קדימויות בטיפול רפואי: הבדלים בין גרסאות בדף

קיים מיגוון רחב של מצבים מתנגשים בנוכחות מחסור יחסי באפשרות סיפוק הצרכים, וקיימות מערכות מגוונות של שיקולים לקביעת ההעדפה והבחירה ביניהם.

קדימויות לעניין [[פדיון שבויים]]<ref><makor>בבלי הוריות יג א;</makor> <makor>רמב"ם תלמוד תורה ה א,</makor> ומתנות עניים ח י-טו; טושו"ע יו"ד סי' רנב. וראה רלב"ג סוף ס' שופטים, בעניין פילגש בגבעה שכתב: "התועלת העשירי הוא להודיע כי כשיכריח הכרח להיתבע לחטא המשגל האיש והאשה, מתירין האשה לזה קודם לאיש, ואף על פי שהיתה אשת איש, ולזה התיר זה האיש פילגשו להם קודם שיתיר עצמו להם".</ref>, קדימויות לעניין צדקה<ref><makor>רמב"ם מתנות עניים ח יז-יח; רמ"א</makor> יו"ד רנא ג; שם ט; פת"ש שם סק"ג-ד. וראה עוד שו"ת חכ"צ סי' ע; שו"ת משיב דבר ח"ב סי' מז; אהבת חסד לח"ח פ"ו נתיב החסד סי"ד. וראה עוד בדיני העדפות בענייני צדקה בשו"ת חת"ס חיו"ד סי' רלד; שו"ת בנין אב ח"ג סי' עא-עב.</ref>, קדימות בין עני, אביון ועשיר בעניין שכר שכיר<ref><makor>ב"מ קיא ב.</makor> ופלא שהפוסקים לא הביאו כלל דיני קדימות אלו.</ref>, וקדימות לדין של בעלי דין אצל דיין<ref><makor>בבלי סנהדרין ח א;</makor> <makor>רמב"ם סנהדרין כ י;</makor> טושו"ע חו"מ טו א. וראה <makor>בבלי שבועות ל א,</makor> ותוס' שם ד"ה למישרי. וראה באנציקלופדיה תלמודית כרך ז, ע' דיני ממונות, עמ' שיד-שיז, ושם כרך כו, ע' כבוד חכמים, עמ' תקפח ואילך, ועמ' תרלא ואילך. וראה בשו"ת בנין אב ח"ג סי' סח, בעניין הקדמת תלמיד חכם בדיוני בתי הדין; שם סי' עא, בעניין קדימויות ועדיפויות במצוות שבין אדם לחבירו.</ref>. מצינו עוד דיון הדומה לקדימויות בעניין שכיב מרע שאמר לתת נכסיו לטוביה, ולא פירש איזה טוביה, ודנו בשלושה קדימויות - תלמיד חכם, קרוב ושכן<ref><makor>בבלי כתובות פה ב.</makor> וראה במצבים שונים בנידון ברש"י ובתוס' שם ד"ה שודא; <makor>רמב"ם זכיה ומתנה יא ב;</makor> טושו"ע חו"מ רנג כט. וראה עוד בשיטמ"ק ובנו"כ ברמב"ם ובטושו"ע במחלוקת זו. אמנם דיון זה שונה במקצת משאלת הקדימויות הרגילה. וראה בקובץ שיעורים כתובות שם אות שי, שלדעתו בכל המצוות שבין אדם לחברו, תלמיד חכם קודם לקרוב. וראה עוד בשו"ת חכ"צ סי' ח. ויש להעיר, שלא דנו במקרה זה בדוגמאות אחרות של קדימויות, כגון אם יש הבדל בין שני ה'טוביה' בעניין כהן, לוי, ישראל; עני ועשיר; וכיו"ב. ומצינו עוד נידון של קדימויות כאשר יש שני מתים בעיר אחת, מי מוציאים קודם לקבורה - ראה אבל רבתי פי"א; תורת האדם לרמב"ן עניין ההוצאה; <makor>רא"ש מו"ק פ"ג סי' פב;</makor> טושו"ע יו"ד סי' שנד. ולא הובאו דברים אלו ברמב"ם. וראה בהרחבה מאמרו של הרב נ. גוטל, בעניין שיקולי קדימה בפינוי וזיהוי חללים בצה"ל, תחומין, כד, תשס"ד, עמ' 383 ואילך.</ref>.

'''תור לרופא''' רופא העובד במוסד רפואי ציבורי, שלפי התנאים המקובלים לעבודתו עליו לקבל חולים לפי התור, אסור לו לקבל חולים אחרים מחוץ לתור, אם אין שם אחד שיש בו סכנה<ref>הרב י. זילברשטיין, הלכה ורפואה, ג, תשמ"ג, עמ' צא ואילך; הנ"ל, עמק הלכה, ב, תשמ"ט, עמ' 108 ואילך.</ref>. ולפיכך אסור להקדים חולה עשיר או בעל השפעה ואמצעים על פני חולה עני, אם לפי התור היה העני ראשון, וזאת אף אם בגין כך יפסיד הרופא ממון<ref>הרב י. זילברשטיין, שם.</ref>.

