מיקרופדיה תלמודית:גרושה לכהן

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search
ערך זה הוא מתוך המיקרופדיה התלמודית - חלק ממיזם האנציקלופדיה התלמודית בוויקישיבה.

עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג
הערך הוגהּ ע"י הגרז"ן גולדברג זצ"ל וצוות ת"ח ולא ניתן לעורכו ישירות.
הינכם מוזמנים להשתתף בעריכתו באמצעות דף השיחה.
EnTalMicSml.jpg
הפרוייקט מתקיים בשותפות עם מפעל הפיס התומך ומסייע לקידום האמנות והתרבות בישראל.

הגדרה[1] - איסור קדושין וביאה לכהן באשה שנתגרשה מבעלה

האיסור והחיוב

אסור לכהן הדיוט לישא גרושה - בין שנתגרשה מאחר, בין שנתגרשה ממנו בעצמו (ריב"ש שמח)[2] - שנאמר: וְאִשָּׁה גְּרוּשָׁה מֵאִישָׁהּ לֹא יִקָּחוּ (ויקרא כא ז), וכל שכן לכהן גדול (קדושין עז ב), שהרי מהדיוטותו כבר נאסרה עליו (רש"י שם ד"ה לכ"ג מיבעיא), ואפילו אם נתמנה לכהן גדול מיד כשהגדיל, שלא היה הדיוט מעולם, מכל מקום קל וחומר הוא מכהן הדיוט, שקדושתו חמורה יותר משל הדיוט (ריטב"א שם). ונמנה לאו זה במנין המצות (ספר המצוות לא תעשה קס; סמ"ג לאוין קכג; חינוך רסח)[3].

חיוב מלקות

כל כהן, בין הדיוט ובין כהן גדול, שנשא - שקידש - גרושה ובעל - לוקה (רמב"ם איסורי ביאה יז ב), אבל אם בא עליה דרך זנות - בלא קדושין - נחלקו ראשונים:

  • יש סוברים שהדבר תלוי במחלוקת אמוראים: יש אומרים שלוקה, משום הכתוב: וְלֹא יְחַלֵּל זַרְעוֹ בְּעַמָּיו (ויקרא שם טו. אביי בקדושין עח א); ויש אומרים שאינו לוקה, שנאמר: "לא יקחו", עד שיקח ויבעל (רבא שם. תשובת הרמב"ם, הובאה במגיד משנה שם טו ב; חינוך רעד; תוספות ר"י הזקן שם), וההלכה שאינו לוקה (רמב"ם שם יז ב), ולפיכך אם קידש ובעל אינו לוקה אלא אחת (מגיד משנה שם טו ב, בדעת הרמב"ם).
  • יש סוברים שהכל מודים שעל ביאה בלא קדושין לוקה משום לא יחלל (רש"י שם ד"ה שני שמות וד"ה ומודה; מאירי שם, בשם כל הגאונים; ריטב"א שם), שלמדנו בגזרה שוה שזרעו מתחלל על ידי ביאה זו, ולפיכך יש בו משום לא יחלל (רש"י שם ד"ה כ"ג באלמנה), ולפיכך מי שקידש גרושה ואחר כך בעל לוקה שתים - משום לא יקח, ומשום לא יחלל (רש"י שם; מאירי שם; תוספות בבא מציעא י ב ד"ה דאמר), וכן אמרו: אלמנה וגרושה לוקה משום שני שמות על כל אחת ואחת (גמ' שם)[4].
  • יש מחלקים בין גמר ביאתו, שיש שם חילול זרע - אף על פי שלא נתעברה, שאין העיבור תלוי בידו אלא בידי שמים (תוספות רי"ד שם) - ללא גמר ביאתו, שבגמר חייב משום לא יחלל זרעו, ובלא גמר אינו חייב (ראב"ד בהשגות שם יז ב), והוא הדין כשגמר ביאתו ולא הוציא זרע, או כשבא על הקטנה שאינה ראויה להוליד, שאינו חייב (מנחת חינוך רסו ד, בדעת הראב"ד).
  • יש סוברים שאם קידש ובעל - לוקה שתים, משום לא יקח ומשום לא יחלל, ואם בעל ולא קידש - אינו לוקה כלל, שכבר היא מחוללת ועומדת מקודם לכן (סמ"ג לאוין קכג וקכה).
  • ויש מחלקים בין כהן הדיוט לכהן גדול, שכהן הדיוט אין בו לאו של לא יחלל, ולא למדנו אלא שזרעו מתחלל, אבל לא ללקות על כך; אבל כהן גדול לוקה משום לא יחלל אף על הגרושה, ואם בעל ולא קידש - לוקה אחת, ואם קידש ובעל - לוקה שתים (מגיד משנה שם טו ב).

