ברכות ותפלות

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search

הברכות והתפילות הנוגעות לחולה ולרופא מתחלקות למספר קבוצות: תפילות של בריאים כדי שלא יחלו; תפילות של חולים עצמם, או של אחרים על חולים כדי שיתרפאו; דיני ברכות על תרופות; ברכות הודאה של חולים לאחר שנתרפאו; תפילות של רופאים שיצליחו בשליחותם לרפא את החולים.

הרפואה האמיתית היא על פי בקשת רחמים, שכן הקב"ה הוא הרופא האמיתי, אלא שאין האדם זוכה לכך, ולכן צריך לעשות רפואה על פי טבע העולם, והוא יתברך הסכים על זה ונתן הרפואה על ידי טבע הרפואות[1], ובקשת הרפואה קרויה תפילה[2]. ואף על פי שהייסורים באים והולכים בגזרת הקב"ה, מועילה התפילה להקדים הרפואה, שאין הגזרה קובעת עד מתי יהיו הייסורים אלא בלא תפילה[3], וגדולה תפילה שבזכותה ישראל ניצולים מן הייסורים[4]. היינו, לפי אמונתנו יש צורך בשילוב של תפילות וברכות עם רפואה טבעית מקובלת, מתוך אמונה שהרפואה הסופית והאמיתית היא בידי בורא עולם, ואין הרפואה הטבעית והרופאים אלא שלוחים של מקום[5].

תפילות במקרא ובחז"ל[edit]

במקרא:

  1. תפילת אברהם על אבימלך 'ויתפלל אברהם אל האלקים וירפא אלקים את אבימלך'[6];
  2. תפילת יצחק ורבקה 'ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו כי עקרה הוא ויעתר לו ה'[7];
  3. תפילת משה על מרים 'א-ל נא רפא נא לה'[8];
  4. תפילת חנה 'והיא מרת נפש ותתפלל על ה' ובכה תבכה'[9];
  5. תפילות דוד המלך 'רפאני ה' כי נבהלו עצמי'; 'ה' אלקי שועתי אליך ותרפאני'[10];
  6. תפילת אליהו בהחייאת בן הצרפתית 'ויקרא אל ה' ויאמר וגו'[11];
  7. תפילת אלישע בהחייאת בן השונמית 'ויתפלל אל ה' וגו'[12];
  8. תפילת חזקיה המלך ותשובת ה' 'שמעתי את תפלתך ראיתי את דמעתך הנני רפא לך'[13];
  9. תפילת ירמיהו 'רפאני ה' וארפא הושיעני ואושעה כי תהלתי אתה'[14].

בחז"ל:

  1. לעולם יבקש אדם רחמים שלא יחלה, שאם יחלה אומרים לו הבא זכות והפטר[15];
  2. חכמים תיקנו לומר בברכת 'המפיל' 'ותצילנו מפגע רע ומחלאים רעים'[16];
  3. בוידוי של יום-הכיפורים תיקנו לומר 'ומה שחטאתי לפניך מרק ברחמיך הרבים, אבל לא על ידי יסורים וחלאים רעים'[17];
  4. תפילה שלימה של חולה מועילה שייענה[18];
  5. כל המבקש רחמים על חברו והוא צריך לאותו דבר, הוא נענה תחילה[19];
  6. יפה תפילת החולה עצמו מתפילת אחרים עליו, והיא קודמת להתקבל[20];
  7. מי שיש לו חולה בתוך ביתו, מבקש עליו רחמים בברכת חולים[21];
  8. צריך אדם להתפלל על זקנתו, שתהא עיניו רואות ופיו אוכל ורגליו מהלכות[22];
  9. כל שיש לו חולה בתוך ביתו ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים[23];
  10. מחז"ל היו שהתפללו על חולים וידעו אם חי או מת, לפי שגירות התפילה[24];
  11. תפילה מועילה להחיות חולים ולרפאותם[25];
  12. כוח התפילה גדול מאד, אפילו לשנות הטבע[26].

ברכת רפאנו[edit]

ברכת הרפואה, הנקראת גם ברכת החולים[27], היא הברכה השמינית בשמונה-עשרה, ומספר טעמים נאמרו על סדר זה: מה ראו לומר רפואה בשמינית, אמר רבי אחא, מתוך שניתנה מילה בשמינית שצריכה רפואה, לפיכך קבעוה בשמינית[28]; על פי סדר הפסוקים בנביא הושע - 'ארפא משובתם', כנגד רפאנו[29]; על פי סדר תפילת חנה - 'מקים מעפר דל', כנגד רופא חולי עמו ישראל[30].

מצינו הרבה גירסאות לנוסח ברכת רפאנו, כי לא תמצא מקום בעולם שאומר שמונה עשרה עניין אחד תיבה בתיבה, אלא יש מוסיפים תיבות ויש גורעים[31]. יש שמנו התיבות שבכל ברכה בשמונה עשרה, וקבעו שברכת רפאנו תיבותיה כ"ז, כנגד כ"ז פסוקים שבפרשת מילה[32]; וכ"ז תיבות בפסוק 'ויאמר אם שמע תשמע וגו'[33], שבזכות התורה והמצוה באה הרפואה; וכ"ז אותיות בפסוק 'כי חיים הם למוצאיהם וגו'[34]; ויש שדחו מכל וכל קביעת מנין תיבות קבוע, כי שינויי הגירסאות מרובים מאד, ואם כן המנין הזה אינו מועיל אלא למי שעשאהו לא לזולתו, ולמה נטריח על הסופרים לכותבו[35].

יש שניסחו את הברכה בקיצור נמרץ: רפאנו ה' ונרפא הושיענו ונושעה, ברוך אתה ה' רופא חולי עמו ישראל[36]. אכן, רובם ככולם גורסים נוסח ארוך יותר[37], אך גם בו רבו הגירסאות:

  1. רפאנו ה' {אלקינו}[38] ונרפא[39], הושיענו ונושעה[40], {כי תהלתנו אתה}[41],
  2. {והעלה רפואה שלמה לכל מכותינו}[42] או {העלה רפואה שלמה לכל תחלואינו}[43] או {העלה רפואה שלמה לכל מכותינו ולכל תחלואינו}[44] או {העלה רפואה שלמה לכל תחלואינו ולכל מכאובינו}[45] או {העלה ארוכה ומרפא לכל תחלואינו ולכל מכאובינו ולכל מכותינו}[46] או {והעלה ארוכה ומרפא לכל תחלואי נפשנו רוחנו ונשמתנו}[47],
  3. כי א-ל {מלך}[48] {רופא רחמן אתה}[49], או {רופא ורחמן אתה}[50], או {רופא רחמן ונאמן אתה}[51], או {רופא נאמן ורחמן אתה}[52],
  4. ברוך אתה ה', רופא חולי[53] עמו ישראל[54].

יכווין לבקש מה' שירפא אותנו בגוף ובנפש, כדי שנהיה בריאים לעבודתו[55]. טעה וחתם בברכת רפאנו 'רופא כל בשר', לא יצא, ומכל מקום אם חזר ואמר תוך-כדי-דבור 'רופא חולי עמו ישראל - יצא[56].

תפילות עבור חולה[edit]

בתפילת רפאנו[edit]

אם יש חולה בביתו או בעיר, יתפלל עליו בתפילת שמונה עשרה, אפילו לא בקשו ממנו, ויתפלל קודם על חולה אחר, ואחר כך על החולה שלו, והוא נענה תחילה[57]. ודווקא אם היה לו חולה, מבקש עליו רחמים, אבל אינו רשאי לבקש רחמים בברכה מאמצעיות על העתיד שלא יחלה, מה שאין כן בברכת 'שומע תפילה', אפילו על העתיד רשאי לבקש[58].

