ארונות קודש מאיטליה

מתוך ויקישיבה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ארון הקודש שהובא מבית הכנסת של קוניליאנו - [ ויניטו הראשון שהובא ארצה - התמונה היא [Photo: Tav-Or :- הצלם


העברת ארונות הקודש מאיטליה החלה בשנת 1952 . ההעברה הראשונה היתה של ארון קודש, ריהוט ותשמישי קדושה מבית כנסת עזוב של הקהילה היהודית בקוניליאנו ויניטו לישראל. תוכנו של בית הכנסת הזה הוצב בבית הכנסת בירושלים כמנהג בני רומא. בסך הכל הובאו לישראל כארבעים בתי כנסת, בין השאר מוצבים ארונות קודש מאיטליה בממקומות הבאים: היכל שלמה, ישיבת פוניבז', מוזיאון ישראל, בעיר כרמיאל ועוד. העברת ארונות הקודש פסקה כאשר רשויות השלטון באיטליה הגיעו למסקנה כי מקומם של שכיות החמדה של יהודי איטליה הוא בארצם.

תהליך העברה[עריכה]

תהליך העברת ארונות הקודש היה מורכב, דרש אמצעים כספיים, מומחיות, התמדה וניהול מרכזי. כל זה היה תחת השגחתו ופיקוחו של שלמה אומברטו נכון.

  • אישורי הרשות המקומית, מימשל הפרובינציה ורשות העתיקות הממשלתית ברומא.
  • שרטוט טכני מפורט של הארון, על מנת שניתן יהיה להרכיבו בחזרה בארץ. השירטוט היה בשיטה האיטלקית ובשפה האיטלקית.
  • פרוקו של ארון הקודש למרכיבים היסודיים על ידי בעלי מקצוע. הארונות היו מעץ ישן מצופה לעיתים בזהב ומאבן שיש.
  • אריזת ארון הקודש בארגזים בצורה שתמנע נזק לחלקי הארון בשל תנודות האוניה על גלי הים. (למרות הכל היה זה אחד הגורמים לנזקים).
  • פיקוח על ההובלה ביבשה, העמסה על האוניה, הפריקה וההובלה ליעד הישראלי.
  • בחירת בית הכנסת בו יורכב הארון.
  • הרכבת הארון לפי שירטוט ( איטלקי ברוב המקרים), תיקון שברים וצביעה היכן שהיה צורך בכך. 􀂄תהליך העברה.

שלמה אומברטו נכון אירגן את העברה של ארבעים ארונות קודש ותשמישי קדושה אחרים מבתי כנסת נטושים באיטליה לבתי כנסת בארץ. הוא נולד בליבורנו בו' תשרי תרס"ו (4 באוקטובר 1905) ונפטר בירושלים ביום כ"א בטבת תשל"ד (15 בינואר 1974 ). הוא היה ממנהיגי -התנועה הציונית באיטליה, בתקופה שקדמה להקמת מדינת ישראל. משנת 1947 היה בישראל וכיהן בתור יושב ראש ארגון יוצאי איטליה וחבר 1964 . הוא עבד במחלקה לארגון ולהסברה של הסוכנות היהודית. בתקופת שלטון הפשיזם באיטליה הוא בועד הפועל הציוני בין השנים -1951 היה המקשר בין ראשי הסוכנות היהודית וההסתדרות הציונית העולמית לבין ראשי הממשל האיטלקי של מוסוליני. הוא העביר בין הצדדים מסרים, מהם יכלו לעמוד על כוונות הצדדים. בתום המלחמה הוא נשלח לרומא להיות נציג הסוכנות שם והסדיר את העלייה ארצה של הפליטים אשר הגיעו לאיטליה

ארונות קודש מאיטליה בישראל[עריכה]

מקום בית הכנסת באיטליה שם בית הכנסת או מחוז מיקומו שנת ההקמה מיקום בית הכנסת בישראל
1. Conegliano ונטו 1675 בית הכנסת של יהודי רומא, ירושלים
2. Busseto אמיליה-רומאניה 1878 בית כנסת "קוממיות" טלביה, ירושלים
3. 'ריג'יו אמיליה' אמיליה-רומאניה 1756 שנת שיר"ו=ה'תקט"ז קריית שמואל, חיפה
4. (Vittore Veneto (Veneto La synagoga di Cenada 1701 מוזיאון ישראל, ירושלים
5. מנטובה (לומברדיה) Scuola Grande Italiana 1635 שנת שצ"ה ישיבת פוניבז', בני ברק
6. Carpi אמיליה-רומאניה 1859 בית הספר החקלאי, עיינות
7. Pitigliano Toscana כרמיאל
8. פאדובה ונטו 1617 (משוער) היכל שלמה, ירושלים
9. פאדובה ונטו 1683 (משוער) יד אליהו, תל אביב
10. Cartemaggiore אמיליה-רומאניה
11. Moncalvo פיימונטה בית הכנסת האיטלקי ע"ש רבי עובדיה מברטינורו, רמת גן

המקור: Luca Fiorentini (ראו מטה)

ארון הקודש - "ישיבת פוניבז'" - בני ברק[עריכה]

ארון הקודש בבית הכנסת המרכזי בקריית שמואל[עריכה]


שלמה אומברטו נכון, נולד בליבורנו בו' תשרי תרס"ו ונפטר בירושלים ביום ג' שבט תשל"ד ( 4 באוקטובר 1905 - 15 בינואר 1974). הוא היה ממנהיגי התנועה הציונית באיטליה, בתקופה שקדמה להקמת מדינת ישראל. משנת 1947 היה בישראל וכיהן בתור יושב ראש ארגון יוצאי איטליה וחבר בוועד הפועל הציוני בין השנים 1951- 1964. הוא עבד במחלקה לארגון ולהסברה של הסוכנות היהודית. בתקופת שלטון הפשיזם באיטליה הוא היה המקשר בין ראשי הסוכנות היהודית וההסתדרות הציונית העולמית לבין ראשי הממשל האיטלקי של מוסוליני. הוא העביר בין הצדדים מסרים, מהם יכלו לעמוד על כוונות הצדדים. בתום המלחמה הוא נשלח לרומא להיות נציג הסוכנות שם והסדיר את העלייה ארצה של הפליטים אשר הגיעו לאיטליה. פועלו החשוב בארץ היה ארגון העברה של ארבעים ארונות קודש ותשמישי קדושה אחרים מבתי כנסת נטושים באיטליה לבתי כנסת בארץ.

"ספר זיכרון לשלמה אומברטו נכון", בעריכתם של ראובן בונפיל, מריה מאיר מודנה, יוסף ב. סרמוניטה, דניאל קארפי , וג'ורג'ו רומאנו יצא לאור בהוצאת שני מוסדות העוסקים בהנצחת יהדות איטליה: מוסד שלמה מאיר ומוסד רפאל קאנטוני בירושלים. בספר קובץ מחקרים לתולדות היהודים באיטליה.

הספר כולל שני חלקים: חלק העברית, ובו שלושה-עשר מאמרים וחלק באיטלקית, ובו שנים-עשר מאמרים. עם הכותבים בספר נמנים חיים בינארט, שמואל ספראי, דוד קאסוטו, דניאל קארפי ואחרים.

קישורים חיצוניים[עריכה]

דף שבועי, פרשת בשלח, תשנ"ט

לקריאה נוספת[עריכה]

  • Luca Fiorentino, Guida All'Italia Ebraica, Marietti, Casale Monferrato, 1986
  • אומברטו נכון, ארונות הקודש ותשמישי קדושה מאיטליה בישראל, תל אביב, תש"ל