כשבא עליה לאחר הקידושין

אף לדעת הסוברים שבעל ולא קידש אינו לוקה, מכל מקום יש ראשונים הסוברים שאם בעל אחר כך לוקה למפרע על עצם מעשה הקדושין (תוספות בבא מציעא י ב ד"ה דאמר, בתירוץ הראשון).

כשבא עליה כמה פעמים

אם בא על הגרושה, אחר שקידשה, כמה פעמים, לוקה על כל ביאה וביאה, ואף על פי שבביאות האחרות כבר לא היה מעשה קדושין, לפי שאין האיסור של לא יקח על עצם מעשה הקדושין אלא על ביאת אישות, שהיא ביאה הבאה על ידי קדושין קודמים, ולפיכך כל שקידשה פעם אחת שוב לוקה על כל הביאות שלאחר כך (מקנה קדושין עז ב ד"ה אלא, ושם עח א ד"ה אמר רבא: שו"ת רבי עקיבא איגר רכא ד ורכב)[5].

קידש ולא בעל

קידש ולא בעל, נחלקו אמוראים:

  • יש אומרים שלוקה משום וּגְרוּשָׁה וגו' לֹא יִקָּח (ויקרא כא יד. אביי בקדושין עח א).
  • ויש אומרים שאינו לוקה, שנאמר: לֹא יִקָּח וגו' וְלֹא יְחַלֵּל (שם יד-טו) - מה טעם לא יקח, משום לא יחלל (רבא שם), וכן הלכה, ובין כהן גדול בין כהן הדיוט שנשא גרושה ולא בעל - אינו לוקה (רמב"ם איסורי ביאה יז ד), ואף על פי שלא יקח ולא יחלל בכהן גדול הוא שנאמר, ובכהן הדיוט כתוב לא יקחו בלבד, מכל מקום ודאי שאין הכהן הדיוט חמור יותר מכהן גדול, שאינו לוקה על הקדושין עד שיבעל (חינוך רעד; מגיד משנה שם).

ואם יש על הקדושין בלא ביאה על כל פנים סתם איסור, בלא מלקות, נחלקו הדעות:

  • יש אומרים שאין כלל איסור בדבר (ריטב"א קדושין מב ב; שער המלך מעילה ז ב, על פי סוטה מד א).
  • יש אומרים שהדבר אסור מדרבנן (תוספות יבמות י א ד"ה לרבי, לפי בית מאיר אה"ע טו א).
  • ויש אומרים שהדבר אסור מן התורה (תוספות בבא מציעא י ב ד"ה דאמר, לפי מנחת חינוך רסו ט; שיטה מקובצת שם, בשם מורו הרב, לפי שער המלך שם).

מלקות הגרושה

כל מקום שהוא לוקה היא לוקה, וכל שהוא אינו לוקה היא אינה לוקה, שאין הפרש בין איש לאשה לעונשין (רמב"ם שם ה, על פי משנה כריתות י ב, וגמ' יבמות פד ב).

כפייה להוציא

נשאה כהן - כופים אותו להוציא (יבמות פה א, וכתובות עז א; שו"ע אה"ע ו א, וטוש"ע שם קנד כ)[6], ומחרימים אותו ואת הנושאים ונותנים עמו וכיוצא בחומרות אלו עד שיגרשנה (שו"ת הרמב"ם (פרידברג) שמט; בית יוסף אה"ע ו ו, בשמו; שו"ע שם)[7], ואין נוהגים בו קדושה לקרות בתורה ראשון (שו"ת הרשב"א ז כא, על פי בכורות מד ב; בית יוסף או"ח קכח מ, בשמו; שו"ע שם), ואינו נושא את כפיו (בית יוסף שם, בשם הר"י אבוהב ומר שמואל, על פי שו"ת הרשב"א הנ"ל; שו"ע שם).