כשמתפלל על חולה בתוך תפילת שמונה עשרה אומר: "יהי רצון מלפניך ה' אלקי ואלקי אבותי, שתשלח מהרה רפואה שלמה מן השמים, רפואת הנפש ורפואת הגוף לחולה [פב"פ] בתוך שאר חולי ישראל"[59], או "רפא נא [פב"פ] רפואה שלמה בתוך שאר חולי ישראל"[60]. ונוהגים להזכיר את שם האם ולא שם האב, היינו פלוני או פלונית בן/בת אלמונית, שכן כאשר מבקשים רחמים צריך לדייק מאד, ויש יותר וודאות באם מאשר באב, וכן משום שרחמי האם מרובים מרחמי האב[61].

אם לא ידוע מצבו של החולה יש מי שכתב לשנות הנוסח ולומר, "אם עדין הוא חולה, ה' ישלח לו רפואה שלמה"[62]; ויש מי שאומר, שלא יזכיר שום תנאי בתפילה[63].

יש אומרים, שיגיד נוסח התפילה לחולה בתוך ברכת רפאנו[64], ואפילו על חולה שאינו ממשפחתו או מקרוביו, ובתנאי שמזכיר חולה מסויים בפירוש, ובתנאי שיש לו קשר כלשהו אל החולה ומרגיש בצערו[65]; יש אומרים, שיכווין במחשבתו על החולה בברכת רפאנו, ויתפלל עליו בפירוש בברכת שומע תפילה[66]; ויש מי שהבדיל, שאם החולה הוא מבני ביתו, או שהוא תלמיד חכם, יבקש עליו בברכת רפאנו; ואם אינו מבני ביתו, יבקש עליו בשומע תפילה[67].

חולה אסור לו להתפלל ולחתום בשם את נוסח ברכת רפאנו בנפרד, בלא יתר חלקי השמונה עשרה, וכן אסור לאדם להתפלל עבור חולה בנוסח ברכת רפאנו וחתימתה בשם, ללא יתר ברכות שמונה עשרה[68].

בקריאת התורה[edit]

נוהגים לומר תפילה מיוחדת לשלום החולה בעת הקריאה בתורה בנוסח כזה: "מי שבירך אבותינו אברהם יצחק ויעקב משה ואהרן דוד ושלמה הוא ירפא [ובשבת - יברך][69] את החולה[70] (פלוני בן פלונית[71]) בעבור (שפלוני בן פלוני) נדר מתנה בעבורו, בשכר זה הקב"ה ימלא רחמים עליו להחלימו ולרפאותו ולהחזיקו ולהחיותו, וישלח לו מהרה רפואה שלמה מן השמים[72] לרמ"ח איבריו[73] ושס"ה גידיו [ובאשה ישמיט "לרמ"ח איבריה ושס"ה גידיה" ויאמר "לכל איבריה ולכל גידיה"[74] בתוך שאר חולי ישראל[75] רפואת הנפש ורפואת הגוף [ובשבת מוסיף: "שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבוא"[76] השתא בעגלא ובזמן קריב[77] ונאמר אמן".

בשבת[edit]

מותר לברך ברכת 'מי שבירך' לחולה בשבת שלא לפניו[78]. ואם החולה עצמו נמצא בבית הכנסת, עדיף שלא לעשות עליו ה'מי שבירך' המיוחד לחולה, אלא ה'מי שבירך' הרגיל, שכולל בתוכו גם את הבקשה שיצילהו הקב"ה מכל צרה וצוקה ומכל נגע ומחלה[79]. ואם החולה איננו באותה עיר - יש אומרים, שלא יברך, שמא מת או הבריא[80]; ויש אומרים, שרשאי לברך עליו, שיש לחולה יש חזקת חיים[81], וכן המנהג פשוט, ואין לפקפק בזה כלל[82].

בין ישתבח ליוצר[edit]

יש נוהגים לברך את החולה בין ישתבח ליוצר, ואין בו משום הפסק, מפני שהוא לצורך מצווה[83]. יש מי שכתב, שבזמנינו לא שמענו מעולם לעשות הפסק בין ישתבח לקדיש, וכל עיכובי התפילה אצלנו הוא קודם קריאת התורה[84].

תהלים[edit]

אף שאסור להתרפא בדברי תורה ובפסוקי תנ"ך[85], אבל חולה מסוכן שמבקש שיאמרו עליו תהלים ויתפללו עליו, מותר אפילו בשבת וביום-טוב מחשש טירוף דעתו, אבל אם לא בקש בעצמו אלא אחרים בקשו - אסור[86]. ויש מי שהיקל דווקא כשאומר ביחידות[87]. ואם אומר תהלים בשבת עבור חולה בשכר - יש מי שכתב, שיחזור לומר בערב עוד כמה פסוקי תהלים כדי ששכרו יהא בהבלעה[88]; ויש מי שכתב, שמותר לקבל שכר על אמירת תהלים גם בלא הבלעה[89]. יש הנוהגים לומר פסוקים מפרק קיט בתהלים לפי שם החולה, ואף זה מותר עבור חולה שיש בו סכנה, ובלבד שיכוונו שיעלו התפילות לרצון לפני אדון כל, ולא שהרפואה תבוא בזכות הפסוקים עצמם[90].

באמירת פרקי תהלים על חולה בציבור ידקדקו להכריז שמו קודם שמתחילים באמירת תהלים[91]. ובאמירת תהלים עבור חולה יש לכווין על דרך הלימוד והדבקות בה', ולא על דרך התפילה הרגילה[92].

אופן התפילה[edit]

כשמתפלל בפני החולה מותר לומר התפילה בכל לשון[93]; וכשמתפלל שלא בפניו - אם ביחיד, לא יבקש אלא בלשון הקודש[94], אבל הציבור יכולים להתפלל בכל לשון, גם שלא בפניו[95].

מזכיר שם החולה ושם אמו[96], ודווקא שמו העיקרי, ולא הכינוי, אלא אם כן נשתקע שמו העיקרי לגמרי, ואין משתמשים בו כלל[97]. אם אינו יודע שם האם, יזכיר החולה בשם אביו[98]. אם שמו של החולה הוא שם נוכרי, ולא ידוע שמו העברי, או שבכלל אין לו שם עברי, מכל מקום יזכירו את שמו כפי שהוא מורגל בין הבריות, וכפי שכותבים בגיטין[99]. ואם שינו שמו של החולה, או הוסיפו על שמו, יזכירוהו בשם החדש, ולא בשם העריסה[100]. אמנם אם הוסיפו שם חדש בלא ידיעתו של החולה, וכשהוא צלול לגמרי, אין זה נחשב שמו כלל, לא לתפילה, לא לכתובה ולא לגט[101].

אם מתפלל על אביו החולה, לא יאמר תרפא לאבא מארי, אלא מזכירו בשמו[102]. ודווקא כשמתפלל שלא בפני החולה, אבל אם מתפלל בפני החולה אין צריך להזכיר שמו כלל[103].

יש להתפלל גם עבור חולה חשוך-מרפא, ואין זו תפילת שווא, כי תמיד יש עוד תקווה אולי תימצא רפואה[104].

כשאדם חפץ להתפלל על החולה שיתרפא, או על פרנסה, ומכווין לבו למה שהוא צריך, כגון רפאנו, ואינו מכווין בשבחו של הקב"ה באומרו בא"י וכו', זהו עיון תפילה, שאומרים המלאכים לתקנתו מכווין, לשבחו של הקב"ה אינו חושש. אבל המתכווין בברכה בהזכרת ה', אומר הקב"ה כי בי חשק ואפלטהו וכו'[105].

