אפרסמון והלכותיו: הבדלים בין גרסאות בדף
דניאל ונטורה (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
יוסף שמח בוט (שיחה | תרומות) מ (טיפול בסוגריים מיותרים בתבנית:מקור) |
||
| (8 גרסאות ביניים של 3 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''אפרסמון והלכותיו''' נדונו במאמר מיוחד של דר' זהר עמר | '''אפרסמון והלכותיו''' נדונו במאמר מיוחד של דר' זהר עמר, אשר נושא שם זה. המאמר נכתב בעקבות מאמרו הקודם של דר' עמר: "עץ האפרסמון שבקטורת" בא עסק בזיהוי העץ, במקורו ובתכונות הבושם המופק ממנו. כמו כן, הובהר במאמר הקודם, כי הבושם מופק מהנטף הנוזלי, היוצא מקליפת העץ ולא מפריו. הדיון במאמר התייחס לאפרסמון בתור אחד המרכיבים של סממני הקטורת במקדש. המאמר הקודם היה הבסיס לערך: [[בושם האפרסמון]]. | ||
הערך הנוכחי יידון ב"האפרסמון והלכותיו". ומהלכו, נעסוק בהיבטים ההלכתיים הקשורים לשימוש בו מחוץ ל[[בית המקדש]]. בתקווה כי ייחודשו ימי גידול האפרסמון לארץ ישראל בתור צמח תרבות ויישמש גם לצורך הפקת בושם מסחרי. | |||
==מצוות התלויות בארץ== | ==מצוות התלויות בארץ== | ||
===שביעית=== | ===שביעית=== | ||
ממקורות התנאים אנו | ממקורות התנאים אנו למדים כי ל"הקטף" יש קדושת שביעית - החכמים טענו כי "שקטפו זהו פריו" {{מקור|תלמוד בבלי, מסכת נדה,ח',ב'|כן}} . וזאת, בניגוד, לדברי ר' שמעון, שסבר "אין לקטף שביעית מפני שאינו פרי" {{מקור|)משנה,מסכת שביעית,ז',ו'|כן}}. הכוונה היתה שאם גידולו של העץ הוא במטרה להפיק את השרף, הרי חלים עליו דיני שביעית. | ||
בתקופת המשנה גידול האפרסמון הוא מונופול של המדינה ולא התעוררה שאלה של קדושת שביעית. | בתקופת המשנה גידול האפרסמון הוא מונופול של המדינה ולא התעוררה שאלה של קדושת שביעית. | ||
בתוספתא שביעית, פרק ה' הלכה י"ב, מופיע עדות, כנראה מבן משפחה שעסקה בגידול האפרסמון:"העיד יהודה בן ישעיה הבסם לפני ר' עקיבא משום ר' טרפון, שיש לקטף שביעית. האמוראים קבלו את דעתו אך ה[[רמב"ם]] פסק למעשה כי אין ההלכה כר' שמעון. הערה | בתוספתא שביעית, פרק ה' הלכה י"ב, מופיע עדות, כנראה מבן משפחה שעסקה בגידול האפרסמון: "העיד יהודה בן ישעיה הבסם לפני ר' עקיבא משום ר' טרפון, שיש לקטף שביעית. האמוראים קבלו את דעתו אך ה[[רמב"ם]] פסק למעשה כי אין ההלכה כר' שמעון. הערה במאמרשל דר' עמר מפנה ל"שבת הארץ" של הרב קוק, עמוד 230. | ||
אשר ל"שמן עָרֵב", דהיינו שמן ריחני שבו הומסו בשמים, כמו נטף האפרסמון <ref>מפני שכך השמן המקורי משתנה באיכותו</ref>. מותר להשתמש בשמן שנעשה בערב שביעית ל"סיכה", בתנאי שנרכז מאדם שאינו חשוד שערבב אותו עם שמן מתוצרת שביעית <ref>הסיכוי לערבוב הוא אינו גדול שכן מדובר במוצר יקר ואם יוודא כי עשה כן יימנעו האנשים מקנייתו</ref> | |||
===ערלה ונטע רבעי=== | |||