חילולה

  • נבעלה לכהן, היא וולדה חללים (ראה ערך חלל וערך חללה. קדושין עז א; רמב"ם איסורי ביאה יט א,ג).
  • נישאת, אף על פי שלא נבעלה - נתחללה, שכל נשואה בחזקת בעולה, אף על פי שנמצאת בתולה (רמב"ם שם ג, על פי משנה יבמות נו ב; טוש"ע אה"ע ז יב).

גדרה

הגרושה האסורה לכהן, היא בין שנתגרשה מן הנשואין, ובין שנתגרשה מן הארוסין (יבמות נט א; רמב"ם איסורי ביאה יז יח; טוש"ע אה"ע ו א).

ספק גרושה

ואפילו ספק גרושה בכלל האיסור, והמקדש אותה מכים אותו מכת-מרדות (ראה ערכו. רמב"ם שם ז), שהרי על איסור דבריהם מכים אותו מכת מרדות, כל שכן על ספק איסור תורה (מגיד משנה שם), וכופים אותו להוציא (רמב"ם שם, על פי יבמות כד א; טוש"ע שם).

כשהקדושין מדרבנן

אף קטנה יתומה שהשיאוה אמה ואחיה, אף על פי שאין קדושיה אלא מדבריהם (ראה ערך קדושין וערך קטנה) ונתגרשה, הרי זו פסולה לכהונה (משנה יבמות קח א; טוש"ע שם ב), וכן כל הגרושות מדבריהם, כחרש וחרשת וכיוצא בהם (משנה למלך שם יט ה; מנחת חינוך רסח א), ואף בדיעבד, אם נישאת - תצא (ים של שלמה יבמות יג יא; חלקת מחוקק ו סק"ג, בדעת השו"ע).

הממאנת

אבל הממאנת בבעלה (ראה ערך מאון) לא נפסלה לכהונה (משנה יבמות שם; רמב"ם גרושין יא טז; טוש"ע שם וקנה י), ואפילו גירשה בגט והחזירה ומיאנה בו, הרי זו מותרת לכהן, שהמיאון מבטל את הגט (רמב"ם איסורי ביאה יז יח; טוש"ע אה"ע ו ב)[8].

גט יבמין

גט-יבמין - גט שנתן יבם ליבמתו (ראה ערכו) - הפוסל אותה על האחים, כתבו אחרונים שפוסלה לכהונה, וכן אם עשה היבם מאמר - מעשה קידושין שתקנו חכמים ליבם ויבמה (ראה ערכו) - ונתן גט למאמרו, אפילו לדעת הסוברים שהותרה גם ליבם עצמו (ראה ערך גט יבמין), שהגט ביטל רק מה שעשה, ולכן מותרת ליבם, מכל מקום פוסלה לכהונה, שכיון שהגט התירה לו ולאחיו הרי זה ככל גט הפוסל (מנחת חינוך רסח ה).

גט משום חומרא

האשה שאמרה קדשתני, והוא אומר לא קדשתיך - אם יתן לה גט אף על פי שאינו צריך, כיון שנאסרו לו קרובותיה בגט זה (ראה קדושין סה א), הרי היא גם פסולה לכהונה (שו"ת הרשב"א א תקנ; מרדכי שם תקלא); ואם הוא אומר קידשתיך, והיא אומרת לא קידשתני, והיא כפתה אותו ליתן גט, אינו גט כלל, שהרי היא צווחת שלא קידשה כלל, ורק מפני חשש שיהיו נמנעים מלנשאה כפאתו ליתן גט (וראה מרדכי שם, בשם הרא"ם, בטעם ההבדל).

