אמירה לנכרי

מתוך ויקישיבה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

כל מלאכה שאסור לישראל לעשותה בשבת, אסור לו גם לומר לנכרי לעשותה בשבילו.

טעם האיסור[עריכה]

למדו חכמים ממשמעות הפסוקים, שמן הראוי שכל מלאכה לא תיעשה כלל ביום השבת (ב"י סו"ס רמד). ועל כן הוסיפו חכמים וקבעו שני איסורים: האחד, שלא לבקש מגוי לעשות מלאכה בשבת. השני, שלא ליהנות ממלאכה שגוי עשה בשבת עבור יהודי.

פרטי הדינים[עריכה]

האיסור הראשון, שלא לבקש מגוי לעשות מלאכה בשבת חל אף לפני כניסת השבת, למשל, אסור ליהודי לבקש מגוי לפני כניסת השבת שיבוא בשבת להדליק לו את האור. ואפילו אם כבר היה שם אור, אסור לומר לגוי להוסיף ולהדליק עוד אור. האיסור השני, שלא ליהנות בשבת ממלאכה שגוי עשה בשבת עבור יהודי. למשל, אם ראה הגוי שבבית חבירו היהודי חשוך ובא והדליק לו את האור, אסור ליהודי ליהנות ממנו (שו"ע רעו, א). ואם כבר היה דולק שם אור חלש שניתן לסדר את הבית ולשטוף כלים לאורו, ובא הגוי והדליק נר נוסף, אף שעתה יש יותר אור, מותר ליהודי לסדר את הבית ולשטוף את הכלים. כי רק דברים שלפני כן לא ניתן היה לעשות, ובזכות האור שהדליק הגוי ניתן עתה לעשות, אסור ליהודי לעשות בשבת, כי אם יעשה אותם, נמצא שנהנה ממלאכה שעשה הגוי עבורו בשבת (שו"ע רעו, ד; מ"ב לב). ואם הגוי הדליק את האור עבור עצמו, כגון שרצה לקרוא בספר, מותר לכל יהודי ליהנות מאותו האור בשבת. כאשר האור כבה בבית, כפי שלמדנו, אסור לבקש מגוי להדליק עבורו את האור. אבל מותר להביא את שכנו הגוי לכך שידליק את האור עבור עצמו, ואח"כ היהודי יוכל ליהנות מהאור. וכך יעשה, יזמין את הגוי לאכול אצלו דבר מה, וכשיבוא לביתו יאמר לו שהמקום חשוך, והגוי יבין מעצמו וידליק את האור כדי לאכול באור, וכיוון שהגוי הדליק עבור עצמו, ממילא מותר ליהודי ליהנות מהאור שהגוי הדליק. ואם הגוי הדליק את האור לצורך יהודי אחד, לא רק לאותו היהודי שבשבילו הגוי הדליק את האור אסור ליהנות מהאור אלא לכל ישראל אסור ליהנות מהאור. שהואיל והאור הודלק עבור יהודי, אסור לכל ישראל ליהנות ממנו.

היתר מלאכת גוי עבור חולה ועבור מצטער[עריכה]

לצורך חולה מותר לבקש מגוי לעשות מלאכה בשבת. והכוונה היא שלצורך חולה שאין בו סכנה מותר לבקש מגוי לעשות מלאכה בשבת, אבל כדי להציל חולה שיש בו סכנה גם היהודי צריך לחלל שבת, כפי הכלל המפורסם "פיקוח נפש דוחה שבת" (שו"ע שכח, יז). ובארצות הקרות שבצפון אירופה נוצרה בעייה קבועה של חימום הבית בשבת, כיוון שהיו מחממים את התנורים על ידי עצים ופחמים, עד הבוקר התנור היה כבה או נחלש מאוד. וכיוון שהכל נחשבים חולים בקור כזה, התירו להם לבקש מגוי לבוא ולהדליק למענם בכל שבת בבוקר את התנור (שו"ע רעו, ה). לגוי שהיה רגיל לבוא ולהדליק את התנור היו קוראים "גוי של שבת". אבל כיום אין צורך להסתייע בגוי של שבת, מפני שניתן להפעיל תנורים על חשמל או גז, והם אינם כבים במשך השבת, לפיכך, אין לתכנן את חימום הבית בשבתות הקרות על ידי גוי. ורק אם התנור כבה, והקור עז, אף שאין שם ילדים קטנים, מותר לבקש מגוי להדליק תנור. ובבית שיש בו ילדים, מותר לבקש מגוי להדליק תנור גם כשהקור אינו עז כל כך (שש"כ כג, כד, ועי"ש הערה פ). בימים חמים מאוד, מותר לבקש מגוי להפעיל מאוורר או מזגן, כיוון שסבל מחום אינו פחות מסבל מקור (עיין מנחת יצחק ג, כג-כד; שש"כ יג, לד).