איסור ערלה ונטע רבעי כרוכים זה בזה, כך קובע הרמב"ם: "כל שהוא חייב בערלה יש לו רבעי וכל שפטור מן הערלה אינו חייב ברבעי, שנאמר שלש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קדש הילולים לד'" {{מקור|הל' מע"ש פ"י ה"א|כן}} | |||
האפרסמון אינו חייב ב[[ערלה]]. העץ | האפרסמון אינו חייב ב[[ערלה]]. העץ, אינו מוגדר כעץ פרי למאכל האדם - ענפיו והשרף הנמצא בעצתו, יהיו פטורים מערלה וכנראה גם השרף בפריו, שהרי במקרה של האפרסמון הפרי הוא הטפל. לדעה כי האפרסמון הוא עץ סרק שותף גם ה[[רמב"ם]]. | ||
===תרומות ומעשרות=== | |||
העץ והשרף - הנטף - אינן חייבים בתרומות ומעשרות, שכן רק מאכל אדם חייב במעשרות. אבל אם נמהל בושם האפרסמון בשמן הראוי לאכילה, כמו "שמן ערב", יהיה חייב בתרומות ומעשרות | |||
עם זאת, שמן האפרסמון חייב בתרומות ומעשרות למרות שאין הוא מיועד | העץ והשרף - הנטף - אינן חייבים בתרומות ומעשרות, שכן רק מאכל אדם חייב במעשרות. אבל אם נמהל בושם האפרסמון בשמן הראוי לאכילה, כמו "שמן ערב", יהיה חייב בתרומות ומעשרות שנאמר בתלמוד ירושלמי, [[מסכת דמאי]] : " ושמן ערב בית שמאי מחייבין ובית הלל פוטרין" {{מקור|םרק א' סוף הלכה ג'|כן}}. | ||
הנוהג לערב שמן אפרסמון בשמן אחר יעידו הקנקנים שנמצאו בחפירות ארכאולוגיות בארץ ישראל ועליהם נמצאה הכתובת "בלסנה" או בלזמה" - שמותיו היוונים של האפרסמון. <ref>Y.Yadin & G .Nave , Masada I The Yigael Yadin Excavacation 1963-1965 Final Report , Jerusalem 1989,p.47 מצוטט בהערה '''אפרסמון והלכותיו - זהר עמר''' </ref> | |||
ב[[מדרש תנחומא]] לפרשת נח מוזכר "חבית של אפרסמון" - המונח מתאים יותר לשמן מהול מאשר לנטף טהור הנמכר בפכיות קטנטנות. | רק את שמן הפילייטון או "שמן הנרד" חז"ל פטרו מתרומות וממעשר היות והוא הובא מחו"ל. הם לא עשו כן לגבי האפרסמון שהוא סמלה של ארץ ישראל. מכאן גם הברכה על האפרסמון "בורא שמן ארצנו" {{מקור|מסכת ברכות מ"ג, א|כן}}. | ||
עם זאת, שמן האפרסמון יהיה חייב בתרומות ומעשרות למרות שאין הוא מיועד לאכילת אדם. החיוב הוא מדרבנן, מחשש שמא עירב בו שמן שחייב במעשר . שמן מעין זה, עלול להיות פסול לאכילה, שהרי הוא כולל מרכיב של הקטורת. אבל ההנחה היא שמשום שהוא יקר, ישצמשו רק בכמות מיזערית שאינה פוסלת אותו ממאכל. | |||
על הנוהג לערב שמן אפרסמון בשמן אחר יעידו הקנקנים שנמצאו בחפירות ארכאולוגיות בארץ ישראל ועליהם נמצאה הכתובת "בלסנה" או בלזמה" - שמותיו היוונים של האפרסמון. <ref>Y.Yadin & G .Nave , Masada I The Yigael Yadin Excavacation 1963-1965 Final Report , Jerusalem 1989,p.47 מצוטט בהערה '''אפרסמון והלכותיו - זהר עמר''' </ref> ב[[מדרש תנחומא]] לפרשת נח מוזכר "חבית של אפרסמון" - המונח מתאים יותר לשמן מהול מאשר לנטף טהור הנמכר בפכיות קטנטנות. | |||
==דיני ברכות== | |||
את שמן הפרסמון ניתן לנמל כנטף, כ"מוגמר" וכבושם שהופק מעצתו. לכך יש השלכה לגבי דיני ברכות: | |||