ואם נתגרשה רק משום קול קדושין, נחלקו ראשונים:

  • יש אומרים אף על פי שברור שאין ממש בקדושין, ולא נתן גט אלא משום חומרא בלבד, הרי זו פסולה לכהונה (שו"ת הרשב"א שם; מרדכי שם, בשם ר"א מביהם), וכן הלכה (רמ"א אה"ע ו א), ומכל מקום אם נשאת לא תצא (ב"ח שם)[9].
  • יש אומרים שאם משום קול קדושין בלבד גירש ונתן גט, שעל פי דין אינו צריך ליתן, אין בגט ממש, ואינו פוסלה מן הכהונה (תשובה אחרת מהרשב"א, הובאה בבית יוסף שם יג ט; מרדכי שם, בשם הרא"ם).
  • ויש מחלקים: אם בית הדין הצריכו ליתן הגט, אף על פי שהיה מחמת קול בעלמא - אסורה לכהונה; אבל אם הוא מעצמו נתן גט שלא היה צריך על פי הדין - אינו גט כלל (תשובת הרא"ש, הובאה בטור אה"ע מו, לפי בית שמואל ו סק"ג), ואף אם הוא בעצמו נתן גט, אם הוא באופן שיש לומר שמא אמת הדבר שקידשה ולכן נתן גט - אסורה, כמו באומרת לו קידשתני והוא אומר לא קידשתיך, שאם נתן גט יש לומר שהודה שקידש, אבל אם הוא אומר שקידשה, ונתברר שאין בדבריו כלום, ונתן גט, אין ממש בגט זה, ואינו פוסל לכהונה (בית שמואל שם).

כשנתקדשה לאחר בהיתר בלא גט מבעלה

אמרו לה מת בעלך, ונתקדשה ולא נבעלה, ואחר כך בא בעלה, שהיא מותרת לחזור לו, אף על פי שנתן לה האחרון גט לא נפסלה מן הכהונה, שנאמר: וְאִשָּׁה גְּרוּשָׁה מֵאִישָׁהּ (ויקרא כא ז), ולא מאיש שאינו אישה (משנה יבמות צב א; תורת כהנים אמור פרק א יא), ואפילו מדרבנן אינה אסורה (כן משמע מהמרדכי קדושין תקלא, בשם ר"י הלבן; שו"ת מהרשד"ם אה"ע סב)[10].

וכן אשה שנתגרשה מבעלה, ולאחר שנתקדשה לאחר נודע שהגט בטל מן התורה, שאינה צריכה גט מן השני (ראה ערך גרושין: גרושין בגט פסול), אם נתן לה גט לא נפסלה על ידו לכהונה (כנסת הגדולה אה"ע ו, הגהות בית יוסף יא).

נתגרשה מקדושי קטנה שלא לדעת אביה

נתקדשה שלא לדעת אביה, קודם שתבגור, שאינה מקודשת (ראה ערך קטנה וערך קדושין), אפילו נתגרשה מן הקדושין האלו, אינה אסורה לכהונה (רמב"ם אישות ג יג; טור אה"ע לז), ואף אם הלך אביה מן הבית ונתקדשה על ידי אמה (עונג יום טוב קסב).

קול גרושין

קול שכהן גירש את אשתו והיא יושבת תחתיו

יצא קול - בבית דין (ראה ערך קול) - פלוני כהן גירש את אשתו, והרי היא יושבת תחתיו, אין מוציאים אותה מבעלה, שאין חוששים לקול היוצא אחר הנשואין; אבל אם מת ונישאת לכהן אחר - תצא, שהרי לשני היה זה קול שלפני הנשואין, וחוששים לו (גיטין פא א; רמב"ם איסורי ביאה יז יט; טוש"ע אה"ע ו ג), ואין חוששים שמא יוציאו לעז על בניו של ראשון שהם חללים, מפני שיאמרו לפני מותו גירשה הראשון, ולכן הוציאוה מן השני (גמ' שם).

קול שכהן כתב גט לאשתו

יצא קול שפלוני כהן כתב גט לאשתו, נחלקו ראשונים:

  • רוב הראשונים מחלקים בדבר: אם אין קורים באותו מקום לנתינת הגט כתיבה, אין חוששים לו, ואם קורים כן, אף על פי שגם לכתיבה לבד קורים כתיבה - חוששים, ודינו כאילו יצא קול שנתן גט, שתצא מן השני, שהוא קול שלפני נשואין (טוש"ע שם ד, על פי הגמ' שם; בית שמואל שם סק"ט, שכן דעת הרי"ף ורש"י והרא"ש), שהקול לא לחינם יצא, ובודאי לאסרה על בעלה בא (ר"ן שם).
  • ויש מהראשונים שסתם ולא חילק בדבר (רמב"ם איסורי ביאה יז יט), שסובר שלעולם חוששים, אפילו אין קורים לנתינה כתיבה, לפי שאין אנו בקיאים בבדיקות אם קורים או אין קורים (ב"ח שם; ט"ז שם סק"ד).

