יוסף הצדיק: הבדלים בין גרסאות בדף

'''יוסף הצדיק''' הוא הבן הראשון של [[רחל אימנו]] והבן האחד-עשרה של [[יעקב אבינו]]. שמו ניתן לו על ידי אימו, כפי שנאמר: "וַתִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ יוֹסֵף לֵאמֹר יֹסֵף לִי בֵּן אַחֵר.{{מקור|ספר בראשית ל כד}}. ואכן אחריו נולד אחיו הקטן, היחידי [[בנימין בן יעקב|בנימין]], כאשר אימו מתה בלידתו.

==הדמיון לאביו==

בעקבות נסיונו לבאר את חלום פרעה, מלך מצרים מציין ה[[רמב"ן]] על ד"ה ''' וישאל את סריסי פרעה אשר אתו במשמר בית אדוניו'''  - "היה ראוי שיאמר הכתוב וישאל אותם לאמר, אבל האריך כי רצה לספר בשבח יוסף שהיה נער עבד ושאל לשני שרים גדולים והם בבית אדוניו אשר שנא אותו, והיה כל אחד יכול לצוות לשאת את ראשו מעליו, ולא פחד מהם מלשאול אותם ולאמר להם דעתו בפתרון, '''כי בטח בחכמתו''', שאילו נמלט שר האופים היה תולה אותו" <ref>מ',ז'</ref>.

ועוד, כיצד הדבר בא לידי ביטוי הלכה למעשה בניהול כלכלת מצרים בד"ה "וילקט יוסף את כל הכסף וגו" -"סיפר הכתוב זה וגמר הענין בכל הפרשה להודיע מעלות יוסף '''בחכמה בתבונה ובדעת''', וכי היה איש אמונים שהביא כל הכסף בית פרעה, ולא עשה לעצמו אוצרות כסף ומטמוני מסתרים בארץ מצרים או לשלחו לארץ כנען, אבל נתן למלך הבוטח בו כל הכסף וקנה לו את האדמה גם הגופות, ומצא בזה חן גם כן בעיני העם כי השם הוא המצליח את יראיו" <ref>מ"ז, י"ד</ref>.

{{מקור|[[ספר דניאל]]א', רמז תתרנ"ט}}

==סייעתא דשמיא==

המזל היה נחלתו של יוסף. המונח "מצליח" חוזר פעמים אחדות בתיאור מעשיו. תחילה אצל השר  [[פוטיפר]], כפי שנאמר:"וַיַּרְא אֲדֹנָיו כִּי יְהוָֹה אִתּוֹ וְכֹל אֲשֶׁר-הוּא עֹשֶׂה ה' מַצְלִיחַ בְּיָדוֹ" (ל"ט,ג,). ממשיך אצל שר הטבחים בבית הסוהר, שם הוא זוכה לכבוד "בַּאֲשֶׁר ה' אִתּוֹ וַאֲשֶׁר-הוּא עֹשֶׂה ה' מַצְלִיחַ" (כ"ג).

* '''שם שמים שגור בפיו''' <ref>רש"י ל"ט ג'</ref> -  כפי שאמר לשרי פרעה לפני פתרון החלומות: "וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף, הֲלוֹא לֵאלֹהִים פִּתְרֹנִים(מ,ח') ולפרעה, בטרם יפתור את החלום: "אֱלֹקים, יַעֲנֶה אֶת-שְׁלוֹם פַּרְעֹה" (מ"א,ט"ז) ולאחיו: "וְעַתָּה אַל-תֵּעָצְבוּ, וְאַל-יִחַר בְּעֵינֵיכֶם, כִּי-מְכַרְתֶּם אֹתִי, הֵנָּה:  כִּי לְמִחְיָה, שְׁלָחַנִי אֱלֹקים לִפְנֵיכֶם... וַיִּשְׁלָחֵנִי אֱלֹקים לִפְנֵיכֶם, לָשׂוּם לָכֶם שְׁאֵרִית בָּאָרֶץ, וּלְהַחֲיוֹת לָכֶם, לִפְלֵיטָה גְּדֹלָה. (מ"ה, ה'-ז') ואחרון בטרם נפרד ממנו: "וֵאלֹהִים פָּקֹד יִפְקֹד אֶתְכֶם, וְהֶעֱלָה אֶתְכֶם מִן-הָאָרֶץ הַזֹּאת, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב"(נ,כ"ד)

