הרב מרדכי אליהו: הבדלים בין גרסאות בדף

* איסור לאכול טחינה וחומוס (מפני שלשיטתו גם בשומשום יש איסור [[בישולי נכרים]], והעובדה כי לא הייתה חברה בארץ אשר הטחינה מיוצרת בה על ידי יהודים). בעקבות הפסיקה, מספר חברות החלו לייצר ולהשתמש בטחינה גולמית ללא חשש בישולי נכרים. על פסק זה יצאו עוררים בטענה שהשומשום נאכל כמות שהוא חי.<ref>למעשה השו"ע סותר את הדברים בדין ביצה שנאכלת כמות שהיא חיה, אך כיון שהמציאות היא שרוב האנשים לא גומעים ביצה חיה, לכן כותב מרן שאם בישלהּ נוכרי היא אסורה. והמקור לכך מהתוספות ביבמות שכותבים שביצה לא נקראת "נאכל כמות שהוא חי" אם נאכל על ידי מעט אנשים ועל ידי הדחק, וכך פסק מרן. גם 'כף החיים' פוסק כן להלכה בשני מקומות. פעם אמר לי אברך אחד שהיו אוכלים חצילים חיים, וכי בגלל זה חשיב נאכל כמות שהוא חי, אלא הולכים לפי רוב בני אדם. וממילא, כיון שרוב האנשים אוכלים את השומשום רק קלוי ורק מעט אוכלים אותו כשהוא חי מטעמי בריאות וכדומה, נאסרה הטחינה לא רק לאותם מעט אנשים אלא לכל האנשים ואפילו לאותם המיעוט שאוכלים אותו חי, כיון שבטלה דעתם. גם מרן חיד"א כותב דין זה לגבי ערמונים, ואומר שהכל לפי המקום והזמן. דין זה נכון גם לגבי [[חלוה]] ולגבי חומוס; ב"ה בשנים האחרונות הדברים סודרו, וישנם מפעלים המעסיקים עובדים יהודים, והבישול נעשה על ידם, כגון מפעל "אחוה", ועוד מקור: http://www.harav.org.il/tzof/320.html.</ref>