להלכה נחלקו הפוסקים: יש הפוסקים כדעה הראשונה (בית שמואל שם סק"ח וסק"ט; פרישה שם; המגיה לט"ז שם סק"ד); ויש הפוסקים כדעה השניה (ב"ח שם; כן משמע מהחלקת מחוקק שם סק"ה; בית מאיר שם).

לפוסקים כדעה הראשונה נחלקו הדעות:

  • יש המשווים ישראל לכהן, ובשניהם אין חוששים אלא אם כן קורים לנתינה כתיבה (בית שמואל שם סק"ח).
  • ויש מחלקים, שאם יצא הקול על ישראל, שלא שייך לומר שיצא כדי לאסרה על בעלה, אין חוששים לקול זה אפילו אם נישאת אחר כך לכהן (פרישה שם ס"ק יא).
  • ויש מחלקים להיפך, שעל ישראל כשיצא הקול חוששים לעולם, אפילו אם אין קורים באותו מקום לנתינה כתיבה, שמא יאמרו הישראל גירשה והחזירה אחר כך, ועכשיו שנושאה כהן יאמרו כהן נשא גרושה, מה שאין כן בכהן אין לחוש לכך, שכיון שישבה תחתיו בודאי לא נתן את הגט, אף על פי שכתבו, שהרי לא יצא הקול רק על הכתיבה, ואין קורים לנתינה כתיבה (המגיה לט"ז שם).

קול שאשה נתקדשה ונתגרשה

יצא קול על אשה שנתקדשה ונתגרשה, חוששים לאסרה לכהן (רמב"ם שם כ; טוש"ע שם), ואם זה שיצא עליו הקול שקידשה וגירשה הוא כהן, נחלקו הפוסקים:

  • יש פוסקים שאסורה להינשא לו, שהרי זה קול שלפני הנשואין (ראה ערך קול. פרישה שם ס"ק יב; בית שמואל שם סק"י).
  • ויש פוסקים שמותרת לו, שממה נפשך אם לא היו שם קדושין, הרי גם גרושין לא היו, ואם היו שם קדושין, הרי קול זה שיצא על הגרושין הוא קול שלאחר נשואין (עצי ארזים שם סק"ה).

ונחלקו הדעות בזמן יציאת הקול:

  • יש סוברים שלא אמרו שאסורה, אלא דוקא אם יצא הקול שנתגרשה יחד עם הקול שנקדשה, אבל אם יצא אחר כך, אין חוששים לקול של גרושין ומותרת לכהן (ב"ח שם, ובית שמואל שם, לדעת הראב"ד והטור).
  • ויש סוברים שלא אמרו לחלק בין יצא הקול מיד ליצא אחר זמן אלא בנוגע לאסרה על כל העולם (ראה ערך קול), אבל להתירה לכהן לדברי הכל לא נקל עליה בשביל כך (לחם משנה שם, בתירוץ השני, ובדעת הראב"ד; עצי ארזים שם).

ריח הגט

האומר לאשתו הרי את מגורשת ממני ואין את מותרת לכל אדם

האומר לאשתו הרי את מגורשת ממני ואין את מותרת לכל אדם, אף על פי שאין זה גט (ראה ערך גרושין), הרי זה פוסל אותה לכהונה, שנאמר: ואשה גרושה מאישה, אפילו לא נתגרשה אלא מאישה, לא יקחו, וזהו ריח הגט הפוסל לכהונה (יבמות נב א; טוש"ע אה"ע ו א), ונחלקו ראשונים בדבר:

  • רוב הראשונים סוברים שהפסול מן התורה (תוספות גיטין פב ב ד"ה אפילו; סמ"ג לאוין קכג; רשב"א גיטין פד ב; ריב"ש שמח).
  • ויש מן הראשונים הסוברים שפסולו מדרבנן (רמב"ם גרושין י א; מאירי גיטין פא ב, בשם הרבה מפרשים וגדולי המחברים בכללם), והדרשה מהכתוב אינה אלא אסמכתא (ראה ערכו) בעלמא (מאירי שם; ריב"ש שם, בדעת הרמב"ם)[11].

