רבי משה בן מימון: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שורה 58: שורה 58:
ישנן כמה שיטות בהסבר יחסו של הרמב"ם ל[[קבלה]].
ישנן כמה שיטות בהסבר יחסו של הרמב"ם ל[[קבלה]].


יש אומרים שהוא כלל לא הכיר את הקבלה, ובעיקר את ספר ה[[זוהר]]<ref>[[רבי חיים ויטאל]]- הקדמה ל"שער הגלגולים", ה[[חיד"א]]- "שם הגולים", מערכת גדולים אות מ' ערך הרמב"ם: "ששרשו מפאה דדיקנא דזעיר אנפין השמאלית, ולכך לא זכה לחכמת הזוהר" וכן בספרו יוסף אומץ, [[הרב עובדיה יוסף]]- [[שו"ת]] [[יביע אומר]] חלק חק יורה דעה סימן כח "בודאי לא היתה סמיכתו של הרמב"ם... על סמך דברי הזוהר, שהרי לא נתגלה בימיו", [[הרב יוסף קאפח]]- שו"ת הריב"ד, ספר המדע סי' ג'.</ref>.
יש אומרים שהוא כלל לא הכיר את הקבלה, ובעיקר את ספר ה[[זוהר]]<ref>[[רבי חיים ויטאל]]- הקדמה ל"שער הגלגולים", [[החיד"א]]- "שם הגדולים", מערכת גדולים אות מ' ערך הרמב"ם: "ששרשו מפאה דדיקנא דזעיר אנפין השמאלית, ולכך לא זכה לחכמת הזוהר" וכן בספרו יוסף אומץ, [[הרב עובדיה יוסף]]- [[שו"ת]] [[יביע אומר]] חלק חק יורה דעה סימן כח "בודאי לא היתה סמיכתו של הרמב"ם... על סמך דברי הזוהר, שהרי לא נתגלה בימיו", [[הרב יוסף קאפח]]- שו"ת הריב"ד, ספר המדע סי' ג'.</ref>.
    
