אין ציבור נדחים לפסח שני: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
 
(שימוש בתבנית מקור)
 
(7 גרסאות ביניים של 3 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
אם היו רוב הקהל טמאים טומאת מת, או שהיו הכהנים או כלי השרת טמאים טומאת מת, אינם נדחים לפסח שני אלא עושים את הפסח בטומאה.
אם היו רוב הקהל טמאים טומאת מת, או שהיו הכהנים או כלי השרת טמאים טומאת מת, אינם נדחים לפסח שני אלא עושים את הפסח בטומאה.נאמר בתורה {{מקור|במדבר ט', י' - י"א|כן}}: "איש איש כי יהיה טמא לנפש... ועשה פסח לה' בחודש השני בארבעה עשר יום", ודרשו חכמים: איש נדחה לפסח שני ואין ציבור נדחים לפסח שני, אלא עושים את הפסח בטומאה; וכן דרשו את הכתוב {{מקור|במדבר, ט', ב'|כן}}: "ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו" - ואפילו בטומאה. והוא הדין לכל הקרבנות שזמנם קבוע, שקרבים אפילו בטומאה<ref> ברם, החלק העומד לאכילה מאותם הקרבנות אינו נאכל בטומאה, מה שאין כן קרבן פסח הבא בזמן שרוב הציבור טמאים טומאת מת או בזמן שהכהנים או כלי השרת טמאים טומאת מת, אף אוכלים אותו בטומאה, שכן כל עיקרו של קרבן פסח לא בא אלא לאכילה, כמו שכתוב (שמות י"ב, ד'): "איש לפי אכלו תכוסו על השה", הלכך כשם שהוא קרב בטומאה כך בשרו נאכל בטומאה, שלא הותרה בו הטומאה אלא על דעת אכילה.</ref>.


==הערות שוליים==
<references />


 
[[קטגוריה:אנציקלופדיה תורנית מרוכזת]]
נאמר בתורה {{מקור|(במדבר ט', י' - י"א)}}: "איש איש כי יהיה טמא לנפש... ועשה פסח לה' בחודש השני בארבעה עשר יום", ודרשו חכמים: איש נדחה לפסח שני ואין ציבור נדחים לפסח שני, אלא עושים את הפסח בטומאה; וכן דרשו את הכתוב {{מקור|(שם שם, ב')}}: "ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו" - ואפילו בטומאה. והוא הדין לכל הקרבנות שזמנם קבוע, שקרבים אפילו בטומאה.
[[קטגוריה:פסח]]
 
 
 
 
 
[[קטגוריה:תורנית מרוכזת]]

גרסה אחרונה מ־22:07, 23 באפריל 2015

אם היו רוב הקהל טמאים טומאת מת, או שהיו הכהנים או כלי השרת טמאים טומאת מת, אינם נדחים לפסח שני אלא עושים את הפסח בטומאה.נאמר בתורה (במדבר ט', י' - י"א): "איש איש כי יהיה טמא לנפש... ועשה פסח לה' בחודש השני בארבעה עשר יום", ודרשו חכמים: איש נדחה לפסח שני ואין ציבור נדחים לפסח שני, אלא עושים את הפסח בטומאה; וכן דרשו את הכתוב (במדבר, ט', ב'): "ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו" - ואפילו בטומאה. והוא הדין לכל הקרבנות שזמנם קבוע, שקרבים אפילו בטומאה[1].

הערות שוליים[עריכה]

  1. ברם, החלק העומד לאכילה מאותם הקרבנות אינו נאכל בטומאה, מה שאין כן קרבן פסח הבא בזמן שרוב הציבור טמאים טומאת מת או בזמן שהכהנים או כלי השרת טמאים טומאת מת, אף אוכלים אותו בטומאה, שכן כל עיקרו של קרבן פסח לא בא אלא לאכילה, כמו שכתוב (שמות י"ב, ד'): "איש לפי אכלו תכוסו על השה", הלכך כשם שהוא קרב בטומאה כך בשרו נאכל בטומאה, שלא הותרה בו הטומאה אלא על דעת אכילה.