ארבעת השומרים: הבדלים בין גרסאות בדף

'''שומר שכר''' הוא מי ששומר על פקדון ומקבל תמורה כל שהיא בעבור השמירה.

לעומת שומר חינם, שומר שכר חייב על גניבה ואבידה וכל שכן שחייב בפשיעה. הוא פטור על אונס בלבד.

==שוכר==  

'''שוכר''' הוא מי שלקח דבר מחברו דבר על מנת להשתמש בו למשך זמן מסויים, ומשלם תמורת השימוש. לענייני חיוב תשלומים, דינו כשומר שכר.

==שואל==

'''שואל''' הוא מי שלקח דבר מחברו רכוש כדי להשתמש בו למשך זמן מסויים בלא שכר שימוש.

שואל חייב אפילו על אונס, וכל שכן שהוא חייב על גניבה ואבידה ועל פשיעה. ברם, אם החפץ התקלקל מחמת המלאכה שעבורה שאל אותו, השואל פטור. כמו כן, אם היו הבעלים עמו בשעת שאילה, השואל פטור.

==כיצד אדם נעשה שומר==

"המפקיד, על דעת אשתו ובניו הוא מפקיד". כלומר: המפקיד פקדון אצל חברו, מפקידו על דעת שיוכל הנפקד למוסרו לשמירה ביד אשתו ובניו הגדולים. לכן, נפקד שמסר את הפקדון לשמירה ביד אשתו או בניו הגדולים, ואבד מהם הפקדון, אין הנפקד נחשב כפושע בפקדון, ואינו חייב בתשלומיו. ברם, אם מסר את הפקדון לבניו הקטנים או לעבדיו או לאחד מקרוביו שאינם מתגוררים עמו ואינם סמוכים על שולחנו, הרי זה פושע וחייב בתשלומי הפקדון.

שומר שכר שקיבל את הפקדון לשמירה עד זמן מסויים, אם עבר הזמן ועדיין הנפקד לא לקח את הפקדון מביתו, מאותה שעה ואילך דינו כשומר חינם.

על השוכר להשתמש בחפץ באופן שרגילים להשתמש בחפץ מסוג זה. שוכר שהשתמש בחפץ באופן שונה וקרה מחמת השימוש נזק לחפץ, הוא חייב בתשלומי הנזק.

"המעביר על דעתו של בעל הבית, נקרא גזלן". כלומר: שוכר שעשה ברכושו של המשכיר בניגוד לרצונו, דינו כגזלן. לכן, למשל, אדם ששכר חמור, ובעל החמור התנה עמו שיוליך את החמור רק בהר ולא בבקעה, והשוכר שינה ממה שהותנה עמו והוליכו בבקעה, ומת החמור, השוכר חייב בתשלומיו, ש"כל המעביר על דעתו של בעל הבית, נקרא גזלן", וכשם שגזלן קונה את הגזילה להתחייב עליה אפילו באונסים, כך המעביר על דעתו של בעל הבית מתחייב אף באונסים.

כאמור, כל השומרים, מלבד שואל, פטורים מאונס. הפוסקים דנו רבות מה נחשב "אונס" ומה לא. נציין מספר מקרים הנחשבים כ"אונס": חפץ שנלקח על ידי שודד מזויין; בעל חיים שנטרף על ידי חיות טורפות; בהמה שמתה כדרכה ועוד.

שומר חינם, שומר שכר, שוכר או שואל, ששאלו או ששכרו את בעל הפקדון לצורך מלאכה וכדומה, הרי הם פטורים מכל החיובים ואפילו מפשיעה, שנאמר: "אם בעליו עמו - לא ישלם". דין זה קיים רק כאשר הבעלים היו שכורים או שאולים בזמן לקיחת החפץ, כגון ששכרם יחד עם החפץ או קודם לכן. אם הבעלים היו שכורים או שאולים בשעה שהחפץ ניזוק, ולא היו שכורים או שאולים בשעה שהשומרים קיבלו את החפץ - לא קיים דין זה. מאידך, אם הבעלים היו שכורים או שאולים בזמן לקיחת החפץ, קיים דין זה, גם אם הם לא היו שכורים או שאולים בשעה שהחפץ ניזוק.

השואל חפץ מחברו ולא קבעו זמן להחזרת החפץ, רשאי המשאיל לתבוע את החפץ בכל עת.

אם החפץ הושאל לזמן מסויים, המשאיל אינו רשאי לקחת את החפץ בתוך הזמן ללא הסכמת השואל. לעומת זאת, השואל רשאי להחזיר את החפץ לבעלים גם בתוך הזמן.

חפץ שניזוק מחמת מלאכה שעשה בו השואל, אין הוא חייב בתשלומי הנזק. דין זה קיים רק אם השואל עשה בחפץ מלאכה שלמענה הוא שאל את החפץ. לכן, למשל, אדם ששאל ספר מחברו, והספר התקלקל מחמת השימוש, כגון שהכריכה או הדפים נקרעו, אם השואל השתמש בספר באופן המקובל, הוא פטור מתשלומי הנזק.

השואל אינו רשאי להשאיל או להשכיר לאדם אחר חפץ שהוא קיבל בהשאלה. כמו כן, השוכר אינו רשאי להשאיל או להשכיר לאדם אחר חפץ שהוא קיבל בהשכרה. ברם, מותר לאדם להשתמש בחפץ מושאל בביתו של השואל, ובתנאי שלא יוציאו משם.