כשם שהציבור מתענים ומתפללים על צרתם, כך כל יחיד מתענה ומתפלל על צרתו, כיצד היה לו חולה וכו', יש להתענות ולבקש רחמים בתעניתו[106].

נוסחאות שונות לתפילות על החולים - ראה בכרך א, מבואות.

ברכות רפואה של חולה[edit]

הנכנס להקיז דם אומר: יהי רצון מלפניך ה' אלקי, שיהא עסק זה לי לרפואה ותרפאני, כי א-ל רופא נאמן אתה ורפואתך אמת, לפי שאין דרכן של בני אדם לרפאות אלא שנהגו[107], כי רופא חינם אתה. ולאחר שהקיז אומר: ברוך רופא חינם[108].

אכן, הנוסח שבפוסקים, והוא הנוסח המקובל בידינו הוא:

  1. יהי רצון מלפניך ה' אלקי [ואלקי אבותי][109] שיהא עסק זה לי לרפואה, כי רופא חינם אתה. ולאחר שהקיז יאמר: ברוך רופא חולים[110].

יש אומרים, שלאחר ההקזה יברך בשם ומלכות[111], אך בימינו אין נוהגים כן[112]. יש מי שהבדיל בין פעולת רפואה שאין בה חשש סכנה, שיברך בלא שם ומלכות, לבין ניתוח, שצריך לברך בשם ומלכות[113].

יש סוברים, שבכל דבר שעושה לרפואה יאמר נוסח זה[114]; יש סוברים, שדווקא בהקזת דם יאמר זה[115]; ויש מי שהכריע, שאת נוסח 'יהי רצון' שאומר בתחילה, שהוא רק בקשה, יש לומר בכל דבר שעושה לרפואה, אך הברכה האחרונה יאמר בלא שם ומלכות[116].

אם דבר זה שהוא אוכל או שותה לרפואה צריך לברך עליו [ראה להלן], יאמר תחילה תפילה זו ואחר כך יברך, שלא להפסיק בין ברכה לאכילה[117].

ברכת הרפואה לרופא[edit]

  1. ראו גם: ברכת הגומל

אף על פי שהריפוי היא מצווה[118], אין מברכים עליה, משום שמצות השבת אבדת גופו להסיר ולמנוע הסכנה היא באה, וכל מצווה שבאה להסיר סכנה, אין מברכים עליה[119]. כמו כן לא שייך לברך עובר לעשייתן, שאין להאריך בתפילה כשצריך לרפא, והזריז הרי זה משובח[120].

ניתן להוסיף עוד נימוקים לכך שלא תיקנו ברכה לרופא על מצות הריפוי:

מצווה שאין עשייתה גמר חיובה, אין מברכים על עשייתה, וברפואה פעמים רבות יש פעולות מתמשכות הנדרשות להשלמת הרפואה[121]; או מצווה שהיא בין אדם לחברו, אין מברכים עליה[122]; מצווה שאינה תלויה כולה ביד העושה אותה, מפני שאפשר שלא יתרצה בה חברו ותתבטל המצווה, אין מברכים עליה[123]; או מצווה שלעולם האדם חייב בהם, ואין עתים להיפטר מהם, אין מברכים עליה[124]; או שאין מברכים על מצוות שכליות[125].

לא מצינו בחז"ל ובפוסקים חיוב ונוסח של תפילת הרופא, אך היו רופאים שחיברו תפילות כאלו - ראה בכרך א, מבואות.

ברכות הנהנין על תרופות[edit]

  1. דין חולה האוכל דרך זונדה, או דרך פיום הקיבה - ראו ערך חולה

תרופה טעימה - תרופה שהיא טעימה לו, ויש לו הנאה ממנה, מברך עליה ברכת הנהנין תחילה וסוף[126], והיינו שבלא הרפואה נהנה מהם[127], ואף על פי שאינו תאב למאכל זה באותו זמן, ואינו אוכלו אלא מחמת אונס מחלתו[128].

תרופה בלתי טעימה - אם טעם התרופה הוא רע, ואין לו הנאה ממנה, אף על פי שיש לו תועלת מרפואתה - יש אומרים, שאין מברך עליה[129]; יש מי שכתב, שדווקא כשטעמה מר, אבל אם טעמה אינו טוב כל כך, כיון שעל כל פנים אינה רעה והחיך נהנה ממנה, יברך[130]; ויש אומרים, שאפילו אינו נהנה ממנו כלל, כגון מאכל מר, מברך ומזכיר בברכתו רפואה[131]. יש מי שכתבו, שאם התרופה מצופה בסוכר, אף שהיא עצמה מרה, יברך שהכל, כי נהנה הוא מהסוכר לפני שטועם את התרופה[132]; אבל אם הסוכר מעורב עם התרופה, כגון בכדורי מציצה או בסירופ, לא יברך, כי בריא לא משתמש בהם להנאתו[133].

אוכל דרך צנתר - חולה שמקבל את האוכל דרך צנתר [=זונדה] לקיבתו, ואין לו הנאת גרונו כלל, הסתפקו האחרונים אם חייב בברכה ראשונה ובברכת המזון[134], והדעת נוטה שאין צריך לחוש כלל לברך[135].

ברכה ראשונה - אם נתחייב בברכה - יש אומרים, שבכל מקרה שאוכל או שותה לרפואה יברך תמיד שהכל[136]; ויש אומרים, שגם אם מכווין לרפואה, יברך הברכה הראויה לאותו מאכל או משקה[137].

ברכה אחרונה לא יברך כשאין בכמות התרופה שיעור הראוי לברכה אחרונה[138].

מים לרפואה - השותה מי מעיינות או מים מינרליים לרפואה - יש אומרים, שאפילו יש להם טעם טוב לא יברך, כי תקנו ברכה על המים רק כששותה לצמאו[139]; יש אומרים, שאמנם לא יברך אך יאמר יהי רצון שיהיה לרפואה[140]; יש אומרים שיברך, כיוון שמכל מקום נהנה הוא[141]; ויש מי שכתב, שאפילו אין בהם טעם צריך לברך[142].

יש מי שהעלה, שהשותה מים לרפואה יברך ברכת שברא מי רפואות[143], ודחו דבריו[144].

יש מי שהציע לאכול סוכר עם המים המינרליים, לברך על הסוכר, ולפטור את המים[145].

השותה הרבה מים לא להנאה אלא כדי להוריד במשקל, לא צריך לברך[146].

בליעה - אם רק בולע התרופות, כגון גלולות, אף על פי שאינן מרות, לא יברך[147].

דברים אסורים - אוכל או משקה לרפואה שהוא מדברים האסורים - יש אומרים, שלא יברך עליהם[148]; ויש אומרים, שיברך עליהם תחילה וסוף[149], ואפילו אכל איסור דאורייתא[150]. יש שחילקו בין אכילת דבר איסור שהאיסור הוא בגוף החפץ הנאכל, שאז גם אוכל לרפואה לא יברך, לבין דבר אסור שהשעה גרמה לו את האיסור, כגון אכילה ביום-הכיפורים, שאז אם הוא חולה וזקוק לאוכל - יברך[151]. ועוד יש מי שהציעו לצאת ידי כל הדעות, שיהדר לברך על המים ויתכווין לפטור גם את האיסור[152]. אכל או שתה לרפואה דבר של איסור שנפשו של אדם קצה בו, כגון שקצים ורמשים, לא יברך לפניו ולאחריו[153].