    
יש אומרים, שהרמב"ם ידע והכיר את הקבלה והיה בקיא בחכמתה, אולם בחר שלא להתייחס אליה בכתביו, מפני שהיו מיועדים לציבור הרחב ולא ליחידי סגולה.<ref>[[הרצי"ה]], ,מתוך התורה הגואלת" חלק ד' עמ' ריג: "ברור שהרמב"ם עסק גם בקבלה. אלא, שהרמב"ם היה מחנך של כלל ישראל, ולא כל מה שהוא יודע לעצמו, העביר לרשות הרבים. דברם ששייכים ליחידים ולא לכלל ישראל, הוא לא כתב", שיטת חב"ד- ספר השיחות ל[[ריי"צ]], קיץ ת"ש עמ' 41 בשם [[הבעל שם טוב]] ובהערת [[רבי מנחם מנדל שניאורסון|הרבי מליובאוויטש]] שם, הובא ב"אגרות קודש" של הרבי מליובאוויטש חלק ב' עמ' רמז ועמ' שפו וחלק ג' עמ' רכד-רכה, מגדל עוז על הרמב"ם, הלכות יסודי התורה פרק א' הלכה י': "אבל הוא בעצמו (הרמב"ם) ידע כי דרך האמת נעלמת ואינה נמסרת אלא מפה אל פה ובחשאי... ולדעתי שר"מ ז"ל ידע בהם בסוף ימיו, שאני מעיד שראיתי בספרד ארץ מולדתנו כתוב במגילה של קלף ישן מיושן ומעושן לשון זה: אני משה ב"ר מימון כשירדתי לחדרי המרכבה בעינותי בענין הקץ... וקרובים היו דבריו לדברי המקובלים האמיתיים..." ובהמשך שם מביא שראה כתבים שהרמב"ם החל לכתוב בקבלה, אולם "וכמדומה לו שטבע אלה הנסתרות להיות נעדרות מלפרסמם... ולכן לא גמרם וגנזם...", [[מהר"ם אלשקר]]- שו"ת מהר"ם אלשקר סימן קיז.</ref>.
יש אומרים, שהרמב"ם ידע והכיר את הקבלה והיה בקיא בחכמתה, אולם בחר שלא להתייחס אליה בכתביו, מפני שהיו מיועדים לציבור הרחב ולא ליחידי סגולה.<ref>[[הרצי"ה]], ,מתוך התורה הגואלת" חלק ד' עמ' ריג: "ברור שהרמב"ם עסק גם בקבלה. אלא, שהרמב"ם היה מחנך של כלל ישראל, ולא כל מה שהוא יודע לעצמו, העביר לרשות הרבים. דברם ששייכים ליחידים ולא לכלל ישראל, הוא לא כתב", שיטת חב"ד- ספר השיחות ל[[ריי"צ]], קיץ ת"ש עמ' 41 בשם [[הבעל שם טוב]] ובהערת [[רבי מנחם מנדל שניאורסון|הרבי מליובאוויטש]] שם, הובא ב"אגרות קודש" של הרבי מליובאוויטש חלק ב' עמ' רמז ועמ' שפו וחלק ג' עמ' רכד-רכה, [[מהר"ם אלשקר]]- שו"ת מהר"ם אלשקר סימן קיז, מגדל עוז על הרמב"ם, הלכות יסודי התורה פרק א' הלכה י': "אבל הוא בעצמו (הרמב"ם) ידע כי דרך האמת נעלמת ואינה נמסרת אלא מפה אל פה ובחשאי... ולדעתי שר"מ ז"ל ידע בהם בסוף ימיו, שאני מעיד שראיתי בספרד ארץ מולדתנו כתוב במגילה של קלף ישן מיושן ומעושן לשון זה: אני משה ב"ר מימון כשירדתי לחדרי המרכבה בינותי בענין הקץ... וקרובים היו דבריו לדברי המקובלים האמיתיים..." ובהמשך שם כותב שראה כתבים שהרמב"ם החל לכתוב בקבלה, אולם "וכמדומה לו שטבע אלה הנסתרות להיות נעדרות מלפרסמם... ולכן לא גמרם וגנזם...".</ref>.


יש אומרים כי הרמב"ם באמת הכיר בסוף ימיו את הקבלה<ref>[[רבי דון יצחק אברבנאל]]- נחלת אבות על [[מסכת אבות]] סוף פרק ג, [[הרב מרדכי אליהו]] (בע"פ- הובא בשו"ת הריב"ד סי' ג'), המגדעל עוז שהובא לעיל, ספר הדורות ערך הרמב"ם בשם ספר זקן אהרן וכן בשם הגדולים שמציע ליישב כך את הסתירה בין דברי מהרח"ו לדברי המגדל עוז.</ref> (ואולי זו הסיבה שהוא לא מתייחס אליה בכתביו, שהרי כתבם כשהיה צעיר יותר).
יש אומרים כי הרמב"ם באמת הכיר בסוף ימיו את הקבלה<ref>[[רבי יצחק אברבנאל]]- נחלת אבות על [[מסכת אבות]] סוף פרק ג, [[הרב מרדכי אליהו]] (בע"פ- הובא בשו"ת הריב"ד סי' ג'), המגדל עוז שהובא לעיל, ספר הדורות ערך הרמב"ם בשם ספר זקן אהרן וכן בשם הגדולים שמציע ליישב כך את הסתירה בין דברי מהרח"ו לדברי המגדל עוז.</ref> (ואולי זו הסיבה שהוא לא מתייחס אליה בכתביו, שהרי כתבם כשהיה צעיר יותר).