בתלמוד בבלי, [[מסכת ברכות]] נאמר: "אמר רב חסדא אמר זעירי: "כל המוגמרות מברכין עליהן בורא עצי בשמים, חוץ ממושק שמן חיה הוא שמברכין עליו בורא מיני בשמים. מיתיבי: אין מברכין בורא עצי בשמים אלא על אפרסמון של בית רבי ועל אפרסמון של בית קיסר ועל ההדס שבכל מקום. תיובתא אמר ליה רב חסדא לרב יצחק האי משחא דאפרסמון מאי מברכין עלויה א"ל הכי אמר רב יהודה בורא שמן ארצנו א"ל בר מיניה דר' יהודה דחביבא ליה ארץ ישראל לכולי עלמא מאי א"ל הכי אמר רבי יוחנן בורא שמן ערב . {{מקור|דף מג,א גמרא |כן}}. | |||
על | הדיון הראשון הוא על ה"מוגמר" הוא שריפת ענפים לקטורת - מוצר שכיח אעליו מברכים: "בורא מיני בשמים". | ||
הדיון השני הוא על הנטף הנוזלי היוצא מהעץ, ואיחו נודף גם בלי תהליך הפקה מיוחד - מכונה ביוונית "אופו-בלסמום" - מיץ האפרסמון. בשל ייחודה נקבע לה ברכה מיוחדת: "בורא שמן ארצנו" (ראו ציטוט לעיל). | |||
עם זאת, כאשר נילווים לבושם מרכיבים נוספים, נברך : "בורא מיני בשמים" לפי הרמב"ם: "שֶׁמֶן שֶׁלַּאֲפַרְסְמוֹן וְכַיּוֹצֶא בּוֹ, מְבָרֵךְ עָלָיו בּוֹרֵא שֶׁמֶן עָרֵב; אֲבָל שֶׁמֶן זַיִת שֶׁכְּבָשׁוֹ אוֹ שֶׁטְּחָנוֹ עַד שֶׁחָזַר רֵיחוֹ נוֹדֵף, מְבָרֵךְ עָלָיו בּוֹרֵא עֲצֵי בְשָׂמִים. שֶׁמֶן שבִּשְּׂמוֹ כְּעֵין שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, מְבָרֵךְ עָלָיו בּוֹרֵא מִינֵי בְשָׂמִים. הֵבִיאוּ לְפָנָיו שֶׁמֶן וַהֲדָס, מְבָרֵךְ עַל הַהֲדָס וּפוֹטֵר אֶת הַשֶּׁמֶן, מִפְּנֵי שֶׁבְּרָכָה אַחַת לִשְׁנֵיהֶן, וְהִיא עֲצֵי בְשָׂמִים" {{מקור|משנה תורה, ספר אהבה, הִלְכּוֹת בְּרָכוֹת פֵּרֶק ט'|כן}}. | |||
יוצא מכאן, ששמן אפרסמון, אפילו הומס בשמן, כל עוד הוא דומיננטי בריחו, לא משנה הטכניקה והתנאים שבהם הוא נרקם, ברכתו תהיה תהיה תמחד "בורא שמן ערב". | |||
== לקריאה נוספת == | == לקריאה נוספת == | ||
* זהר עמר, "עץ האפרסמון שבקטורת", '''[[תחומין]]''' י"ז, תשנ"ז | * זהר עמר, "עץ האפרסמון שבקטורת", '''[[תחומין]]''' י"ז, תשנ"ז. | ||
* זהר עמר, '''אפרסמון והלכותיו''', '''[[תחומין]]''' כ"ח, תשס"ח | * זהר עמר, '''אפרסמון והלכותיו''', '''[[תחומין]]''' כ"ח, תשס"ח | ||
== הערות שוליים == | |||
<references /> | |||
[[קטגוריה:מצוות התלויות בארץ]] | [[קטגוריה:מצוות התלויות בארץ]] | ||
גרסה אחרונה מ־12:57, 5 בספטמבר 2012
|
|
אפרסמון והלכותיו נדונו במאמר מיוחד של דר' זהר עמר, אשר נושא שם זה. המאמר נכתב בעקבות מאמרו הקודם של דר' עמר: "עץ האפרסמון שבקטורת" בא עסק בזיהוי העץ, במקורו ובתכונות הבושם המופק ממנו. כמו כן, הובהר במאמר הקודם, כי הבושם מופק מהנטף הנוזלי, היוצא מקליפת העץ ולא מפריו. הדיון במאמר התייחס לאפרסמון בתור אחד המרכיבים של סממני הקטורת במקדש. המאמר הקודם היה הבסיס לערך: בושם האפרסמון.