והכל מודים (ריב"ש שם) שכופים להוציאה אם נשאה כהן (שו"ע שם), ואפילו כהנים בזמן הזה, שכהונתם רק מחמת חזקה, שהוחזקו להיות כהנים על פי אבותיהם (ראה ערך כהן), שאף על איסור כהונה שמדרבנן כופים בכהני חזקה (מהרי"ט א קמט; כנסת יחזקאל נו; ברכי יוסף שם סק"ג)[12].

האומר לאשתו הרי את מגורשת ומותרת לכל אדם חוץ מפלוני

אמר לה הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני, נחלקו בו אמוראים:

  • יש אומרים שאף זה הוא ריח הגט שפוסלה לכהונה (רבי יוחנן בגיטין פד ב), וכן הלכה (בית שמואל קלז סק"א, בדעת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ושאר פוסקים)[13].
  • ויש אומרים שאפילו ריח הגט אין בו (רבי יעקב בר אחא בשם רבי ינאי בירושלמי גיטין ט א).

כתב לגרש את אשתו ונמלך או שכתב לה גט על תנאי

כתב לגרש את אשתו ונמלך, נחלקו בו תנאים:

  • יש אומרים שפסלה מן הכהונה (בית שמאי במשנה גיטין פא א).
  • ויש אומרים שאפילו נתן לה גט על תנאי ולא נתקיים התנאי, לא פסלה מן הכהונה (בית הלל שם), וכן הלכה (טוש"ע אה"ע ו א), ואפילו לכתחילה רשאי הכהן לגרש על תנאי (טוש"ע שם).

בתנאי של שב ואל תעשה, שבידה לקיים התנאי, נחלקו אחרונים:

  • יש אומרים שאף על פי שלא נתקיים התנאי פוסלה לכהונה (מהרי"ט א נ, בשם מהר"ם קשטילן).
  • ויש אומרים שאף בתנאי כזה אינו פוסלה (מהרי"ט שם).

נתן לה גט על תנאי שעומדת כל ימיה באיסור להינשא, כגון שלא תשתה יין כל ימיה, שאינו גט, מפני שאין זה כריתות (ראה ערך גרושין: כריתותם), אינו פוסלה לכהונה (מאירי קדושין ה א; בית שמואל קמז סק"ו, בדעת הרמב"ם)[14].

נתן גט לאשתו ללא עדים

אף הנותן גט לאשתו בלא עדים נחלקו בו תנאים:

  • יש אומרים שפסולה לכהונה (בית שמאי בתוספתא גיטין (ליברמן) ו ח).
  • ויש אומרים שכשרה לכהונה (גיטין פו ב, לדעת חכמים; כן משמע מירושלמי שם ט ד, במסקנתו; חסדי דוד לתוספתא שם, בדעת בית הלל), וכן הלכה (כן משמע מהרמב"ם שם א יג).

כתב הסופר הגט בכתב ידו ויש עליו עד אחד

כתב הסופר הגט בכתב ידו, ויש עליו עד אחד - יש אומרים שלהלכה שאם נישאת בגט זה הולד ממזר (ראה ערך גט), אפילו לכהונה אינו פוסל (רמב"ם שם יג-יד); ויש אומרים שעל כל פנים ריח הגט יש בו לדברי הכל (ראב"ד שם).

אנסוהו לגרש שלא כדין

אנסוהו ישראל לגרש שלא כדין, אם אמר רוצה אני וגם ביטל המודעא, או שלא מסר מודעא, שהגט פסול (ראה ערך גט מעושה), מכל מקום פסלה מן הכהונה (גיטין פח ב; טוש"ע קלד ז) משום ריח הגט (רש"י שם ד"ה ופוסל), אבל אם מסר מודעא ולא ביטלה, אינו גט כלל (בית יוסף שם).