ויש אומרים כי הרמב"ם הכיר את הקבלה והתייחס אליה בכתביו, אם כי לא במפורש<ref>[[הרב ראובן מרגליות]]- ספר "הרמב"ם והזוהר" בו הוא מביא סימוכין לדברים רבים שכתב הרמב"ם מהזוהר, [[הרב עובדיה הדאיה]]- שו"ת ישכיל עבדי חלק ז יורה דעה סימן לג סעיף ב (ועיין ביביע אומר שהובא לעיל שדוחה אותו).</ref>.
ויש אומרים כי הרמב"ם הכיר את הקבלה והתייחס אליה בכתביו, אם כי לא במפורש<ref>[[הרב ראובן מרגליות]]- ספר "הרמב"ם והזוהר" בו הוא מביא סימוכין לדברים רבים שכתב הרמב"ם מהזוהר, [[הרב עובדיה הדאיה]]- שו"ת ישכיל עבדי חלק ז יורה דעה סימן לג סעיף ב (ועיין ביביע אומר שהובא לעיל שדוחה אותו).</ref>.

גרסה מ־12:03, 27 בפברואר 2011

רבי משה בן מימון (ד'תתצ"ח - ד'תתקס"ה), בר"ת הרמב"ם, הוא אחד מגדולי הראשונים, שהשאיר את חותמו לנצח על התורה שבעל פה. פסיקותיו בהלכה נערצות ע"י קהילות רבות ובעיקר יהודי תימן שקיבלו עליהם את פסקיו. עליו אמרו במליצה (רמ"א) "ממשה (רבינו) ועד משה (הרמב"ם) - לא קם כמשה". הרמב"ם מוכר לכל בזכות ספריו בכל התחומים: בהלכה - "משנה תורה" (הנקרא גם: "הי"ד החזקה"), על המשנה - "פירוש המשניות לרמב"ם", באמונה - "מורה נבוכים" והקדמותיו למשנה "הקדמת הרמב"ם למשנה", הקדמה לפרק חלק, הקדמה למסכת אבות - "שמונה פרקים לרמב"ם" ואגרותיו "אגרת תימן" ועוד.

תולדותיו

רבינו משה בן רבי מימון נולד בקורדובה שבספרד בשנת ד"א תתצ"ח (1138) לאביו רבי מיימון שהיה דיין.

כתוב בספר עומר השכחה [1], כי בשעת פטירת הרי"ף ז"ל נכנס אצלו הרמב"ם ז"ל והוא כבן ה' שנים, ונשק ידו, וברכו הריא"ף, ואמר הרמב"ם שלא זכה למה שזכה אלא באותה נשיקה שנשקו וברכו והאציל עליו מחכמתו. וכתב החיד"א ז"ל כי הדברים ככתבם לא יתכנו, כי הרמב"ם נולד 30 שנה לאחר פטירת הרי"ף. ולכן נראה שהענין אמת רק במקום שהסיפור ארע עם הר"י מיגאש ולא עם רבו הרי"ף, והיה הרמב"ם בן שבע שנים, והיה קבוע בלב הרמב"ם ואביו שברכת הרב הר"י מיגאש עשתה פירות ושהוא כיוון להאציל עליו מחכמתו, ולכן קרא הרמב"ם למהר"י הלוי (הר"י מיגאש) רבו. (שם הגדולים, מערכת גדולים אות מ', וראה בהקדמת הרב יצחק שילת לאגרות הרמב"ם).

הרמב"ם כתב על הר"י מיגאש - "וחי ה' כי הבנת אותו האיש בתלמוד מפליאה כל מי שמתבונן בדבריו ועומק עינו, עד שאפשר לי לומר עליו לפניו לא היה מלך כמוהו בשיטתו" (מקור: הקדמות הרמב"ם, הקדמות למשנה). כמו כן הזכירו הרמב"ם בהלכותיו ( משנה תורה הלכות שאלה ופקדון פ"ה ה"ו); "וכזה הורו רבותי הרב ר' יוסף הלוי ורבו ז"ל (הכוונה לרי"ף)".

