בן סורר ומורה

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search

בן שאינו שומע בקול אביו ואמו, גונב מעות מאביו וקונה בהן בשר ויין, ואוכל ושותה אותם במידה גסה, מחוץ לרשות אביו.

נידון על שם סופו[edit]

נענש בעונש מיתה, אף על פי שהעבירות שעבר אינן מצדיקות עונש זה, מכיוון שהוא נידון על שם סופו.

המקור:בבלי סנהדרין עא, ב.

בניגוד לכל שאר העבירות שבתורה, שבהן נענש האדם על המעשים שעשה, וממילא חומרת העונש נקבעת על פי חומרת המעשים שעשה, בבן סורר ומורה אין הדברים כן. בבן סורר ומורה אין מענישים את האדם על המעשים שעשה, שהרי הוא רק גנב מזון ואכל אותו באופן של זלילה וסביאה, ועל מעשים כאלו אין מחייבים מיתה. אם כן מדוע מחייבים אותו מיתה? משום שהתורה ירדה לסוף דעתו של בן סורר ומורה, וראתה מה יהא בסופו. אמנם עכשיו הוא עושה מעשה קל יחסית, בכך שהוא זולל וסובא על חשבון הוריו, אולם בהמשך דרכו הוא יגרום לכילוי ממונם של הוריו, ואז כדי להשיג את המאכלים שהורגל אליהם הוא ילסטם את הבריות. ומכיוון שכך אמרה התורה, שעדיף שהוא יומת עכשיו בשעה שהוא עדיין זכאי, ולא הרג בני אדם, מאשר להמיתו לאחר שכבר הרג את הנפש והתחייב מיתה.


פירוט התהליך[edit]

כשהורי בן סורר ומורה רואים שבנם נשקע בהרגליו הרעים, הם מודיעים לו בפני שני עדים, שאם ימשיך בדרכו הרעה הם יביאוהו לבית דין. עבר אחר ההתראה, מביאים אותו אביו ואמו לפני בית דין של שלשה דיינים, ואומרים להם: בננו זה סורר ומורה, שאחר שהתרנו בו בפני שני עדים, גנב משל אביו, וקנה בשר ויין, ואכל טרטימר - משקל חמשים דינר - בשר, ושתה חצי לוג יין; ומביאים את עדי ההתראה, ועדים שראו שגנב וזלל וסבא לאחר ההתראה, והבן נענש בבית דין בעונש מלקות. אם חזר הבן לגנוב, לזלול ולסבוא, מביאים אותו הוריו לבית דין של עשרים ושלשה, ומביאים עדים שראו שגנב וזלל וסבא לאחר שהתרו בו, ועל סמך עדותם הרי הוא נידון לסקילה.

גילו[edit]

בן יכול להיות בן סורר ומורה משהגיע לגיל שלוש עשרה שנה ויום אחד והביא שתי שערות (סנהדרין סח: ורש"י שם).

הגיל המקסימלי הוא שיהא כל גידו מוקף שערות, או עד גיל 13 ושלושה חדשים, שאם הקיף גידו בשיער קודם שהשלים שלושה חדשים הרי זה פטור, והוא הדין אם נשלמו שלושה חדשים קודם שהקיף גידו בשיער, שהוא פטור (סנהדרין ס"ט ע"א, רמב"ם הלכות ממרים פרק ז' הלכה ו').

ויש דעה שההגבלה היחידה היא של הקפת הגיד אף אם עברו שלושה חודשים. (כך כתב המהרש"א בדיבורו הראשוןעל פרק בן סורר, בדעת רבה)

מספר האכילות[edit]

נחלקו הראשונים האם ההתראה של ההורים צריכה להיעשות לאחר אכילת בשר ושתיית יין כשיעור של זולל וסובא או שמא ההתראה נעשית לפי שיקול עתם של ההורים.(יד רמ"ה סנהדין סג. סובר כצד הראשון ומתוספות שם משמע כצד השני)

דין ההורים[edit]

המשנה (סנהדרין עא.) דורשת מפסוקים שאף אחד מההורים לא יהיה: חירש, עיוור, אילם, גידם או חיגר.

המשנה (שם) קובעת שעל מנת שהבן יהיה בדין בן סורר ומורה צריך ששני ההורים ירצו בכך.

רבי יהודה מוסיף שם שצריך שהאם תהיה ראויה לאב ומסבירה הגמרא שכוונתו שיהיו שוים. הגמרא מביאה סיוע להסבר זה מברייתא בה כתוב שרבי יהודה דורש שההורים יהיו שוים בקול ובמראה ובקומה.

האם היה בהיסטוריה בן סורר ומורה[edit]

הגמרא שם מביאה ברייתא בה כתוב שלפי כל התנאים המורכבים בן סורר לא היה ולא עתיד להיות. אך מוסיפה הגמרא שרבי יונתן מעיד שעם כל המורכבות אכן היתה מציאות כזאת והוא מעיד: "אני ראיתיו וישבתי על קברו".