* '''שלטון ומלוכה''' - מנהל את בית פוטיפר, את בית הסוהר ובסוף משנה למלך מצרים -80 שנה "המלוכה הארוכה ביותר בתנ"ך"

* '''כבוד'''- כיבד את בני השפחות, נתן לאחיו בגדים שלא ייתביישו <ref>[[רבי חזקיה בן מנוח|חזקוני]] מ"ה ל"ב</ref> העביר את כל מצרים מקצה ועד קצה כדי שלא ייבושו בני ישראל על כך שאין נחלה קבועה.

* '''הסלחנות לאחיו'''- אפילו את שמעון האכיל והשקה (רש"י). הוציא את האנשים מפניו כדי שאחיו לא ייתביישווהעיקר פייסם כדי שלא יצטערו על מכירתו.

* '''צניעות''' - קידש שם שמים בסתר עם אשת םוטיפר <ref>מסכת סוטה י'ב'</ref> וכן הסתיר את אימו מעשיו ולכן זכה לברכת "עלי עין". וכן לא הביט בבנות מלכים שהשתדלו שיסתכל בהן<ref> בראשית רבה צ"ח</ref>

* '''מוסר ונאמנות''' - הוא לא בוגד באדונו, פוטיפר. לא שולח לחם רב לארץ כנכן שלא יחשב זצבירת הון שם (רמב"ן מ"ה,י"א). אינו שולח דבר לאביו ללא רשות פרעה. לא גילה את דבר מכירתו לעולם. רבי עובדיה ספורנו כתב על ד"ה '''וַיָּבֵא יוסֵף אֶת הַכֶּסֶף בֵּיתָה פַרְעה''' " שֶׁלּא הורָה לְעַצְמו הֶתֵּר בְּכָל עֲמָלו לָקַחַת דָּבָר לְעַצְמו".

{{ערך מורחב|ערך=[[משיח בן יוסף]]}}  

'''משיח בן יוסף''' הוא בן דמותו של יוסף הצדיק. מהספרים הקדושים יוצא כי הוא דמות פלאים של צדיק עליון. כל רצונו  הוא לשנות את המציאות ולהצעיד אותנו לקראת הגאולה. בין גדולי ישראל אשר נאמר עליהם שהם בני דמותו היה [[האר"י הקדוש]]. והפועלים  בדרכו של משיח בן יוסף בדורות "עקבתא  דמשיחה" הם '''אנשי אמנה''' העוסקים בבנין ירושלים בקדושה באתערותא דלתתא, כמסורת המקובלת בשם [[הגר"א]].

הרעיון מקורו ב[[פרשת ויגש]] לאחר שיוסף הצדיק התוודע לאחיו, הוא מתאר את  ייעודו: "וְעַתָּה אַל-תֵּעָצְבוּ וְאַל-יִחַר בְּעֵינֵיכֶם כִּי-מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם...וַיִּשְׁלָחֵנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם לָשׂוּם לָכֶם שְׁאֵרִית בָּאָרֶץ וּלְהַחֲיוֹת לָכֶם לִפְלֵיטָה גְּדֹלָה" {{מקור|מ"ה,ה')}}. מכאן שיוסף נחשב לממונה על אספקת הצרכים החומריים של עם ישראל. הוא ה"משביר".