הרמב"ם נאלץ לגלות מספרד עם משפחתו בשנת ד"א תתק"ח (1148) עקב כיבושה ע"י ה"אלמוואחדין" - כת מוסלמית קיצונית. משפחתו של הרמב"ם התיישבו בפאס שבמרוקו. בשנת ד"א תתקכ"ה (1165) עלתה המשפחה לארץ ישראל, ומשם ירד למצרים והתיישב בפוסטט - היא קהיר העתיקה. שם התווכח הרמב"ם עם הקהילה הקראית המקומית.

השתלם בחכמת הרפואה הטבעית והיה לרופאו האישי של הסולטן צאלח א-דין ובני ביתו. היה בקשרי אגרות עם קהילות רבות שהוא שולח להם מכתי עידוד, שחלקן פורסמו בספר "אגרות הרמב"ם", ראה להלן. נפטר בכ' בטבת ד"א תתקס"ה (1204) ונקבר ע"פ המסורת בטבריה. היה מיוחס לרבי יהודה הנשיא, אשר יחוסו מזרע דוד המלך. (שם הגדולים לחיד"א).

ספריו

הרמב"ם כתב ספרים רבים שנמצאים כיום בכל ארון ספרים יהודי.

פירוש המשניות

ספרו הראשון הוא "פירוש המשניות", שנכתב בערבית שהיתה אז "שפת העם". הפירוש נועד להקל על לימוד המשנה ע"י כל עם ישראל.

פירוש על התלמוד

הרמב"ם חיבר פירוש על התלמוד הבבלי [על שלושה סדרים], וכן הלכות הירושלמי חיבור על התלמוד הירושלמי במתכונת חיבורו של הרי"ף[2]. הרוב אבד אך יש בידינו מעט מחידושיו, הודפסו בסוף פירוש המשניות לרמב"ם במהדורת "המאור". וכן נמצאו בגניזה הקהירית שני דפים מחיבור על הירושלמי שיש שזיהו אותו כהלכות הירושלמי[3].

הקדמות

ערך מורחב - הקדמות הרמב"ם

בפירוש המשניות נמצאות כמה הקדמות שהפכו לספרים חשובים בפני עצמם: "הקדמה למשנה", שבה מתאר הרמב"ם את השתלשלות התורה שבעל פה והמסורת, "הקדמה לפרק חלק", שבה פורש הרמב"ם את משנתו בנושא השכר והעונש, העולם הבא וימות המשיח והחילוקים שביניהם, ובהקדמה זו נמצא המקור לשלושה עשר עיקר האמונה המפורסמים שלו. "הקדמה למסכת אבות" הידועה בשם "שמונה פרקים להרמב"ם" שבה מציג הרמב"ם את שיטתו בתורת הנפש.

משנה תורה

ערך מורחב - משנה תורה

ספרו הגדול של הרמב"ם הוא "משנה תורה", הידוע בכינוי "הי"ד החזקה", מאחר והוא מחולק ל-14 חלקים, כגימטריית י"ד. זהו ספר הלכה תמציתי.

רבים השיגו עליו, כפי שכותב הראב"ד: "סבר לתקן ולא תיקן כי הוא עזב דרך כל המחברים אשר היו לפניו. כי הם הביאו ראיה לדבריהם וכתבו הדברים בשם אומרם והיה לו בזה תועלת גדולה כי פעמים רבות יעלה על לב הדיין לאסור או להתיר וראייתו ממקום אחד ואילו ידע כי יש גדול ממנו הפליג שמועתו לדעת אחרת היה חוזר בו. ועתה לא אדע למה אחזור מקבלתי ומראייתי בשביל חבורו של זה המחבר. אם החולק עלי גדול ממני הרי טוב ואם אני גדול ממנו למה אבטל דעתי מפני דעתו. ועוד כי יש דברים שהגאונים חולקים זה על זה וזה המחבר בירר דברי האחד וכתבם בחיבורו ולמה אסמוך אני על ברירתו והיא לא נראית בעיני ולא אדע החולק עמו אם הוא ראוי לחלוק אם לא. אין זה אלא כל קבל די רוח יתירא ביה". תורף ההשגות על חיבורו הם שהרמב"ם לא הביא מקור לדבריו.