אנסוהו נכרים - אם היה כדין, שחייב להוציא, אף על פי שאינו גט להתירה, מכל מקום פוסלה לכהונה, ואם שלא כדין, אפילו ריח הגט אין בו (גמ' שם; טוש"ע שם ה), ואף על פי שאינו בדין שיאנסו נכרים לישראל ליתן גט, מכל מקום אם היה כדין פוסל לכהונה, גזרה משום אנסוהו ישראל כדין, שבודאי הוא גט ופוסל, ואם אונס של נכרים כדין לא יפסול יבואו לומר שאף כדין של ישראל אינו פוסל, אבל נכרים שאנסוהו שלא כדין לא יתחלף באונס של כדין (גמ' שם), ושמא יתחלף בשלא כדין של ישראל לא גזרו, מפני שהגט שלא כדין של ישראל עצמו גזרה היא משום כדין, ואין-גוזרים-גזרה- לגזרה (ראה ערכו. רש"י שם ד"ה כדין).

נתגרשה בגט שנכתב שלא לשמה

כל הגיטין הפסולים מן התורה מחמת שנכתבו שלא לשמה (ראה ערך גט: לשמה), נחלקו בהם אמוראים אם פוסלים לכהונה:

  • יש אומרים שכולם פוסלים בכהונה משום ריח הגט (שמואל בגיטין כד ב, ורש"י ד"ה כולן וד"ה פוסלין וד"ה חוץ וד"ה אפילו).
  • יש אומרים שכולם פוסלים, חוץ מאלו שלא נכתבו לשם גרושין כלל, כגון סופרים העשויים להתלמד לכתוב גיטין, ומצא אחר שבמקרה כתבו שמו בשמו ושם האשה בשם אשתו (רב שם, ורש"י ד"ה חוץ).
  • יש אומרים שכולם אינם פוסלים, שאינם דומים למגורשת מאישה ולא התירה לכל אדם, שלצד הגרושין שממנו נכתב על כל פנים לשמו ולשמה, אבל אלו אפילו ריח הגט אין בהם (רבי יוחנן שם כה א, ורש"י ד"ה חוץ).
  • ויש אומרים שכולם אינם פוסלים, חוץ מהאומר לאיזו שארצה אגרש, שאף על פי שאין ברירה (ראה ערכו), לומר הוברר הדבר למפרע שלזו שרצה עכשיו נתכוין קודם, והגט בטל, מכל מקום להחמיר אומרים יש ברירה ופוסלה לכהונה (זעירי ורב אסי שם, ורש"י ד"ה חוץ).

להלכה נחלקו ראשונים:

  • יש פוסקים כדעה השניה (שו"ת הגאונים מן הגניזה עמ' 233; כן משמע מהראב"ד גרושין י א; מאירי שם א, בשם יש פוסקין).
  • אבל רוב הראשונים פוסקים כדעה הרביעית (רי"ף שם; רא"ש שם ג א; מאירי שם; רמב"ם גרושין ג ג, ושם י א; טוש"ע אה"ע קלא ד, ושם קנ ג), שבאומר לאיזו שארצה אגרש שפוסל לכהונה היא ספק מגורשת, שרק לחומרא אומרים אין ברירה, אבל כשהחומרא היא בגירושין אנו אומרים יש ברירה מספק (כן משמע מהרמב"ם וטוש"ע שם), או שאפילו שאין ברירה בתורת ודאי, והגט בטל, מכל מקום לכהונה פוסל משום ריח הגט (ים של שלמה בבא קמא ה לב; קרבן נתנאל שם ב).

נתגרשה בגט הפסול מדרבנן

גט שהוא פסול מדבריהם, ודאי שהוא פוסל לכהונה מן התורה (רמב"ם שם י ב; טור אה"ע קנ)[15].

אם גירשה בעל כרחה

מדין תורה האשה מתגרשת בעל כרחה (ראה ערך גרושין: דעת המתגרשת), אכן רבנו גרשום החרים שלא לגרש אשה בעל כרחה (ראה ערך חרם דרבנו גרשם: בגירושין בעל כרחה), ונאמר בנוסח התקנות שאם עבר וגירש - אין הגט כלום (מהר"ם מרוטנבורג (פראג) תתרכב), ואם גירש כהן אשתו בעל כרחה, נחלקו אחרונים:

