חומרא דרבי זירא: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה |
|||
| שורה 26: | שורה 26: | ||
בתלמוד ישנה מחלוקת איך להתייחס לחומרתו של רבי זירא, כאל מנהג או כאל הלכה. | בתלמוד ישנה מחלוקת איך להתייחס לחומרתו של רבי זירא, כאל מנהג או כאל הלכה. | ||
ב[[מסכת נידה]] | ב[[מסכת נידה]]{{מקור|בבלי נידה ס"ו ע"א}} [[רבא]] בדיונו עם תלמידו [[רב פפא]], מסרב להתייחס לחומרא כאל דין וטוען שמדובר רק במנהג, ודוחה את דבריו ואומר: "אני אומר לך איסור ואתה אומר מנהג, במקום שהחמירו החמירו, ובמקום שלא החמירו לא החמירו."<ref>"א"ל אמינא לך איסורא, ואת אמרת מנהגא? היכא דאחמור אחמור, היכא דלא אחמור לא אחמור!"</ref> ניכר מדבריו שבתקופתו בסוף המאה הרביעית לספירה, יש שנהגו את החומרא ויש שלא. אמנם לפי פירוש [[רש"י]], תלמידו חולק עליו ואומר כי דבר זה הפך לתקנה<ref>"אמר ליה ר' פפא לרבא, מכדי האידנא, כולהו ספק זוות, שוינהו רבנן." (שם סז ע"ב)</ref>. | ||
ב[[מסכת ברכות]] | ב[[מסכת ברכות]]{{מקור|בבלי, ברכות לא א}} לגבי דוגמה ל[[הלכה פסוקה]] [[אביי]] מביא את החומרא של רבי זירא, אבל רבא ואמורא נוסף חולקים עליו ומביאים דוגמאות אחרות. על פי כללי התלמוד, הלכה כרבא כנגד אביי בכל מקום, פרט ל[[יע"ל קג"ם]]. ולכן גם פה, דעתו של רבא צריכה להכריע שמדובר במנהג ולא בהלכה, ובוודאי שלא פסוקה. | ||
ה[[רמב"ם]] מתייחס לחומרא של רבי זירא כאל חומרא יתירה ולא כאל גזרת חכמים<ref>"ועוד החמירו בנות ישראל על עצמן '''חומרה יתרה''' על זו ונהגו כולם בכל מקום שיש ישראל שכל בת ישראל שתראה דם אפילו לא ראת אלא טיפה כחרדל בלבד ופסק הדם סופרת לה שבעת ימי נקיים ואפילו ראתה בעת נידתה". (הלכות איסורי ביאה פרק יא הלכות ג-ד.)</ref>, ועם זאת הוא קובע בהקשר לחומרות בדיני נידה, ובכללם חומרתו של רבי זירא, שאין לסור מהם לעולם<ref>:"כל הדברים האלו, '''חומרה יתרה''' שנהגו בה בנות ישראל מימי חכמי תלמוד, ואין לסור ממנה, לעולם." ([[s:רמב"ם הלכות איסורי ביאה יא|רמב"ם, הלכות איסורי ביאה פרק יא הלכה ט']])</ref>, מכיוון שתוקפה הוא שמנהג זה התקבל על כלל ישראל, ויש לו תוקף כ[[נדר]] שקיבלו הציבור על עצמם. | ה[[רמב"ם]] מתייחס לחומרא של רבי זירא כאל חומרא יתירה ולא כאל גזרת חכמים<ref>"ועוד החמירו בנות ישראל על עצמן '''חומרה יתרה''' על זו ונהגו כולם בכל מקום שיש ישראל שכל בת ישראל שתראה דם אפילו לא ראת אלא טיפה כחרדל בלבד ופסק הדם סופרת לה שבעת ימי נקיים ואפילו ראתה בעת נידתה". (הלכות איסורי ביאה פרק יא הלכות ג-ד.)</ref>, ועם זאת הוא קובע בהקשר לחומרות בדיני נידה, ובכללם חומרתו של רבי זירא, שאין לסור מהם לעולם<ref>:"כל הדברים האלו, '''חומרה יתרה''' שנהגו בה בנות ישראל מימי חכמי תלמוד, ואין לסור ממנה, לעולם." ([[s:רמב"ם הלכות איסורי ביאה יא|רמב"ם, הלכות איסורי ביאה פרק יא הלכה ט']])</ref>, מכיוון שתוקפה הוא שמנהג זה התקבל על כלל ישראל, ויש לו תוקף כ[[נדר]] שקיבלו הציבור על עצמם. | ||