רשלנות רפואית: הבדלים בין גרסאות בדף

'''רופא שטעה והמית בשוגג''' יש הסבורים, שאם נודע לו ששגג, חייב גלות, אף על פי שהוא אומן מומחה ובקי, ואף על פי שריפא ברשות בית דין<ref>רמב"ן, תורת האדם, ענין הסכנה; טושו"ע יו"ד שלו א.</ref>; יש מי שכתבו, שכל פעילות רפואית היא בחזקת סכנה לחולה, אך מכיוון שהרופא מרפא ברשות בית דין, והוא עוסק במצווה, הרי כשהוא טועה ברפואות הוא נחשב כאנוס, ולא כשוגג, ולכן הוא פטור מכל עונש, כולל עונש גלות<ref>חי' רבינו דוד בונפיל, <makor>בבלי סנהדרין פד ב;</makor> חי' הר"ן שם; שו"ת חת"ס חאו"ח סי' קעז, ושם חחו"מ סי' קפד. וראה שו"ת רב פעלים ח"ג סי' לו; לקוטי הערות על שו"ת חת"ס חאו"ח; דברי אהרן (שמשון אהרן פולנסקי) סי' לד אות ב; הגר"י זילברשטיין, הלכה ורפואה, ב, תשמ"א, עמ' רפז ואילך. וראה בשו"ת באר משה ח"ד סוסי' פד, שכל הדינים הקשורים בגלות רופא הוא דווקא לשיטת הרמב"ן על פי גירסתו בתוספתא בב"ק ט ג, אבל הרמב"ם לא סובר שרופא גולה אי פעם, ולא הזכיר דין כזה בחיבורו, כי כנראה לא היתה לפניו גירסא כזו בתוספתא.</ref>; יש מי שכתב, שרופא שעיין כראוי ופעל כראוי לפי ראות עיני בני אדם - דינו כאנוס, ואינו חייב גלות, שהרי רופא איננו מלאך ועלול לטעות, אבל אם הודה שלא עיין כראוי, דינו כהורג בשוגג, וחייב גלות<ref>שו"ת תשובות והנהגות ח"א סי' תתסח.</ref>; ויש מי שכתב, שדין גלות ברופא שטעה והמית לא נאמר כלל כשהטעות היתה בשיקול הדעת, שבמקרים כאלו אין כלל חובת גלות, אלא מדובר ברופא שנתכווין לתת תרופה נכונה ושגג ונתן תרופה אחרת שהרגה את החולה, או שהושיט ידו לקחת סכין טובה לניתוח, ושגג ולקח סכין לא נקיה<ref>שו"ת מנחת שלמה ח"ב סי' פב אות ח.</ref>.

*להכניס הקשר כאן

<noinclude>

[[קטגוריה:הלכתית רפואית]]</noinclude>