דר' אלכסנדר קליין במאמרו [http://www.yedidia.net/papa/content/view/19/37/ משיח בן יוסף] בדעה כי  הדואליות זו של שני המשיחים: משיח בן יוסף ומשיח בן דוד  היא נצחית. היא משקפת את שני הצדדים, הקיימים מאז ומתמיד: החומר והרוח. הקונפליקט  לא פסח על עם ישראל, אלא שבאחרית הימים יהיה לכך פתרון ברוח דברי [[יחזקאל הנביא]] <ref> בהפטרת פרשת ויגש</ref>:

{{מקור||(ל"ז,ט"ו, כ"א-כ"ב, כ"ד- כ"ה)}}

"מיכאל (יתקע)  תקיעה גדולה ויבקעו מחילות המתים בירושלם ויחיה אותם הקב"ה, וילך משיח בן דוד ואליהו הנביא ויחיו את משיח בן יוסף הנאסף בשערי ירושלם וישלחו את משיח בן דוד בשביל שארית ישראל הפזורים בכל הארצות. מיד כל מלכי אומות העולם נושאים אותם על כתפיהם ומביאים אותם להם וגו'.

ניתן להשלים את הברכות באלו של יעקב אבינו לאפרים ומנשה לפירש"י  ד"ה '''המלאך הגאל אתי''' -  

ועוד ד"ה ''' ידעתי בני ידעתי''' - שהוא הבכור: גם הוא יהיה לעם וגם הוא יגדל - <br />שעתיד גדעון לצאת ממנו שהקב"ה עושה נס על ידו:<br />ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו - <br />שעתיד יהושע לצאת ממנו שינחיל את הארץ וילמד תורה לישראל:<br />וזרעו יהיה מלא הגוים - <br />כל העולם יתמלא בצאת שמעו כשיעמיד חמה בגבעון וירח בעמק אילון:<br />ומסיים בד"ה '''בך יברך ישראל''' - הבא לברך את בניו, יברכם בברכתם ויאמר איש לבנו ישימך אלוהים כאפרים וכמנשה: וישם את אפרים - בברכתו לפני מנשה, להקדימו בדגלים ובחנוכת הנשיאים:

ב[[ספר יהושע]] נאמר: '''וְאֶת-עַצְמוֹת יוֹסֵף אֲשֶׁר-הֶעֱלוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם קָבְרוּ בִשְׁכֶם''' (כ"ד,לב). שואלים חז"ל ב[[ילקוט שמעוני]] ומאי שנא דקברו בשכם ? אמר ר' יוסי בר' חנינא: אמרו משכם גנבנוהו לשכם נחזיר אבריו. מושלין אותו משל למה הדבר דומה ? ללסטים שנכנסו לתוך המרתף ונטלו קנקן אחד של יין ושתו, הציץ עליהם בעל המרתף. א"ל: יערב לכם! יבסם לכם! שתיתם את היין החזירו את הקנקן למקומו.  

==עשרת הרוגי מלכות==

'''עשרת הרוגי המלכות''' הם עשרה מגדולי ישראל, בהמתלת השלטונות הרומאיים היה עליהם לכפר על חטא בני-יעקב על כך שמכרו את [[יוסף הצדיק]]. לכאורה, זו המסקנה מהציווי המקראי:"וגונב איש ומכרו".{{מקור|[[ספר שמות]], כ"א, ט"ז}}

, אשר הוצאו להורג באכזריות על ידי הרומאים לאחר חורבן [[בית שני]].  

התיאור של מעשה מובא בקינה [[אלה אזכרה]], הנאמרת לפי [[עדות המזרח]] בסדר הקינות לשחרית של [[תשעה באב]] ואילו לפי [[נוסח אשכנז]]  בסליחות שבחזרת הש"ץ ב[[תפילת מוסף]] [[ביום הכיפורים]].

