אשו משום חציו

מחלוקת אמוראים במהות חיובה של "אש". יש אומרים, וכן הלכה, שהתורה החשיבה את המדליק כאילו הוא עצמו הזיק בידיים, שהרי האש דומה לאדם הזורק חץ ומזיק באמצעותו, שאף על פי שהחץ הוא שהזיק, מתייחסים אל האדם שזרק אותו כאילו הוא המזיק; ויש אומרים, שהאש היא כשאר ממונו של אדם, ואינה דומה לזורק חץ, לפי שהחץ עף מכוחו של הזורק, ואילו האש אינה הולכת מכוחו של המדליק אלא מאליה.

מספר השלכות ישנן למחלוקת זו. אחת ההשלכות היא, כשהאש שרפה אדם. לדעת הסוברים "אשו משום חציו", המדליק חייב מיתה כדין רוצח, ואילו לדעת הסוברים "אשו משום ממונו", אין המדליק חייב מיתה.