רופא: הבדלים בין גרסאות בדף

'''חלוק רופאים''' כיום מקובל שרופאים (ועובדי בריאות אחרים) לובשים חלוק לבן בעת עבודתם. מנהג זה החל בשלהי המאה הי"ט, כאשר הרפואה הפכה להיות יותר מדעית. המטרה הראשונית היתה הגנה מפני מזהמים. במשך הזמן הפך החלוק הלבן להיות סמל למעמדם של העוסקים בבריאות, שכן מבחינה תרבותית מסמל הלבן ניקיון, טהרה וחיים. כמו כן היה בזה משום הצדקה לפעולות פולשניות, מכאיבות ובלתי-נעימות במהלך הבירור והטיפול הרפואי<ref>Blumhagen DW, ''Ann Intern Med'' 91:111, 1979.</ref>. יש מהרופאים הרואים בחלוק הלבן סמל של סמכותיות, וכן השפעה על מערכת יחסי חולה-רופא<ref>Bischof RO, ''Lancet'' 345:777, 1995.</ref>.

'''הרשות לעסוק ברפואה''' לפי תפיסת היהדות הרופא האמיתי הוא הקב"ה<ref>ראה בברכ"י יו"ד סי' שלו אות א - 'שכינה' בגימטריא 'רופא חנם'.</ref>, כמבואר במקומות רבים במקרא<ref><makor>בראשית כ יז;</makor> <makor>שמות טו כו; במדבר יג</makor> יג; <makor>דברים לב לט;</makor> מל"ב כ ה; <makor>ירמיה יז יד;</makor> <makor>תהלים ו ג;</makor> שם ל ג; שם קג ג, ועוד.</ref>. אכן, נתנה התורה רשות לרופא לרפא, ושיתף הקב"ה את הרופא עמו בתהליך הריפוי, כשלוחו של מקום<ref>ראה <makor>ע"ז נה א;</makor> גשר החיים ח"א פ"א סי' ב סק"ב; שו"ת ציץ אליעזר ח"ה קונט' רמת רחל סי' א. וראה על מקור החיוב לרפא בערך רפואה.</ref>.

מבחינת היחס בין רופאים יהודיים לבין דרגתם באמונה ניתן לראות ארבע תקופות:

'''תקופת ימי הביניים''' , שבהם שימשו אישים דגולים כרופאים פעילים וכרבנים בפועל, ושילוב כזה לא היה נדיר אז כלל ועיקר<ref name="AB54" />. אמנות הרפואה בין היהודים היתה נפוצה הן בעולם המוסלמי-ערבי והן בעולם הנוצרי-אירופי, והיה זה מקצוע נפוץ בין האנוסים<ref>על הגורמים הסוציולוגיים השונים שהשפיעו על נהירת יהודים רבים למקצוע הרפואה בימי הביניים ראה - הרפואה והיהדות, עמ' 252 ואילך.</ref>.