בל יראה ובל ימצא

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search

בל יראה ובל ימצא הוא איסור על אדם מישראל להשאיר ולקיים חמץ ברשותו בפסח.

מקור[edit]

שלשה איסורים נאמרו בחמץ בפסח:
א. איסור אכילה, שנאמר (שמות יב, טו): "שבעת ימים מצות תאכלו... כי כל אוכל חמץ ונכרתה הנפש ההיא מישראל";
ב. איסור הנאה, שנאמר (שמות יג, ג): "ולא יאכל חמץ", ודרשו: לא יהא בו היתר אכילה, כלומר שלא יהא בו היתר המביא לידי שום אכילה;
ג. איסור להשאיר ולקיים חמץ ברשותו בפסח, שנאמר (שמות יג, ז): "ולא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאור בכל גבולך", ונאמר (שם יב, יט): "שבעת ימים לא ימצא שאור בבתיכם", ואם עבר והניח, אף על פי שלא אכלו, עבר בשני לאוין אלו.

דינים[edit]

מי שהיה לו חמץ מלפני פסח והגיע פסח ולא ביערו, על אף שעבר על בל יראה ובל ימצא, מכל מקום אינו לוקה, מפני שלא עשה מעשה, אבל מכין אותו "מכת מרדות". ברם, אם קנה חמץ בפסח, או שחימץ עיסה בתוך הפסח, הרי זה לוקה, לפי שעשה מעשה.

זמן האיסור[edit]

באשר לזמן איסורם של בל יראה ובל ימצא נחלקו רבותינו ונאמרו בכך שתי דעות:

  • כשם שאכילת חמץ אסורה בערב פסח משש שעות ומעלה וחיוב ההשבתה הוא באותו זמן, כך הלאוין של "בל יראה ובל ימצא" נוהגים מאותה שעה.
  • לא נאמרו "בל יראה ובל ימצא" אלא בשבעת ימי חג הפסח בלבד, כאמור בתורה: "שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם", ואין בערב פסח אלא איסור אכילה ומצות השבתה בלבד.