  • יש אומרים שאף על פי שהגט בטל, אסור להחזירה, שאין זה גרוע מריח הגט הפוסל לכהונה, ולפיכך אם אשתו מסרבת לקבל גט שני, כיון שהוא כהן ואסור לו להחזירה, ומכיון שרבנו גרשום החרים למי שישא אשה שנייה (ראה ערך הנ"ל: בנושא אשה על אשתו) - ישאר בלא אשה (ברכת רצה לד).
  • דעת רוב האחרונים שהמגרש אשתו בעל כרחה מגורשת בדיעבד (כנסת הגדולה אה"ע קיט, הגהות הטור ט; נודע ביהודה תנינא אה"ע קכט; מהרש"ם ג מז; דברי חיים ב אה"ע מד), שלא נאמר בנוסח התקנות שאין הגט כלום אלא לענין שהבעל חייב במזונותיה (נודע ביהודה שם), ושחייב להחזירה, ושאסור לו לישא אחרת (צלעות הבית בסוף בית מאיר אה"ע ד).
  • יש אומרים יותר מזה, שמותר לו לישא אחרת (בית יצחק סב אות י-יא; שואל ומשיב קמא, א קכג), ואין לומר אם כן מה הועיל רבנו גרשום בתקנתו, לפי שלא נחשדו ישראל לעבור על חרם (שואל ומשיב שם).
  • ויש אומרים שמעיקר תקנת רבנו גרשום הגט קיים, אלא שבשנת תתק"פ תיקנו רבני שו"ם - שפירא וורמיזא ומגנצא (ראה ערך תקנת הקהלות) - שאינו גט, ולא קבלו עליהם תקנה זו אלא בני אשכנז וצרפת בלבד (דברי חיים שם מ).

הערות שוליים

  1. ו, טור' שמג-שנד.
  2. על מי שנתגרשה מטומטום, אם מותרת לכהן, ראה ערך טמטם: באישות ועריות.
  3. אם מותר לו להיטמא לה, ראה ערך טמאת כהנים; טמאת קרובים.
  4. ולדעה הראשונה, אמרה זו אינה להלכה (מגיד משנה שם, בדעת הרמב"ם).
  5. ולסוברים שלוקה למפרע על עצם הקדושין, החיוב שעל ביאות האחרות הוא לא משום לא יקח, שהרי אין כאן קדושין חדשים, אלא משום לא יחלל (מקנה שם).
  6. אם לאחר חרם דרבנו גרשום שאסור לגרשה בעל כרחה, מותר לו במקרה כזה לגרשה בעל כרחה, ראה ערך חרם דרבנו גרשם: בנאנסת ועוברת על דת.
  7. ויש אומרים שכופים גם בשוטים, על ידי ישראל או על ידי נכרים (ריב"ש שמח; דרכי משה שם סק"ב, בשמו).
  8. ויש החולק וסובר שאין המיאון שלו מבטל גטו ואסורה לכהן, כיון שיש עליה שם גרושה, ואין זה גרוע מריח הגט, ועוד שמא יראו את הגט ולא יראו את המיאון, ויבואו לומר שגרושה מותרת לכהן, אלא שמכל מקום אם נישאת לא תצא (ים של שלמה יבמות יג א).
  9. ויש הסובר שאף אם נישאת תצא (ט"ז שם סק"ב).
  10. ויש מי שאומר שמדרבנן אסורה (כנסת הגדולה אה"ע ו, הגהות בית יוסף יא, בשם הרש"ך).
  11. ויש מהאחרונים הסובר שלדברי הכל פסולה מן התורה, ולא אמרו מדבריהם אלא מפני שאינו מפורש בתורה (שאגת אריה (החדשות) ב).
  12. ויש מהאחרונים הסוברים שבכהני חזקה אין כופים להוציא באיסור דרבנן (מהרשד"ם אה"ע רלה; שבות יעקב א צג).
  13. ויש מהראשונים הפוסק כדעה השניה (בית שמואל שם, בשם רבנו חננאל).
  14. ויש מהאחרונים החולק וסובר שכיון שאינו גט רק מחמת שאינו כורת, הרי אין גט כזה גרוע מזה שאמר ואי את מותרת לכל אדם, שבודאי אינו כורת, ומכל מקום פוסל משום ריח הגט, ואף זה בדין הוא שיפסול (בית מאיר שם).
  15. על הרחקת כהן מגרושתו, שלא ידור עמה בשכנותה, ראה ערך גרושה.