מאכל מזיק - רופא שאסר על חולה לאכול או לשתות דבר מסויים, אם עבר החולה ואכל או שתה אותם - יש אומרים, שאם הדבר מזיק לו, לא יברך ברכת הנהנין[154]; ויש אומרים, שאם נהנה מהדבר, ואינו מזיקו מיד, וגם לא מזיק לאחרים, חייב לברך[155].

מאכלים המזיקים לבריאות, אינם נחשבים כאוכל, ולא חלה עליהם חובת ברכה[156].

שיעורים - יש אומרים, שאין מברכים על תרופה אף שנהנה ממנה, אלא אם אכל כזית או שתה כרביעית[157]; ויש אומרים, שאין לחלק בין אוכל ושתיה לרפואה לבין אוכל ושתיה רגילים[158].

מים לבליעת תרופה - השותה מים להבליע התרופה, או להפיג טעם התרופה, אם אינו צמא, לא יברך, אבל השותה שאר משקים, או אפילו שותה מים, וכוונתו גם להרוות את צמאונו - יברך[159].

ברכת אשר יצר[edit]

  1. בדין הברכה לחולה במערכת העיכול והשתן, או שיש לו צנתר בשלפוחית השתן, ראו ערך חולה

חייב אדם לברך ברכת 'אשר יצר' בכל פעם שהוא יוצא מבית הכסא לעשיית צרכיו, בין שתן ובין צואה[160].

נוסח הברכה:

  1. "ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם, אשר יצר את האדם[161] בחכמה[162], וברא בו נקבים נקבים[163] חלולים חלולים[164], גלוי וידוע לפני כסא כבודך[165], שאם יפתח אחד מהם[166], או יסתם אחד מהם[167], אי[168] אפשר להתקיים ולעמוד לפניך אפילו שעה אחת[169], ברוך אתה ה' רופא [חולי][170] כל בשר[171] ומפליא לעשות"[172].

מובא בשם האר"י, שיש מ"ה תיבות בברכה זו, כמניין א'ד'ם'.

אין שיעור להטלת מים, וצריך לברך אפילו אם הטיל טיפת שתן אחת[173].

צריך לברך ברכת 'אשר יצר' סמוך ככל האפשר לאחר עשיית צרכיו[174], ואפילו לאחר ברכת 'המפיל' יאמר ברכת 'אשר יצר', ולא יסמוך על הברכה שעתיד לומר בבקר[175]. ומכל מקום אם לא בירך מיד, יברך גם לאחר זמן גדול[176], אך היינו דווקא כל זמן שזוכר ומרגיש את חיוביו הקודמים, ולא לאחר זמן ארוך מאד[177], ויש מי שכתבו שיכול לברך עד חצי שעה או עד ע"ב רגעים[178]. ואם לא בירך ברכת 'אשר יצר' עד שרוצה להטיל מים פעם שנית - יש אומרים, שקודם יברך 'אשר יצר' על הפעם הראשונה, ואחר כך יטיל מימיו בשנית; ויש אומרים, שאם נזכר שלא בירך על ההטלה הראשונה עד שהרגיש צורך להטיל מים פעם שנית, שוב לא יברך[179]. ואם לא ברך 'אשר יצר', ואחר כך הטיל שוב מימיו - יש אומרים, שיברך פעמיים אשר יצר[180]; ויש אומרים, שברכה אחת עולה על כל הפעמים הקודמות[181], ויש להקל כשיטה זו בספק ברכות[182].

יש מי שכתב, שצריך לברך ברכת 'אשר יצר' בעמידה ולא בישיבה[183].

במהלך היממה, כאשר מברך ברכת 'אשר יצר' על עשיית צרכיו, לא מברך ברכת על נטילת ידיים[184], ואפילו היו ידיו מלוכלכות ששפשף בהן[185]. יש מי שכתב, שאם הטיל מים ולא שפשף ולא נגע, יכול לברך ברכת 'אשר יצר' גם בלא נטילת ידיים, אלא אם כן רוצה להתפלל או לעסוק בדברים שבקדושה; ויש אומרים, שבכל מקרה צריך ליטול ידיים[186].

מי שאכל דבר שחייב בברכה אחרונה ושכח לברך, והטיל מימיו ונזכר קודם שבא לברך ברכת 'אשר יצר', יברך קודם 'אשר יצר', ואחר כך ברכה אחרונה[187].

מי שנפנה לנקביו באמצע התפילה - יש מי שכתב, שלא יברך כלל ברכת 'אשר יצר', כי יוצא ידי חובת ברכה זו בתפילת 'רפאנו'[188]; ויש מי שכתבו, שיברך ברכת 'אשר יצר' אחרי גמר התפילה, כי ברכה זו נתקנה למצבים שהם בדרך הטבע, ולכל באי עולם גם כשהם בריאים, בעוד שברכת 'רפאנו' היא ברכה מיוחדת לעם ישראל ולמצב של מחלה, ולפיכך הן שתי בבלי ברכות שונותמ"ב סי' סו סקכ"ג; שו"ת נשמת חיים סי' י; שו"ת ציץ אליעזר חי"א סי' ד; יחוה דעת ח"ד סי' ה.</ref>. ' אם לא הרגיש צורך' לנקביו כלל, אלא שהטיל מים כדי שלא יצטרך לכך לאחר זמן, וכגון שעומד לצאת לדרך, בכל זאת מברך ברכת 'אשר יצר'[189].

שליחות - יש מרבני דורנו שהסתפקו אם יכול אדם להוציא את חברו בברכת 'אשר יצר', והספק הוא אם זו ברכת השבח דווקא, או גם ברכת הנהנין[190].

בברכות השחר - ברכת 'אשר יצר' נתקנה גם לאומרה בקביעות כחלק מברכות השחר. מקדימים לה ברכת 'על נטילת ידיים', ומיד לאחריה אומרים ברכת 'אלקי נשמה'[191]. כמו כן נהגו לסדר ברכת התורה מיד אחרי ברכת 'אשר יצר'[192].

מדע ותפילה לרפואת חולים[edit]

ממחקרים שונים שבוצעו בעולם עולה כי תפילות עבור חולים, אפילו אם המתפללים היו מרחוק ולא הכירו את החולים, הועילו סטטיסטית לשיפור מצב החולים[193]. יתר על כן, במחקר שבוצע בישראל התברר כי לא רק תפילה מרחוק, אלא אפילו תפילה רטרואקטיבית, הועילה לשפר את מצבם של חולים[194]. אמנם היו גם מחקרים אחרים שלא מצאו יעילות לתפילה מרחוק[195].

ראו גם[edit]


