בעלים (בנאמנות)

הגדרה

אדם נאמן על דיני רכושו, בין לאיסור ובין להיתר (האריך בזה שב שמעתתא ו-ו (מהמהרי"ק עב)).

לדוגמא, נאמן על ניקור הגיד של בשר שלו (אפילו כשאינו בידו) (שב שמעתתא ו-ו).

בדינים שונים

באיסורין הבעלים נאמן.

בממון ובגירושין הבעלים לא נאמן (שב שמעתתא ו-א).

פרטי הדין

על עצמו אינו נאמן, אלא רק על קניין כספו. ולכן, למשל, אין לאשה דין בעלים על הספירה והטבילה, שזה אינו קניין כספה אלא היא עצמה (שב שמעתתא ו-ו ד"ה ובט"ז).

חוזק

בסעיף זה נדון בחוזקה של ההכרעה במקרה שהכרעה אחרת סותרת אותה.

רוב נגד דברי הבעלים, הבעלים עדיף (שב שמעתתא ו-ז).

חזקה דמעיקרא ("איתחזק איסורא") נגד דברי הבעלים, הבעלים נאמן גם בה (שב שמעתתא ו-ו).

בידו עדיף מבעלים. ואפילו לדעות שדין בידו עצמו הוא רק מטעם בעלים, אעפ"כ הוא נחשב יותר בעלים מהבעלים האמיתי (שב שמעתתא ו-ו ד"ה ובט"ז).