אונאה

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search

רמאות בעסקי מקח וממכר, בין מצד המוכר, שמכר את הדבר ביותר משוויו, בין מצד הקונה, שקנה את הדבר בפחות משוויו.


נאמר בתורה (ויקרא כה, יד): "וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך, אל תונו איש את אחיו", מכאן שאסור למוכר או לקונה להונות את חברו.


שלשה שיעורים אמרו חכמים באונאה: א. שיעור שחייבים להחזיר את סכום האונאה לבעליו; ב. שיעור שאין חייבים להחזיר, משום שדרך בני אדם למחול עליו; ג. שיעור שניתן לדרוש את ביטול המקח.


הייתה האונאה שישית ממחירו של הדבר - חייבים להחזיר את סכום האונאה לבעליו. הייתה האונאה פחות משישית - אין חייבים להחזירה. הייתה האונאה יותר משישית, המתאנה רשאי לדרוש את ביטול המקח.


עד מתי יכול המתאנה לחזור ולתבוע את האונאה, או לבטל את המקח? כשיעור הזמן שיוכל להראות את המקח למי שיכול להביע דעתו על המחיר ששילם - כגון לסוחר או למי שבקי - כדי להיוודע אם נתאנה. ואם שהה יותר מזמן זה, שוב אינו יכול לחזור ולתבוע את האונאה או לבטל את המקח, לפי שאנו מניחים שכבר מחל על אונאתו.


במה דברים אמורים? בלוקח שנתאנה, לפי שהמקח בידו, אבל אם המוכר נתאנה, לעולם חוזר באונאה או בביטול מקח, לפי שאין המקח בידו שיוכל להראותו לסוחר או למי שבקי, ואינו יודע את שוויו של הדבר שמכר עד שיראה כמותו הנמכר בשוק.


במכירת קרקעות אין דין אונאה, ואם נתאנה המוכר או הלוקח, אפילו אם ההפרש הוא יותר משישית, אין המקח בטל, והמוכר או הקונה אינם יכולים לתבוע את ההפרש.


המקור לכך הוא הפסוק שממנו למדים את דין אונאה: "וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך, אל תונו איש את אחיו", ודרשו חכמים: "או קנה מיד עמיתך" - דבר הנקנה מיד ליד, כלומר מטלטלין, בהם "אל תונו איש את אחיו", אבל לא קרקעות.


יש שכתבו שהטעם בזה הוא, לפי שדרך בני אדם למחול בקרקעות, שכן "קרקעות שווים כל כסף שבעולם".


לדעת הירושלמי, אין הכוונה שאין כלל דין אונאה בקרקעות, אלא שדין אונאה בקרקעות שונה מדין אונאה במטלטלין. לכן, אם שיעור האונאה במכירת קרקע גדול משווי הנכס, כגון נכס שווה מאה שנמכר ביותר ממאתיים - אין המכר קיים.


מן הפסוק הנזכר למדו גם, שאין אונאה לעבדים ולשטרות, וכן לא להקדש.


המאנה את חברו, אינו חייב להחזיר את האונאה, ואין המקח בטל מחמת האונאה, אלא אם כן הייתה האונאה ביותר מפרוטה. לכן, למשל, אם מכר אדם לחברו חפץ ששוויו חמש פרוטות בשש פרוטות, אף על פי שהאונאה בשיעור שישית מן המחיר, אין דין אונאה בזה.


כשם שיש דין אונאה לאדם שאינו בקי במסחר, כך יש דין אונאה לסוחר שהוא בקי במסחר, ואין אומרים, שהואיל והוא סוחר ודאי הרגיש באונאתו ומחל עליה מתוך חישובים מסחריים שלו.