הערות שוליים

  1. ט"ז יו"ד סי' שלו סק"א.
  2. מנורת המאור (אלנקוה) ח"ב עמ' 132; מנורת המאור (אבוהב) ח"א נר ג.
  3. ראה ע"ז נה א. וראה תוס' ר"ה טז א ד"ה כמאן, והגהות היעב"ץ לר"ה שם; תוס' שבת בעניין כתונת הפסים; תוס' סנהדרין כ א ד"ה ששהא; רמב"ם וראב"ד תשובה ה ה.
  4. מדרש, הובא בתו"ש במדבר פי"ב אות קלו.
  5. ראה הרפואה והיהדות, עמ' 47-39. וראה ע"ע רופא; רפואה.
  6. בראשית כ יז.
  7. בראשית כה כא.
  8. במדבר יב יג.
  9. שמו"א א י.
  10. תהלים ו ג; תהלים ל ג.
  11. מל"א יז כא.
  12. מל"ב ד לג.
  13. מל"ב כ ה.
  14. ירמיהו יז יד.
  15. בבלי שבת לב א; רמב"ן תורת האדם, שער המיחוש; טור יו"ד סי' שלה.
  16. בבלי ברכות ס ב. וראה ע' שנה, הע' 136 ואילך.
  17. בבלי ברכות יז א. וראה בבלי יומא פז ב.
  18. ר"ה יח א.
  19. ב"ק צב א.
  20. ב"ר נג יט, וכפי גירסת רש"י בראשית כא יז. וראה בתו"ש בראשית פכ"א אות צב.
  21. ע"ז ח א. וראה להלן הע' 57 ואילך.
  22. תנחומא, מקץ ו. וראה ע' זקן, הע' 189 ואילך.
  23. ב"ב קטז א, וראה מאירי ונ"י שם; דרכי משה יו"ד שלח ב; רמ"א או"ח קיט י, ויו"ד שלה י; שו"ת חיים ביד סי' לד. וראה עוד רמב"ן שמות יח טו. וראה באריכות בנידון בשו"ת אגרות משה חיו"ד ח"ד סי' נא; הליכות שלמה ח"א פ"ח הע' 60.
  24. ר' חנינא בן דוסא, משנה וברייתא בבלי ברכות לד ב. וראה עוד רמב"ן עה"ת שמות יח טו. וראה בשו"ת ציץ אליעזר ח"ה קונ' רמת רחל סי' יז, מספר יפה ללב.
  25. בבלי עירובין כט ב - מעשה ר' חנינא; מדרש רבה דברים ח ד - מעשה ר' אליעזר בן יעקב.
  26. רבנו בחיי, בראשית כה כא.
  27. ע"ז ח א.
  28. בבלי מגילה יז ב; ירושלמי ברכות ב ד; שה"ש רבה ז ה; טור או"ח סי' קטז. וראה במהרש"א ח"א, וברש"ש מגילה שם. והגריעב"ץ בסדור בית יעקב הוסיף, שכשריפא רפאל את אברהם אמרו רופא חולים.
  29. הושע יד ה - הריב"א, הובא באבודרהם סדר שחרית של חול ופירושה.
  30. שמו"א ב ח - בה"ג, הובא באבודרהם שם.
  31. אבודרהם שם.
  32. בראשית פרק יז.
  33. שמות טו כו.
  34. משלי ד כב. כל זה בטור או"ח סי' קטז.
  35. אבודרהם שם. וראה ירושלמי ברכות ב ד, שכנראה היה לו נוסח אחר המתחיל ב"רפא חליינו".
  36. רבנו סעדיה גאון, הובא בסדור הגאונים והמקובלים והחסידים, ספר שני, ח"ג.
  37. וראה בתפלה לדוד לאדר"ת, הובא בסוף סידור עולת ראיה, שהביא מירושלמי בבלי ברכות ד א, מחלוקת אם עדיף להרבות בתפילה על חולה או דווקא לקצר בתפילה, ומשמע שם שיש להבדיל בין יחיד לציבור, עיי"ש.
  38. כן גרסו במחזור ויטרי, בסדר תפלות של הרמב"ם, ובסדור תכלאל כמנהג יהודי תימן. אך בסדר רב עמרם גאון, ובכל נוסחאות הסידורים בימינו של האשכנזים ועדות המזרח לא גורסים תיבה זו. ובשו"ת רש"ל סי' סד כתב, שאין להוסיף "אלקינו", אלא כלשון הכתוב בירמיהו, וכן פסקו ברב שו"ע או"ח סי' קטז, ובמ"ב סי' קטז סק"א. ומה שמדגישים בברכה זו רפאנו "ה'" ונרפא, מה שאין כן בשאר הברכות שלא אומרים ראה ה' בעניינו או ברך ה' עלינו וכו', כתב הרב ש. פינקוס בקובץ עם התורה מהדו"ד חוב' י, תשס"ג, עמ' סה ואילך, שבא להדגיש שגם כאשר רשות הרופא בשר ודם לרפא נגמרה, ואין לו ידע רפואי, עדיין מבקשים אנו שהקב"ה ירפא, שאין אצלו כל מגבלה.
  39. מספר הסברים ניתנו לכפל הלשון 'רפאנו... ונרפא' - יש סוג רפואות שנמסרו ע"י שליחים, ויש סוג רפואות שהקב"ה בעצמו כביכול מרפא (זוהר חדש פ' בלק דנ"ד ע"ב); רפואת ה' היא עולמית ולא חוזרת, ולכן ברגע שירפא ה' נרפא, ולא נצטרך לחזור על הרפואה (ברוך שאמר מבעל התו"ת על התפילות); מתפללים אנו שנסכים לקבל את הרפואה, כי יש אנשים שאינם רוצים כלל להירפא (ר"א בן הגר"א); רפואת ה' היא מיידית, ומיד נרפא ללא שהיות (פי' מבעל החפץ חיים בס' הח"ח - חייו ופעלו); נוסח דומה ל"השיבנו ה' אליך ונשובה", והפירוש שיהיה הקב"ה המתחיל, ואחר כך נהיה אנחנו המסיימים והמתגברים (עץ יוסף בסדור אוצר התפילות).
  40. מקור הנוסח בירמיה יז יד, אלא ששם נכתב בלשון יחיד. ואע"פ שכתב הנכתב ליחיד אין מכנים אותו לרבים (תוספתא בבלי מגילה ג כא; רי"ף סופ"ד דמגילה), נאמרו על כך מספר תירוצים: דווקא כשמתרגם או קורא הפסוק אינו רשאי לשנות מיחיד לרבים ולהיפך, אבל פסוק של תפילה שאין כוונת הציבור לקרותם אלא להתחנן דרך תפילה רשאים לשנות לפי צורך השעה ולפי עניין תפילתם (טור או"ח סי' קטז, ואבודרהם סדר שחרית של חול ופירושה, בשם הרמ"ה, וראה בב"י וב"ח שם; המחבר או"ח קטז א); או דווקא כשקורא כל המזמור או על העניין כסדר אז אסור לשנות, אבל כשמתפלל ואומר פסוקים מפוזרים, אין להקפיד על שינוי מיחיד לרבים ולהיפך (טור שם, ואבודרהם שם, בשם הר' יונה והרא"ש; רמ"א או"ח קטז א); או שצריך אדם לבקש צרכיו בלשון רבים, וכן כל שמונה עשרה ברכות בלשון רבים (ס' חסידים הוצאת מק"נ סוסי' שסא, הביא מגמ' ברכות ל א).
  41. כך היא הגירסה ברוב הסידורים, פרט לסדר רב עמרם גאון ונוסח התכלאל, שלא גורסים כלל תיבות אלו.
  42. נוסח רב עמרם גאון.
  43. סדר תפילות של הרמב"ם, ונוסח תכלאל.