יחסו של הרמב"ם להשגות הראב"ד - ר' תבנית:הידעת?/ל' שבט ה'תשס"ט

ספר הלכה זה יחודי גם בכך שהוא הראשון שלא סודר לפי סדר הגמרא כי אם ע"פ סדר חשיבות שקבע הרמב"ם.

למרות המחלוקת התקבל הספר לאחד מספרי היסוד בהלכה, שרבי יוסף קארו מחשיבו לאחד מ"שלושת עמודי ההוראה" שעל פיהם פסק בשולחן ערוך. הספר נקרא "משנה תורה" - "לפי שאדם קורא בתורה שבכתב תחלה ואחר כך קורא בזה ויודע ממנו תורה שבעל פה כולה ואינו צריך לקרות ספר אחר ביניהם" - כדברי הרמב"ם בהקדמתו לספר.

הספר כתב בלשון ברורה ומדויקת, והוא ערוך בצורה מופתית ל-14 חלקים כשכל חלק מחולק לנושאי משנה, והם מחולקים לפרקים ולהלכות. ספרו זה הוא היחיד שכתב בעברית. שיטתו בהלכה יחודית, ולעיתים הוא מבין את הסוגיא בגמרא בצורה שונה משאר המפרשים. הוא כותב שבד"כ פוסק כרי"ף שאותו החשיב כרבו המובהק, ו"לא תמצא שאחלוק עליו כי פעמים בודדות ולא יעלו לכדי 10". לפני הספר כתב הרמב"ם את מניין תרי"ג המצוות לפי שיטתו - וזהו "ספר המצוות לרמב"ם".

מורה נבוכים

ספרו מעורר המחלוקת ביותר היה "מורה נבוכים", שנכתב אף הוא בערבית. בספר מציג הרמב"ם את שיטתו הפילוסופית באמונת ה', ומשלב בין אמת התורה לאמת הפילוסופית, וביחוד מאריסטו. הספר נחשב להישג עצום בקרב חכמי ספרד, ועד היום זוכה לפירושים רבים ולעיסוק בעולם האקדמי והתורני. יחד עם זאת הוא עורר פולמוס בקהילות שונות, ביחוד בצרפת ואשכנז, היות והוא מסתמך על חכמי יוון כאריסטו וחבריו. ביקורת נוספת היתה בכך שהספר עורך חקירות באמונה העלולות להביא את החוקר לכפירה (שיטה זאת נאמרת בתוקף רב עד היום ע"י חסידי ברסלב). בקהילות מסוימות אף שרפו את מורה נבוכים, אולם בסופו של דבר הספר נחשב כיום לאחד מספרי מחשבת ישראל החשובים ביותר. וכן הרב קוק החשיבו כאחד מחמשת ספרי האמונה היסודיים (אדר היקר ועוד).

תשובות הרמב"ם- פאר הדור

אגרות הרמב"ם

אגרת השמד.

הויכוח על משנתו

רבינו יונה שהתנגד חריפות לרמב"ם חזר בו וקיבל עליו ליסוע לקברו של הרמב"ם בטבריה ולהתנצל, אך הוא לא הספיק להשלים את מסעו לארץ ישראל.

הרמב"ם והקבלה

ישנן כמה שיטות בהסבר יחסו של הרמב"ם לקבלה.

יש אומרים שהוא כלל לא הכיר את הקבלה, ובעיקר את ספר הזוהר[4].

יש אומרים, שהרמב"ם ידע והכיר את הקבלה והיה בקיא בחכמתה, אולם בחר שלא להתייחס אליה בכתביו, מפני שהיו מיועדים לציבור הרחב ולא ליחידי סגולה.[5].

יש אומרים כי הרמב"ם באמת הכיר בסוף ימיו את הקבלה[6] (ואולי זו הסיבה שהוא לא מתייחס אליה בכתביו, שהרי כתבם כשהיה צעיר יותר).

