, לָבוֹשׁ וְאֵין-לְחֹם לוֹ - וְהַמִּשְׂתַּכֵּר מִשְׂתַּכֵּר אֶל-צְרוֹר נָקוּב" (חגי, א', ו'). חגי נשלח לחדש את ההתלהבות, ולשכנע את העם וראשיו ([[זרובבל בן שלתיאל]] פחת [[ממלכת יהודה|יהודה]] ו[[יהושע בן יהוצדק]] [[הכהן הגדול]]) שבניין בית המקדש אפשרי; יתרה מזאת, פתרון כל בעיותיהם תלוי בבניינו. זכריה בן עדו הצטרף אליו מספר חודשים אחר כך, לנסות ולסייע בפעולות השכנוע וההסברה.

בנוסף, ניסו חגי וזכריה לשכנע את העם שאין צורך בבית מקדש מפואר; כעת מוטלת הבנייה על העם חסר המשאבים, ואל להם לצפות לבית מקדש מפואר כמקדש [[שלמה]]. הכסף שייך ל[[אלוהים (יהדות)|אלוהים]], ועל כן מובטח כי "גָּדוֹל יִהְיֶה כְּבוֹד הַבַּיִת הַזֶּה הָאַחֲרוֹן" (חגי, ב', ט').

חגי וזכריה הצליחו במשימתם, ובית המקדש נבנה בעקבות דבריהם, בשנת שש לדריווש (על פי עזרא, ה', א' - ב').

לפי הידוע לנו, פעילותו הנבואית של זכריה נמשכה עוד כשנתיים לאחר שפסק חגי מהתנבא. ייתכן שבדבריו משתקפת מתיחות או קרע בין שני מנהיגי העם, [[זרובבל בן שאלתיאל]] ו[[יהושע בן יהוצדק]].