  44. נוסח מחזור ויטרי.
  45. אבודרהם. והסביר שם: "והעלה רפואה שלמה לכל תחלואינו" - על שם 'הרופא לכל תחלואיכי' (תהלים קג ג); "ולכל מכאובנו" - על שם 'כי הוא יכאיב ויחבוש' (איוב ה יח).
  46. כמנהג עדות המזרח, כמנהג נוסח ספרד של האשכנזים, אשר מוסיפים עוד: רפואה שלמה לכל מכותינו.
  47. שערי תשובה או"ח סי' קטז, בשם ס' נאות יעקב.
  48. כפי נוסח האשכנזים, הן נוסח ספרד והן נוסח אשכנז, אך כל הסידורים הקדמונים והעדות האחרות לא גורסים זאת, וכן כתב בא"ר סי' קטז, ובשלמי צבור למהרי"ט אלגאזי, שלא לגרוס תיבה זו, וצ"ע למה הוסיפו זאת.
  49. סידור רב עמרם גאון, סידור תכלאל.
  50. סדר התפילות של הרמב"ם.
  51. נוסח הריקאנטי, ונוסח עדות המזרח.
  52. מחזור ויטרי, אבודרהם, נוסח האשכנזים, הן ספרד והן אשכנז. ומספר הסברים נאמרו על תיבות אלו: "רופא נאמן ורחמן" - על שם 'כי אני ה' רופאך' (שמות טו כו - אבודהם), או כנגד 'וחלים רעים ונאמנים' (דברים כח נט - עץ יוסף; אבודרהם), או כנגד יסורים וחוליים רעים (ברכות, יז א). "רחמן" - רפואת הקב"ה היא ברחמנות, בניגוד לרפואת רופא בשר ודם, שלעתים משתמש באמצעים קשים ומרים לצורך הרפואה (אחרית לשלום, בסידור אוצר התפילות). וראה עוד בתו"ת שמות פט"ו אות יז, על השילוב של התארים 'נאמן ורחמן'.
  53. צריך לומר בצירי תחת הלמ"ד - מ"ב סי' קטז סק"א.
  54. הטעם שסיום הברכה היא רופא חולי עמו ישראל, אע"פ שהקב"ה הוא רופא כל בשר, וכפי הנוסח בברכת אשר יצר, כי ברכת אשר יצר היא כללית ועל פי דרכי הטבע, ולכן שייך לומר רופא כל בשר, אבל את ברכת רפאנו תיקנו חז"ל לחולי ישראל דווקא, על המעלה המיוחדת שלהם שהיא מחוץ לדרכי הטבע - כן ביאר הגר"י אייבשיץ, הובאו דבריו בס' הליכות שלמה ח"א פ"ח סקי"ט. ולפי גמ' בבלי שבת יב ב, צריך לכלול החולה בתוך שאר חולי ישראל. וראה בסידור הגאונים והמקובלים והחסידים ספר שני ח"ג, פירושים על הברכה על פי הסוד. וראה עוד בס' קריינא דאיגרתא, עמ' קו-קז; שו"ת דבר יהושע ח"ג חיו"ד סוסי' כג.
  55. הגריעב"ץ בסדור בית יעקב. וראה בס' חסידים הוצאת מק"נ סי' תעה.
  56. הליכות שלמה ח"א פ"ח סע' טו.
  57. הגריעב"ץ בסדור בית יעקב.
  58. מ"ב סי' קיט סק"א, בשם הפמ"ג.
  59. נוסח הגריעב"ץ בסידורו.
  60. מ"ב סי' קטז סק"ג.
  61. על פי זוהר פ"ד עמ' א, פר' לך לך. וראה עוד בשו"ת דעת כהן סוסי' קלב; במראה הבזק ח"ד סי' יא.
  62. שו"ת מהר"ם שיק חאו"ח סי' כו.
  63. שו"ת ציץ אליעזר ח"ה קונט' רמת רחל סי' יח. וע"ע בשו"ת נחלת שבעה סי' פ; שו"ת אבני צדק חאו"ח סי' יד.
  64. רמב"ם תפילה ו ג; טושו"ע או"ח קיט א; היעב"ץ בסידורו; מ"ב שם; ברכ"י סי' קיט; וכן מפורש בחי' הר"ן ע"ז ח א: "ואם יש לו חולה תוך ביתו אומרה בברכת רפאנו, פירוש שאינו רשאי להמתין עד שומע תפלה, ומיהו אם לא הזכיר עד שומע תפלה מזכיר שם".
  65. הליכות שלמה ח"א פ"ח סע' טז. וראה שם בהע' 60, על הנהגתו של הגרש"ז אויערבאך ביחס לתפילה על חולים.
  66. שו"ת מהר"י מלכו סי' קט; כף החיים או"ח סי' קיט סק"א. ובס' חסידים סי' קנח: "אם יש לך חולי אל תשים לבך לכוין רק בברכת החולים".
  67. שו"ת אור לציון ח"ב פ"ז סל"ג. ודייק כן מדברי הב"י או"ח סי' קיט, ורבנו יונה שהובא בב"י שם.
  68. הגרש"ז אויערבאך, הובאו דבריו בנשמת אברהם ח"ה חאו"ח סי' קטז סק"א. וראה ט"ז או"ח סי' קלא סקט"ו.
  69. יש אומרים שבשבת יאמר "יברך" ולא "ירפא", מפני שזו תחינה ואין לאומרה בשבת - דעת קדושים ב"פנינים יקרים" שבסוף הספר, אות סט.
  70. בדרכי חיים ושלום סי' רכ, מביא שבעל המנחת אלעזר הקפיד שלא יזכירו 'החולה', וראה טעמו שם.
  71. בתפילה עבור חולה מתפללים בשם אמו, והוא על פי הזוהר פר' לך לך על הפסוק בתהילים 'והושיעה לבן אמתך', שהאם היא וודאית ולא האב. והרש"ל בבלי שבת סו ב כתב, שבני אדם מכירים את האשה שהיא אם הוולד יותר מאביו. וראה שו"ת אז נדברו חי"ד סי' כד. ואם הוא או היא מאומצים, ולא ידוע שם האם - כתב בשו"ת קובץ תשובות ח"ג סי' יז, שלא שייך להזכיר את שם האם-המאמצת, ולכן יזכירו בשם בן או בת אברהם.
  72. הלשון "מן השמים" קצת קשה, שהרי הכל בא מן השמים, וראה מה שכתב בפי' ברוך שאמר על התפילות מבעל התו"ת.
  73. ולכאורה תמוה נוסח זה, שהרי רמ"ח האיברים הם רק אלו שיש בהם בשר גידים ועצמות, ולעניין שמטמאים באהל בכלשהו - משנה אהלות, א ח, ולכן לא נמנו איברים אחרים כמו כליות, כבד, לב וכיוצ"ב, אבל לעניין רפואה בוודאי יש לכלול גם איברים אלו, ואם כן הם יותר מרמ"ח, וצ"ע. וראה מה שכתב הגר"ש ואזנר בנידון, בראש כרך ג של המהדורה הראשונה של האנציקלופדיה ההלכתית-רפואית, עמ' כב שאלה ט, ומה שקשה על דבריו, עיי"ש. וראה באריכות על מושג 'רמ"ח איברים' במאמר ר. קיפרווסר, בד"ד, 8, תשנ"ט, עמ' 29 ואילך.