יש מי שכתב, שרשימת הקדימויות המנויה במשנה<ref>ראה לעיל הע' 18.</ref> מתייחסת גם לחולים שאין בהם סכנה, אם האנשים באו בבת אחת, והם שווים בשאר המשתנים<ref>הגרש"ז אויערבאך, הובאו דבריו בנשמת אברהם חיו"ד סי' רנב הע' 5. אך ראה להלן הע' 107 ואילך, שבפועל אין נוהגים לפי רשימת הקדימויות במשנה, אפילו במצבי סכנה. ולכאורה ק"ו שאם השמירה על קדימויות לפי המשנה תגרום לחילול השם, הרי שבמצב שאיננו פיקוח נפש אין לנהוג כך.</ref>.

'''יחידה לטיפול נמרץ''' יש מי שכתבו, שביחידה לטיפול נמרץ מותר לקבל החלטה עקרונית שלא לחבר למכונת הנשמה חולה שיש לו סיכויים רק לחיי שעה, כיוון שיש סבירות גבוהה שיגיעו חולים שיש להם סיכוי לחיי עולם, ואם יחובר חולה הצפוי לחיי שעה למכונת הנשמה, אזי לא יהיה להם מקום ביחידה לטיפול נמרץ, והלוא הם קודמים לחולה שיש לו רק סיכוי לחיי שעה<ref>שו"ת ציץ אליעזר חי"ז סי' עב אות כ, וכן שם סי' י (וראה שם אות יד, שהמצב שבו יש שכיחות גדולה של חולים מסוכנים שנזקקים לטיפול נמרץ נחשב כאילו יש לפנינו חולים כאלו. וראה ע' נתוח המת הע' 268 ואילך); הגרש"ז אויערבאך הסכים לפסק זה (הובאו דבריו במאמרו של הגר"מ קליין, בשבילי הרפואה, ח, תשמ"ז, עמ' טז ואילך), וכתב שהחלטת ביה"ח נכונה היא אם באמת כדבריהם שיום יום מצילים בה יהודים שלמים לחיי עולם, ואפילו אם נימא שאינו פשוט וברור כ"כ החלטתם, מ"מ כיוון שיתכן שצודקים בהנהגתם, נראה שלא רק שליכא חיוב על הרופא לגזול המכונה שלא ברשות ולהניח על הטריפה, אלא אפשר דאסור לו, דשב ואל תעשה עדיף וכו', כל זמן שלא ברור שטועים הם בתקנתם שב ואל תעשה עדיף עכ"ל. ולכאורה דבריהם תמוהים, שכן מעשים בכל יום שמטפלים ביחידות לטיפול נמרץ בחולים המוגדרים כטריפה או כחיי שעה לפי ההגדרה ההלכתית, היינו שסיכוייהם לחיות פחות מי"ב חודש, והאם כל אלו לא צריכים לקבל טיפול ביחידה לטיפול נמרץ? וצ"ע.</ref>; יתר על כן, יש מי שכתב, שבבית חולים ציבורי, אם עשה הרופא שלא כדין, שהכניס ליחידה לטיפול נמרץ חולה שיש לו רק חיי שעה, כשלפניו היה חולה שיש סיכוי להצילו לחיי עולם, אין להחלטתו של הרופא שום תוקף, ומותר להוציא את החולה בחיי שעה, כדי לתת את המיטה לחולה שיש לו סיכוי לחיי עולם. ומכל מקום צריך לדאוג לטיפול מתאים לחולה שהוציאו מהיחידה לטיפול נמרץ. אכן, אם יש חשש שהוצאת החולה מהיחידה תביא אותו לטירוף דעת, שיבין שהוא במצב חסר תקווה - אסור להוציאו<ref>הרב י. זילברשטיין, בשיעוריו לרופאים.</ref>; ויש מי שכתב, שצריך לטפל בכל הבא ראשון, גם אם הוא טריפה, כל עוד אין לפנינו שלם שזקוק לאותו טיפול<ref>הגר"מ קליין, בשבילי הרפואה, ח, תשמ"ז, עמ' טז ואילך.</ref>.

'''איסור מסירת אחד עבור רבים''' באופן עקרוני אין להקריב אחד עבור השני<ref>כמבואר לעיל. ונאמרו על כך טעמים אחדים - ראה <makor>כס"מ יסודי התורה ה ו;</makor> שו"ת משפט כהן סי' קמג-קמד; הרב מ.צ. נריה, שנה בשנה, תשכ"ב, עמ' 149 ואילך; א. וורהפטיג, תחומין, ד, תשמ"ג, עמ' 144 ואילך.</ref>, ואפילו אם יש בתוך הסיעה אנשים לפי סדר הקדימות במשנה<ref>ראה לעיל הע' 18.</ref>, אין למסור אותם להריגה כדי להציל את השאר, כי סדר זה הוא רק לעניין הקדימות, אבל לא לעניין מסירת אחד מהם בידיים להריגה<ref>שו"ת משפט כהן סי' קמג; שו"ת מחנה חיים חאבהע"ז ח"ב סי' יט; שו"ת ציץ אליעזר חי"ז סי' עב אות טו; שו"ת חוות בנימין ח"א סי' יח. וראה פרטים רבים בדיני יחיד מול רבים בספרו של נ. רקובר, מסירות נפש - הקרבת היחיד למען הרבים.</ref>.

  270:2469, 1993.</ref>.

[[קטגוריה:הלכתית רפואית]]