מלאכת גוי ו"שבות-דשבות" לצורך מצווה[עריכה]

נחלקו הפוסקים האם החילו חכמים את איסוריהם גם במקום מצווה. לדעת בעל העיטור, בכל מקום שיש צורך מצווה, ביטלו חכמים את דבריהם והתירו לבקש מהגוי להדליק את האור או לעשות מלאכות אחרות. דעת הרמב"ם ורוב הפוסקים, שגם לצורך מצווה אסרו חכמים לבקש מגוי לעשות מלאכה שאסור ליהודי לעשותה מהתורה. אבל אם מדובר במלאכה שאסורה מדברי חכמים בלבד, לצורך מצווה התירו חכמים לבקש מגוי לעשות אותה.

למשל, כאשר צריך לקיים ברית מילה ביום השבת, ושכחו להכין שם סכין, אם יבקשו מגוי להביא את הסכין דרך 'כרמלית' שהיא רשות הרבים מדברי חכמים, יעברו על איסור "שבות דשבות". שכן האיסור לבקש מגוי לעשות מלאכה בשבת אסור מדברי חכמים, הרי שזה ה'שבות' הראשון. בנוסף לכך מהתורה מותר לטלטל ב'כרמלית', אבל חכמים תקנו ש'כרמלית' תיחשב כ'רשות הרבים' ויהיה אסור לטלטל בה, וזה איסור 'שבות' השני. נמצא שהאיסור לבקש מגוי להביא כלי דרך 'כרמלית' הוא "שבות דשבות", ולצורך מצווה של קיום ברית המילה התירוהו. וכך מוסכם להלכה, שלצורך מצווה התירו "שבות דשבות".

ורק לצורך מצווה אחת מיוחדת מותר לדעת כל הפוסקים לעבור על "שבות" של אמירה לגוי, והיא מצוות ישוב הארץ. שאם יש ליהודי אפשרות לקנות מגוי בית בארץ ישראל ביום השבת, מותר לו לבקש מהגוי שיכתוב עבורו שטר קניין בשבת. ואף שכתיבה אסורה מהתורה, ואם יהודי מבקש מגוי שיכתוב עבורו יעבור על איסור "שבות". מפני חשיבותה של מצוות ישוב הארץ, שאמרו עליה חכמים (ספרי ראה פנ"ג) שהיא שקולה כנגד כל המצוות, התירו חכמים לעבור על "שבות" כדי לגאול בית אחד בארץ ישראל (שו"ע שו, יא, מ"ב מז).

אימתי בשעת הדחק אפשר לעבור ב"שבות" אחד[עריכה]

לצורך מצווה של רבים, הורו רבים, לסמוך על דעת "בעל העיטור" שסובר שאפשר לבקש מגוי לעשות אפילו מלאכה גמורה בשבת לצורך מצווה. למשל, כאשר העירוב נקרע, ואם לא יתוקן, רבים יטלטלו באיסור, למרות שכדי לתקנו צריכים לבצע מלאכה שאסורה מהתורה, כגון לקשור את החוט בקשר קבוע, לדעת רבים, מותר לבקש מגוי לתקן את העירוב, מפני שמדובר בצורך מצווה של רבים (מ"ב רעו, כה). ואף שהתירו בשעת הדחק לצורך רבים לעבור על "שבות" של אמירה לגוי, מכל מקום לא התירו ליהודי לעשות מלאכה שאסורה מדברי חכמים אפילו לצורך מצווה של רבים. כי יש הבדל בין לעבור על "שבות" בדיבור של אמירה לגוי, ובין לעבור על "שבות" במעשה של היהודי. ומכל מקום, בשעה דחוקה מאוד, יש אומרים, שלצורך גדול ומצווה של רבים, מותר ליהודי לעבור על "שבות" אחד, כמו למשל לתקן את העירוב על ידי קשר עניבה. ויש לציין כי קשר עניבה מצד עצמו מותר בשבת, הבעייה היא שבמקרה זה קשר העניבה עושה "מחיצה המתרת", היינו שעל ידו יתוקן העירוב ויהיה מותר לטלטל, ולכן יש בעשייתו איסור חכמים. אולם בשעת הדחק, כאשר אין שם גוי שאפשר לבקש זאת ממנו, כיוון שמדובר בצורך גדול מאוד ומצווה של רבים - יש מתירים. וכך ראוי לנהוג.