בעלים (בנאמנות)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
|
הגדרה
אדם נאמן על דיני רכושו, בין לאיסור ובין להיתר (האריך בזה שב שמעתתא ו-ו (מהמהרי"ק עב)).
לדוגמא, נאמן על ניקור הגיד של בשר שלו (אפילו כשאינו בידו) (שב שמעתתא ו-ו).
בדינים שונים
באיסורין הבעלים נאמן.
בממון ובגירושין הבעלים לא נאמן (שב שמעתתא ו-א).
פרטי הדין
על עצמו אינו נאמן, אלא רק על קניין כספו. ולכן, למשל, אין לאשה דין בעלים על הספירה והטבילה, שזה אינו קניין כספה אלא היא עצמה (שב שמעתתא ו-ו ד"ה ובט"ז)[1].
חוזק
בסעיף זה נדון בחוזקה של ההכרעה במקרה שהכרעה אחרת סותרת אותה[2].
רוב נגד דברי הבעלים, הבעלים עדיף (שב שמעתתא ו-ז).
חזקה דמעיקרא ("איתחזק איסורא") נגד דברי הבעלים, הבעלים נאמן גם בה (שב שמעתתא ו-ו).
בידו עדיף מבעלים. ואפילו לדעות שדין בידו עצמו הוא רק מטעם בעלים[3], אעפ"כ הוא נחשב יותר בעלים מהבעלים האמיתי (שב שמעתתא ו-ו ד"ה ובט"ז).
הערות שוליים
- ↑ בשאלה האם גוף האדם שייך לאדם כממונו דנו בערך בעלות בסעיף "הנכס" ד"ה גוף האדם.
- ↑ בערך חוזק ההכרעותדנו בכללים שמסבירים מדוע הכרעה אחת עדיפה על חברתה, וכן הבאנו שם את סדר כל ההכרעות מהחזקה אל החלשה.
- ↑ הבאנו את המחלוקת בזה בערך בידו בסעיף "מקור וטעם" ד"ה בטעמו.