סתירת שבעה נקיים: הבדלים בין גרסאות בדף

לעומת זאת, בהמשך המסכת נכתב כי פולטת שכבת זרע מטמאה מדין "רואה" ולא מדין נוגעת, לדעת רוב החכמים. ב[[ברייתא]], למדו זאת מהפסוק {{ציטוטון|וְאִשָּׁה כִּי־תִהְיֶה זָבָה, דָּם יִהְיֶה זֹבָהּ בִּבְשָׂרָהּ}} {{מקור|ויקרא טו יט}}. המילים "דם יהיה דמה בבשרב" נראים מיותרים לכאורה, ומכאן למד בברייתא כי גם כאשר הדם הוא בבשרה ולא יצא עדיין לחוץ הוא גורם לה טומאה. {{מקור|בבלי נידה מ"א ע"ב}}. {{ציטוטון| תנו רבנן בבשרה, מלמד שמטמאה בפנים כבחוץ. ואין לי אלא [[נדה], [[זבה]] מנין? תלמוד לומר זובה בבשרה. פולטת שכבת זרע מנין? תלמוד לומר "יהיה"}}. מכאן נראה לכאורה, כי דינה של הפולטת שווה לדם נידה, שאינו נטמא מדין [[טומאת מגע]] שאינו קיים על ידי נגיעה במקום "בית הסתרים" הנחשב כחלק הפנימי של הגוף, אלא מדין ראייה הדומה לראית דם נידה.  

לעומת זאת, [[ר' שמעון]] חלוק על כך וקובע: {{ציטוטון|דיה כבועלה, מה בועלה אינו מטמא עד שתצא טומאה לחוץ אף היא אינה מטמאה עד שתצא טומאתה לחוץ}}. לדבריו של רבי שמעון, רק באופן אחד יש [[גזירת הכתוב]] שנגרם לאישה טומאה על ידי שכבת זרע, הוא על ידי [[תשמיש המיטה]] עם [[זב]] {{ציטוטון|וְאִשָּׁה אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אִישׁ אֹתָהּ שִׁכְבַת זָרַע; וְרָחֲצוּ בַמַּיִם, וְטָמְאוּ עַד־הָעָרֶב}} {{מקור|ויקרא טו יח}}, שבו האישה נהיית טמאה על ידי קיום יחסי אישות עם הזב למרות שמגע בית הסתרים הוא, ובתלמוד הוסבר כי טומאת פולטת נאמרה באופן שהאישה לא טמאה בתור משמשת עם זב, למשל כאשר לאחר תשמיש המיטה היא נותרה שכובה במיטתה ולא הניעה את גופה כך ששכבת הזרע לא ימאה מגופה במשך שלושת הימים, והטבילוה כאשר היא במיטתה, שאז - כאשר קמה לאחר שלושת הימים, אם יצא זרע מגופה, היא טמאה. משיטתו של רבי שמעון נראה כי הוא סובר שיש לאישה דין "נוגעת" בשכבת זרע ולכן פולטת שכבת זרע טמאה. אם כי למרות זאת הסתפק [[רב שמואל בר ביסנא]], שמא לעניין סתירת שבעה נקיים מודה גם רבי שמעון שדינה כרואה, ולפי גרסא אחרת רב שמואל בר בסינא לא שמע את אשר כתוב בברייתא, ולכן הסתפק מ[[סברא]] אם דינה כרואה או לא. הוא שאל שאלה זאת את [[אביי]], [[רבא]] ו[[רב יוסף]] וכולם השיבו לו כי היא "רואה" ולא "נוגעת" לעניין סתירה. ומכאן מסיקים חכמי התוספות כי רבא חזר בו מהתקפתו על דברי רמי בר חמא וגם הוא מסכים כי האישה דינה כ"רואה".