  74. ראה בשו"ת האלף לך שלמה סי' קכ, שהסתפק בנוסח לאשה, ובשו"ת אגרות משה חאו"ח ח"ד סי' סז תיקן את הנוסח של המי שברך ליולדת. וראה בספר הלכות נשים לאאמו"ר פ"א הע' 4, שהעיר שכבר קדמו הדעת קדושים ב"פנינים יקרים" שבסוף הספר, אות ע, שלאשה יאמר לאיבריה וגידיה, ולא לרמ"ח איבריה ושס"ה גידיה. אמנם ראה ירושלמי סוטה ה א, שגם באשה יש רמ"ח איברים, והסביר בעל הטורים, במדבר ה יח, והחיד"א בס' דבש לפי מערכת סמ"ך סק"א, שהאיברים היתירים באשה אינם מטמאים באהל, ולכן לא נימנו בכלל האיברים. אלא שלעניין 'מי שברך' עדיין קשה, שהרי גם האיברים שאינם מטמאים באהל צריכים רפואה ובריאות. ואם ניכרת לו איבר - יש מי שכתב, שמכל מקום אין לשנות את נוסח ה'מי שברך', אף שהוא חסר מהרמ"ח איברים (ס' פרדס יוסף, הובא בנשמת אברהם ח"ה חאו"ח סי' קיט סק"א).
  75. צריך לכלול אותו בתוך שאר חולי ישראל (שבת יב ב).
  76. ראה מה שהקשו על עצם הברכה לחולה בשבת, ועל הצורך בתוספת זו בשו"ת אבקת רוכל סי' יא-יב; מג"א סי' רפח סקי"ד; שולחן ערוך הרב או"ח סי' רפח. וראה בהסבר התוספת לשבת בנוסח 'מי שבירך' לחולה בס' תורת היולדת פט"ו הע' ג, ובשו"ת תשובות והנהגות ח"ד סי' פד. ולעניין יו"ט כתב בס' תפלה לדוד להאדר"ת, הובא בסוף סידור עולת ראיה, שאין צריך לומר "יו"ט הוא מלזעוק", ואפשר לומר גם ביו"ט "שבת היא מלזעוק", כי יו"ט נקרא שבת, עיי"ש.
  77. התוספת "השתא בעגלא ובזמן קריב" אחרי שאמרו שישלח לו רפואה שלמה "מהרה", הוא על פי גמ' בבלי גיטין פח ב, שאמרו שם, שמהרה דמארי עלמא תמניא מאה וחמשין ותרין שנין, ולכן מבארים כאן שהבקשה לרפואה מהרה היא בעגלא ובזמן קריב שלנו, והתרגום על משלי כט א 'פתע ישבר' - בעגלא נתחבר, היינו שעגלא הוא פתע פתאום, וגם זה מצטרף לפירוש זה שהרפואה תהיה פתאומית ומהירה כפי חשבוננו, כ"כ בברוך שאמר מבעל תו"ת על התפילות.
  78. שו"ת אבקת רוכל להב"י סי' יא.
  79. שו"ת ציץ אליעזר חי"ג סי' לו אות ב.
  80. לקוטי מהרי"ל, הובא בפת"ש יו"ד סי' שלה סק"ב, ובשע"ת או"ח סי' רפח סק"ג.
  81. שו"ת נחלת שבעה סי' נט.
  82. ערוה"ש יו"ד שלה יב. וראה בשו"ת ציץ אליעזר ח"ה קונט' רמת רחל סי' יח.
  83. רמ"א או"ח נד ג. וראה בערוה"ש או"ח נד ג-ד, בביאור דין זה.
  84. ערוה"ש שם.
  85. בבלי סנהדרין קא א; רמב"ם ע"ז יא יב; טושו"ע יו"ד קעט ח.
  86. שו"ת אגרות משה חאו"ח ח"א סי' קה.
  87. הליכות שלמה ח"א פי"ד הע' יט.
  88. אשל אברהם (בוטשאטש) סי' שו ס"ה.
  89. הליכות שלמה, שם.
  90. שו"ת תשובות והנהגות ח"א סי' קכא; שם, ח"ב סי' סז.
  91. הליכות שלמה ח"א פ"ח הע' כב.
  92. הליכות שלמה, שם.
  93. רמב"ן תורת האדם, שער המיחוש; טושו"ע או"ח קיט ה; מ"ב סי' קא סקט"ז.
  94. שו"ע או"ח קא ד. ועיין ט"ז שזהו דעת הרי"ף, אבל דעת הרא"ש דדווקא לשון ארמית לא ישתמש, אבל שאר לשונות הוי כמו לשון הקודש, והטור סתם כאן נגד אביו, משום דחולה בעי רחמי טובא. וראה גם בפרישה שם.
  95. בבלי סוטה לג א, ובפירש"י שם. וראה בחילוק זה בין יחיד לציבור בס' האשכול הל' תפילה וקר"ש סוסי' ה; מחזור ויטרי סי' קכח; שו"ת תמים דעים סי' קפה; אור זרוע ח"ב סי' נ.
  96. בבלי שבת סו ב, ורש"י ומהרש"ל בחכמת שלמה שם; בבלי שבת עג א. וראה במג"א סי' קיט סק"א, בשם המהרי"ל; שו"ת דעת כהן סי' קלב; שו"ת זקן אהרן ח"א סי' יא - שהביאו מזוהר לך לך דפ"ד ע"א עה"פ וילך למסעיו. וראה עוד בזוהר שמות די"ז ע"ב. וראה עוד במ"ב סי' קיט סק"ב; שו"ת גבול יהודה סי' ב; שו"ת מלמד להועיל ח"א סי' כג; שו"ת יביע אומר ח"ב חאו"ח סי' יא.
  97. הליכות שלמה ח"א פ"ח סע' יז.
  98. שו"ת יביע אומר שם.
  99. ראה ס' חסדי אברהם, עמ' שו-שז, בשם הגר"י ראטה מקארלסבורג. וראה בשו"ת מהרשד"ם סי' קצט; שו"ת חת"ס חאבהע"ז ח"ב סי' לח.
  100. שערי הלכה ומנהג ח"א סוסי' פה.
  101. הליכות שלמה ח"א פ"ח הע' 67.
  102. כף החיים סי' קיט סק"ו.
  103. בבלי ברכות לד א; מהרי"ל דף קסא ע"א; מג"א ריש סי' קיט; מהריק"ש בהגהותיו לאו"ח סי' תקעו; מ"ב שם; שו"ת ויעתר יצחק סי' ח; שו"ת מנוחת משה סי' קכב. וראה עוד בחי' החת"ס בבלי נדרים מ א, ובעיון יעקב בבלי ברכות לד א, מה הטעם שלא יזכיר שמו בפניו.
  104. ראה פאר הדור, ח"ד עמ' לד, בשם חזו"א. וראה בע' נוטה למות , חלק ה.
  105. ס' חסידים, מהד' הרשלר, גנוזות, ח"א תשמ"ד, סי' כב, ובהוצאת מק"נ הוא בסי' תעה בשינוי לשון.
  106. רמב"ם תעניות א ט; טושו"ע או"ח תקעח א. וראה במ"מ שם, שאין לדין זה מקור מהגמרא, אך דברים נראים הם מדרכי התשובה. וראה במ"ב שם סק"א, בשם הב"ח והפרמ"ג, שמשמע שיש חיוב להתענות עליו.
  107. וכתב הט"ז יו"ד סי' שלו סק"א, דהיינו שהוא מתנצל למה מבקש רפואה על ידי ההקזה שהוא לפי הטבע, אף שאינו ראוי לעשות כן, אלא לבקש רחמים להינצל על ידי רחמים של מעלה, מכל מקום כיוון שכבר נהגו לעשות רפואה על ידי הטבע, גם אני עושה כן, ועל כל פנים אני מודה שהכל בא על ידך. ועל זה חולק אביי דלא לימא שכן נהגו, דגם התורה הסכימה על זה שיהא רפואה על פי הטבע, כי ירדה תורה לסוף דעת האדם שלא יהיה זכאי כל כך שתבוא רפואה על ידי נס מן השמים.
  108. בבלי ברכות ס א.
  109. חיי אדם סה א; קישו"ע סא ד.
  110. סדר רב עמרם גאון; רמב"ם ברכות י כא; טושו"ע רל ד. וראה בהגהות הגר"א, ברכות שם, שהגיה כפי הנוסח שבפוסקים. וגי' הרי"ף והרא"ש ברכות שם, ברוך רופא חינם. וראה בליקוט על סדור עולת ראיה, להגרא"י קוק עמ' שצ.