מדרשי חז"ל מרחיבים על כך. וכך מתחיל מדרש "אלה אזכרה" – עשרת הרוגי המלכות<ref>אוצר המדרשים (אייזנשטיין) עמוד תלט ד"ה כשברא הקב"ה את</ref>

==האם יוסף היה חלק משלטון ה"היקסוסים"==

:לפיכך, המדרש לפיו  הוכיח יוסף את זהותו לאחיו על ידי הצגת המילה בגופו לעומת העדרה אצל המצרים טעונה הבהרה.

* טענה נוספת, מלך מצרים נטה לקבל את הסברו של יוסף [[חלום#חלומות פרעה - מהווי שליטה|בשל התוצאה של יישום תוכניתו]]:  אדמות מצרים יהיו לו והמצרים  לא יהיו יותר בעלי אדמות.  

אשר בהמשכה השלימו המצרים את הדיפת המושלים הזרים מאדמתם. מבחינת התיארוך ההיסטורי, ניתן לטעון שהתיאור המקראי "וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף" (שמות א', ח) חופף לתקופה זו.<br />אם אכן השתלב יוסף בשלטון המצרי בתקופה שבה עדיין שלטו ה'היקסוסים', בני התרבות האסיינית הזרה שלא היו ילידי מצרים, ניתן להבין מדוע מילתו היתה חריגה - לפחות בהשוואה לבני משפחות השליטים  שהיו מצויים בתוככי ארמון המלוכה. <br />עובדה זו גם יכולה להסביר מדוע השתלב יוסף בצורה טבעית כל-כך בשלטון, ומדוע היה פרעה מעוניין ביישוב שבטו השמי של יוסף במצרים. כמו כן, ניתן להבין מדוע היה צורך לקנות את האדמות המצריות על מנת שיהיה למלך זכות לגבות מס, ומדוע זכות זו לא נתפסה כזכותו הטבעית של המלך מעצם מלכותו.<br />לפי שיטה היסטורית זו, המהפך הפוליטי היסודי שהתרחש במצרים שמתואר בתחילת ספר שמות, הוא שגרם לכך שהשלטון המצרי הפסיק לראות בשבט בני יעקב מוקד של תמיכה בשלטון, והחל לראות בהם סכנה שלטונית. לא היה מדובר בחשש מצרי כללי שלא היה לו בסיס במציאות, אלא במלך מצרי שהצליח לבסוף להסיר את עול הזרים שהשתלטו על ארצו, וכעת עליו לגונן על ארצו.

:באבן:      אמחותפ '''ייעץ''' לפרעה מה לעשות '''בשבע שנות רעב''' במצרים.

:באבן:      "... האדם החשוב ביותר לפני פרעה ".

:באבן:        "... מנהל הארמון המלכותי. "

:היסטוריה על אמחותפ:      המצריים, לאחר מותו של אמחותפ, עשו ממנו אליל, ובנו "מקדש" לעובדו, ששם היו "מקדשים" שוורים. המקדש נקרא "סרפיס" (Serafis).

:היסטוריה על אמחותפ:      מנהל לשעבר של המוזיאון המצרי בברלין, Dietrich Wildung, כותב שה"מקדש" שנבנה לכבוד אמחותפ היה לו ג"כ שם אחר: "מאסרו של יוסף" (אגב, מכאן ניתן להסיק שהמצריים לא מחקו לגמרי את שמו האמיתי של אמחותפ).

:היסטוריה על אמחותפ:      ההיסטוריון Joshua Greents כותב, שהפיניקים גם אימצו את האלילות המצרית העתיקה לגבי אמחותפ, וישנה מסורת שהוא (אמחותפ) היה נער צעיר ונאה מאוד, ואישה אחת ניסתה להכשילו, והוא נמלט ממנה.

:היסטוריה על אמחותפ:      הארכיאולוגים עשו מאמצים גדולים לאתר את קברו של אמחותפ, ללא הצלחה. האגיפטולוג James Henry Breasted מצטט שיר של מצרים העתיקה, שבה המשורר מתלונן שאמחותפ, אף שהמציא של הפירמידות, לא היה לו פירמידה, וגם קברו לא נמצא.