ויש אומרים כי הרמב"ם הכיר את הקבלה והתייחס אליה בכתביו, אם כי לא במפורש[7].

הערות שוליים

  1. פירוש על ספר משלי, בפירוש על פסוק "עטרת זקנים בני בנים"
  2. ראה בהקדמת המעתיק לפיה"מ לסדר נשים, ובסוף הקדמת פיה"מ להרמב"ם - מובא בפינת הידעת?.
  3. ‫ הלכות הירושלמי /לרבינו משה בן מיימון מעצם כי"ק ; עם מבוא, פירוש והערות מאת שאול בהר"ר משה ליברמן. הרב בנימין זאב בנדיקט בספרו "הרמב"ם ללא סטיה מן התלמוד" חולק על זיהוי זה.
  4. רבי חיים ויטאל- הקדמה ל"שער הגלגולים", החיד"א- "שם הגדולים", מערכת גדולים אות מ' ערך הרמב"ם: "ששרשו מפאה דדיקנא דזעיר אנפין השמאלית, ולכך לא זכה לחכמת הזוהר" וכן בספרו יוסף אומץ, הרב עובדיה יוסף- שו"ת יביע אומר חלק חק יורה דעה סימן כח "בודאי לא היתה סמיכתו של הרמב"ם... על סמך דברי הזוהר, שהרי לא נתגלה בימיו", הרב יוסף קאפח- שו"ת הריב"ד, ספר המדע סי' ג'.
  5. הרצי"ה, ,מתוך התורה הגואלת" חלק ד' עמ' ריג: "ברור שהרמב"ם עסק גם בקבלה. אלא, שהרמב"ם היה מחנך של כלל ישראל, ולא כל מה שהוא יודע לעצמו, העביר לרשות הרבים. דברם ששייכים ליחידים ולא לכלל ישראל, הוא לא כתב", שיטת חב"ד- ספר השיחות לריי"צ, קיץ ת"ש עמ' 41 בשם הבעל שם טוב ובהערת הרבי מליובאוויטש שם, הובא ב"אגרות קודש" של הרבי מליובאוויטש חלק ב' עמ' רמז ועמ' שפו וחלק ג' עמ' רכד-רכה, מהר"ם אלשקר- שו"ת מהר"ם אלשקר סימן קיז, מגדל עוז על הרמב"ם, הלכות יסודי התורה פרק א' הלכה י': "אבל הוא בעצמו (הרמב"ם) ידע כי דרך האמת נעלמת ואינה נמסרת אלא מפה אל פה ובחשאי... ולדעתי שר"מ ז"ל ידע בהם בסוף ימיו, שאני מעיד שראיתי בספרד ארץ מולדתנו כתוב במגילה של קלף ישן מיושן ומעושן לשון זה: אני משה ב"ר מימון כשירדתי לחדרי המרכבה בינותי בענין הקץ... וקרובים היו דבריו לדברי המקובלים האמיתיים..." ובהמשך שם כותב שראה כתבים שהרמב"ם החל לכתוב בקבלה, אולם "וכמדומה לו שטבע אלה הנסתרות להיות נעדרות מלפרסמם... ולכן לא גמרם וגנזם...".
  6. רבי יצחק אברבנאל- נחלת אבות על מסכת אבות סוף פרק ג, הרב מרדכי אליהו (בע"פ- הובא בשו"ת הריב"ד סי' ג'), המגדל עוז שהובא לעיל, ספר הדורות ערך הרמב"ם בשם ספר זקן אהרן וכן בשם הגדולים שמציע ליישב כך את הסתירה בין דברי מהרח"ו לדברי המגדל עוז.
  7. הרב ראובן מרגליות- ספר "הרמב"ם והזוהר" בו הוא מביא סימוכין לדברים רבים שכתב הרמב"ם מהזוהר, הרב עובדיה הדאיה- שו"ת ישכיל עבדי חלק ז יורה דעה סימן לג סעיף ב (ועיין ביביע אומר שהובא לעיל שדוחה אותו).