הערך הנוכחי יידון ב"האפרסמון והלכותיו". ומהלכו, נעסוק בהיבטים ההלכתיים הקשורים לשימוש בו מחוץ לבית המקדש. בתקווה כי ייחודשו ימי גידול האפרסמון לארץ ישראל בתור צמח תרבות ויישמש גם לצורך הפקת בושם מסחרי.
מצוות התלויות בארץ[עריכה]
שביעית[עריכה]
ממקורות התנאים אנו למדים כי ל"הקטף" יש קדושת שביעית - החכמים טענו כי "שקטפו זהו פריו" (תלמוד בבלי, מסכת נדה,ח',ב') . וזאת, בניגוד, לדברי ר' שמעון, שסבר "אין לקטף שביעית מפני שאינו פרי" ()משנה,מסכת שביעית,ז',ו'). הכוונה היתה שאם גידולו של העץ הוא במטרה להפיק את השרף, הרי חלים עליו דיני שביעית.
בתקופת המשנה גידול האפרסמון הוא מונופול של המדינה ולא התעוררה שאלה של קדושת שביעית.
בתוספתא שביעית, פרק ה' הלכה י"ב, מופיע עדות, כנראה מבן משפחה שעסקה בגידול האפרסמון: "העיד יהודה בן ישעיה הבסם לפני ר' עקיבא משום ר' טרפון, שיש לקטף שביעית. האמוראים קבלו את דעתו אך הרמב"ם פסק למעשה כי אין ההלכה כר' שמעון. הערה במאמרשל דר' עמר מפנה ל"שבת הארץ" של הרב קוק, עמוד 230.
אשר ל"שמן עָרֵב", דהיינו שמן ריחני שבו הומסו בשמים, כמו נטף האפרסמון [1]. מותר להשתמש בשמן שנעשה בערב שביעית ל"סיכה", בתנאי שנרכז מאדם שאינו חשוד שערבב אותו עם שמן מתוצרת שביעית [2]
ערלה ונטע רבעי[עריכה]
איסור ערלה ונטע רבעי כרוכים זה בזה, כך קובע הרמב"ם: "כל שהוא חייב בערלה יש לו רבעי וכל שפטור מן הערלה אינו חייב ברבעי, שנאמר שלש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קדש הילולים לד'" (הל' מע"ש פ"י ה"א)
האפרסמון אינו חייב בערלה. העץ, אינו מוגדר כעץ פרי למאכל האדם - ענפיו והשרף הנמצא בעצתו, יהיו פטורים מערלה וכנראה גם השרף בפריו, שהרי במקרה של האפרסמון הפרי הוא הטפל. לדעה כי האפרסמון הוא עץ סרק שותף גם הרמב"ם.
תרומות ומעשרות[עריכה]
העץ והשרף - הנטף - אינן חייבים בתרומות ומעשרות, שכן רק מאכל אדם חייב במעשרות. אבל אם נמהל בושם האפרסמון בשמן הראוי לאכילה, כמו "שמן ערב", יהיה חייב בתרומות ומעשרות שנאמר בתלמוד ירושלמי, מסכת דמאי : " ושמן ערב בית שמאי מחייבין ובית הלל פוטרין" (םרק א' סוף הלכה ג').
רק את שמן הפילייטון או "שמן הנרד" חז"ל פטרו מתרומות וממעשר היות והוא הובא מחו"ל. הם לא עשו כן לגבי האפרסמון שהוא סמלה של ארץ ישראל. מכאן גם הברכה על האפרסמון "בורא שמן ארצנו" (מסכת ברכות מ"ג, א).
