בעלות על עוברים

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search

תזאורוס לוגי[edit]

"וכי ינצו אנשים ונגפו אשה הרה ויצאו ילדיה ולא יהיה אסון, ענוש יענש כאשר ישית עליו בעל האשה ונתן בפלילים" (שמות, כ'א, כ'ב).

למי שייכים העוברים - לבעל או לאשה?

רש"י בשם המכילתא: "ענוש יענש לשלם דמי ולדות לבעל, יגבו ממון ממנו. כאשר ישית עליו כשיתבענו הבעל בב"ד להשית עליו עונש על כך". הרי שעפ"י התוספתא הבעלות על עוברים שייכים לבעל. כך הם דברי התוספתא "ונגפו אשה הרה מה תלמוד לומר? לפי שנאמר כאשר ישית עליו בעל האשה, אף על פי שאין ההריון שלו. תלמוד לומר הרה מגיד שאינו חייב אלא לבעל ההריון".


הגמרא במסכת ערכין(דף ז' ע"א) קובעת: "האשה שיצאה ליהרג אין ממתינין לה עד שתלד. פשיטא, גופה הוא! איצטריך, ס"ד אמינא הואיל וכתיב כאשר ישית עליו בעל האשה, ממונא דבעל הוא ולא ליפסדיה, קמ"ל". הרי שבמקרה רגיל שאין על האשה עונש מוות, הרי שההריון - דהיינו העוברים - שייך לבעל.

מדברי הגמרא ניתן לדייק שהעוברים שייכם רק לבעל ולא לאשה. דבר זה כותב בפרוש הרמב"ן על פסוק: "כאשר ישית עליו בעל האשה - כשיתבענו הבעל בב"ד להשית עליו עונש על כך לשון רש"י ונכון הוא... והכונה כי הוא חייב בדמי הולדות כאשר ישית עליו הבעל ולא כאשר תשית עליו האשה, כי אין לה חלק וזכות בהן", וכך גם משמע במפורש מהגמרא במסכת ערכין.

הרי שהבעלות על העוברים היא של הבעל ולא של האשה.

לגבי הריון שנוצר מאיסור מצינו מחלוקת בין הבבלי לירושלמי:

במסכת בבא קמא אומרת הגמרא (דף מ"ג, ע"א): "אמר רב פפא: התורה זכתה דמי ולדות לבעל, אפילו בא עליה בזנות". לפי הבבלי, העוברים שנוצרו מזנות שייכים לבועל, אף אם הוא חטא עם האשה, מכיוון שהתורה קבעה שהבעל יכול לתבוע דמי עוברים מהמכה - ומשמע כל בעל שהוא.

אך התוספות (ד"ה אפילו) מביא את הירושלמי: "בעי רבי עקיבא: בא על אמו בא על אחותו יכול אף הוא בעל ההריון? תלמוד לומר "בעל" אותו שראוי לקרות בעל, יצאו אלו שאינם ראויים לקרות בעל". ביאה בזנות לא משיכת את העוברים לבועל מכיוון שהוא איננו ראוי להקרא בעל שהרי אין לו קידושין על אשה זו, והתורה קבעה שדווקא הבעל הכשר יכול לתבוע דמי עוברים מהמכה ולא בועל שחטא עם האשה. הרי שקיימת מחלוקת בין הבבלי לירושלמי האם גם בהריון שנוצר מגילוי עריות יש לבעל בעלות על העוברים. הבבלי סובר שגם במקרה של זנות ההריון - העוברים - שייך לבעל למרות שנוצר באיסור, ואילו הירושלמי סובר שאין כאן בעלות של הבעל על ההריון וממילא על העוברים.