עם זאת, שמן האפרסמון יהיה חייב בתרומות ומעשרות למרות שאין הוא מיועד לאכילת אדם. החיוב הוא מדרבנן, מחשש שמא עירב בו שמן שחייב במעשר . שמן מעין זה, עלול להיות פסול לאכילה, שהרי הוא כולל מרכיב של הקטורת. אבל ההנחה היא שמשום שהוא יקר, ישצמשו רק בכמות מיזערית שאינה פוסלת אותו ממאכל.
על הנוהג לערב שמן אפרסמון בשמן אחר יעידו הקנקנים שנמצאו בחפירות ארכאולוגיות בארץ ישראל ועליהם נמצאה הכתובת "בלסנה" או בלזמה" - שמותיו היוונים של האפרסמון. [3] במדרש תנחומא לפרשת נח מוזכר "חבית של אפרסמון" - המונח מתאים יותר לשמן מהול מאשר לנטף טהור הנמכר בפכיות קטנטנות.
דיני ברכות[עריכה]
את שמן הפרסמון ניתן לנמל כנטף, כ"מוגמר" וכבושם שהופק מעצתו. לכך יש השלכה לגבי דיני ברכות:
בתלמוד בבלי, מסכת ברכות נאמר: "אמר רב חסדא אמר זעירי: "כל המוגמרות מברכין עליהן בורא עצי בשמים, חוץ ממושק שמן חיה הוא שמברכין עליו בורא מיני בשמים. מיתיבי: אין מברכין בורא עצי בשמים אלא על אפרסמון של בית רבי ועל אפרסמון של בית קיסר ועל ההדס שבכל מקום. תיובתא אמר ליה רב חסדא לרב יצחק האי משחא דאפרסמון מאי מברכין עלויה א"ל הכי אמר רב יהודה בורא שמן ארצנו א"ל בר מיניה דר' יהודה דחביבא ליה ארץ ישראל לכולי עלמא מאי א"ל הכי אמר רבי יוחנן בורא שמן ערב . (דף מג,א גמרא ).
הדיון הראשון הוא על ה"מוגמר" הוא שריפת ענפים לקטורת - מוצר שכיח אעליו מברכים: "בורא מיני בשמים".
הדיון השני הוא על הנטף הנוזלי היוצא מהעץ, ואיחו נודף גם בלי תהליך הפקה מיוחד - מכונה ביוונית "אופו-בלסמום" - מיץ האפרסמון. בשל ייחודה נקבע לה ברכה מיוחדת: "בורא שמן ארצנו" (ראו ציטוט לעיל).
עם זאת, כאשר נילווים לבושם מרכיבים נוספים, נברך : "בורא מיני בשמים" לפי הרמב"ם: "שֶׁמֶן שֶׁלַּאֲפַרְסְמוֹן וְכַיּוֹצֶא בּוֹ, מְבָרֵךְ עָלָיו בּוֹרֵא שֶׁמֶן עָרֵב; אֲבָל שֶׁמֶן זַיִת שֶׁכְּבָשׁוֹ אוֹ שֶׁטְּחָנוֹ עַד שֶׁחָזַר רֵיחוֹ נוֹדֵף, מְבָרֵךְ עָלָיו בּוֹרֵא עֲצֵי בְשָׂמִים. שֶׁמֶן שבִּשְּׂמוֹ כְּעֵין שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, מְבָרֵךְ עָלָיו בּוֹרֵא מִינֵי בְשָׂמִים. הֵבִיאוּ לְפָנָיו שֶׁמֶן וַהֲדָס, מְבָרֵךְ עַל הַהֲדָס וּפוֹטֵר אֶת הַשֶּׁמֶן, מִפְּנֵי שֶׁבְּרָכָה אַחַת לִשְׁנֵיהֶן, וְהִיא עֲצֵי בְשָׂמִים" (משנה תורה, ספר אהבה, הִלְכּוֹת בְּרָכוֹת פֵּרֶק ט').
יוצא מכאן, ששמן אפרסמון, אפילו הומס בשמן, כל עוד הוא דומיננטי בריחו, לא משנה הטכניקה והתנאים שבהם הוא נרקם, ברכתו תהיה תהיה תמחד "בורא שמן ערב".