  111. סדר רב עמרם גאון; רמב"ם שם; ב"י או"ח סי' רל; ט"ז שם סק"ג; באר הגולה שם; באה"ט סי' רל סק"ה; חיי אדם, סה א; קיצשו"ע שם. וכן משמע מערוה"ש או"ח רל ה.
  112. פמ"ג או"ח בא"א סי' רל סק"ו; אשל אברהם (בוטשאטש) או"ח סי' רל; מ"ב סי' רל סק"ז. וראה בכס"מ ריש פ"י מהל' ברכות, שכתב שאין ברכה בחתימת ברכת הקזה. וראה באריכות בשער הציון למ"ב סי' רל סק"ט.
  113. הגרא"י קוק בסידורו עולת ראיה, עמ' שצ.
  114. מג"א שם סק"ו; חיי אדם שם; קיצשו"ע שם. וכן כתב בערוה"ש או"ח רל ה, וסיים - 'וכן נוהגים המדקדקים'.
  115. באר היטב שם סק"ה, בשם הרד"א.
  116. מ"ב בשער הציון סק"ח. וראה בשמירת שבת כהלכתה פ"מ ספ"א, שיאמר תפילה זו כשלוקח תרופה כלשהי, או עושה טיפול רפואי כלשהו.
  117. קיצשו"ע שם.
  118. ראה ע' רפואה, הע' 70 ואילך.
  119. על פי רמב"ם ברכות יא ד; תוס' חולין קה א ד"ה מים; הרשב"א, בתוה"א בית ו שער ה; הג"א על הרא"ש בבלי ברכות פ"א סי' א. וראה עוד בהעמק שאלה, שאילתא קמה סקי"ז; חיי אדם טו כד; פרמ"ג או"ח סי' קנז במשב"ז, ריש הפתיחה להל' נטילת ידים.
  120. הרב ש. היילפרין, ספר הרופאים, תרפ"ג, נדפס בספר אסיא, ב, עמ' 65.
  121. על פי הכלל של הרמב"ם, בבלי ברכות יא ח, המבוסס על בבלי מנחות מב ב.
  122. על פי הכלל של הרמב"ם שם ה"ב ובכס"מ.
  123. על פי הכלל של הר"י בן פלט, הובא בשו"ת הרשב"א ח"א סי' יח וסי' רנד.
  124. על פי הכלל שקבע באור זרוע ח"א סי' קמ.
  125. על פי הכלל שקבע רבנו בחיי בכד הקמח אות ציצית.
  126. בבלי ברכות לו א; שם, לח א; טושו"ע או"ח רד ח; שו"ת אגרות משה חאו"ח ח"א סי' פב. וראה בתוס' בבלי ברכות לח א ד"ה והא.
  127. תוס' ברכות לו א ד"ה כיון.
  128. תוס' ברכות מה א ד"ה דחנקתיה; שו"ע הרב סי' רד יד. וראה בשו"ת האלף לך שלמה חאו"ח סי' צ.
  129. תוס' ברכות שם ד"ה כיון; מג"א סי' רד סקי"ט וסקכ"ד; מ"ב סי' רד סקמ"ג. וראה ברבנו ירוחם נט"ז ח"א, בשם הרמ"ה; ס' המנהיג, הל' סעודה סי' ו; ב"י ודרישה או"ח סי' רד. וראה בשד"ח מע' בבלי ברכות סי' א אות לג.
  130. מאירי ברכות לה ב; שער הציון שם סקל"ז.
  131. אורחות חיים הל' ברכות, סי' לז בשם י"א. וראה הלכות הירושלמי להרמב"ם, ניו-יורק תש"ח, עמ' מב, והערות הר"ש ליברמן, שם, אות ק.
  132. הגרי"ש אלישיב, הובאו דבריו בס' פתחי ברכה, מכתב ד. וראה בס' וזאת הברכה, בירור הלכה סי' מא; הגרש"ז אויערבאך, הובאו דבריו בנשמת אברהם ח"ד חאו"ח סי' רד סק"א. וראה שמירת שבת כהלכתה, פ"מ הע' קצא, בשם הגרש"ז אויערבאך, וי"ל.
  133. הגרש"ז אויערבאך, שם.
  134. ראה שערים המצויינים בהלכה סי' נ סק"ח.
  135. ראה בס' וזאת הברכה, בירור הלכה סי' מו.
  136. רשב"א בחידושיו לברכות שם; המאירי ברכות שם; הרא"ה בפקודת הלויים עמ' קיב; הריטב"א בהל' ברכות פ"א הי"ח; הר"א אלשבילי בגנזי ראשונים ברכות עמ' תב. ועי' בשו"ת הרא"ש כלל ד סי' טו, ובס' פתח הדביר סי' רד סק"ה. וכן הכריעו הרמ"א או"ח רד יא; ערוה"ש או"ח רד כב. וראה בבן איש חי, פר' פינחס אות יג.
  137. תר"י לברכות כז א, בדפי הרי"ף; בדק הבית לב"י בסי' רד לשיטת תוס' ברכות לח א ד"ה והא, ורמב"ם בבלי ברכות ג ג. וכשיטה זו פסקו המג"א סי' רד סקכ"ד; באור הגר"א סי' רד סק"ל; מ"ב סי' רד סקנ"ה; שו"ת אגרות משה חאו"ח ח"א סי' פב.
  138. שו"ת באר משה ח"א סי' ט.
  139. שו"ת יד הלוי סי' לה.
  140. שערי הלכה ומנהג, הוספות ומילואים, סי' כג. וראה שם שכן הורה הצמח-צדק הלכה למעשה.
  141. שו"ת שואל ומשיב מהדו"ה סי' כג; שו"ת בנין ציון סי' י, וביתר הרחבה שם ח"ג סי' ז. וראה בשד"ח אסיפת דינים פאת השדה מע' ברכות סי' ז.
  142. ס' תהילה לדוד או"ח סוסי' רד. וראה במאמרו של הרב מ.ל. קצנלנבוגן, הלכה ורפואה, ג, תשמ"ג, עמ' רעד-רפד, שדחה דבריו.
  143. אב"ד אורמין בשומר ציון הנאמן שנת תר"ז, על פי הירושלמי בבלי ברכות ו ח. ובגירסת נוסח הברכה הזו בירושלמי: גירסתנו היא ברוך שברא מי רפואות; גירסת הערוך ע' דקר היא מיני רפואות; גירסת הרוקח סי' שמא והראבי"ה ברכות סי' קכג היא בורא רפואות.
  144. שו"ת יד הלוי שם, שלא נזכרה ברכה זו בפוסקים, וכן כתב החיד"א בשיורי ברכה סי' רד אות ב. וראה בשו"ת ציץ אליעזר חי"ב סי' א אות יב, ובס' מקור חיים השלם ח"ב פע"ב ס"ד.
  145. שו"ת אבני חפץ סי' לו, שהעיד על הגר"י שמעלקיס בעל שו"ת בית יצחק. ואם שותה את המים המינרליים דרך שפופרת של זכוכית, כתב בשו"ת אבני חפץ שם, שלא יברך כלל.
  146. שו"ת רבבות אפרים ח"ז סי' עה.
  147. שמירת שבת כהלכתה פ"מ ספ"ד.
  148. רבנו ירוחם, הובא בב"י או"ח סי' רד; ב"ח או"ח סי' קצו. וראה עוד בשו"ת הרשב"א ח"א סי' תרצד; רא"ה ברכות רפ"ז; ב"ח או"ח סי' רד; ט"ז או"ח סי' קצו סק"א, וסי' רד סקי"ב. וראה באריכות בילקוט יוסף ח"ג סי' קצו סק"ב.
  149. רמב"ם, ראב"ד ורא"ש, הובאו בב"י שם; שו"ע או"ח קצו ב; שם רד ט; לבוש או"ח סי' קצו.
  150. מ"ב סי' קצו סק"ה. וראה עוד בערוה"ש או"ח קצו ד; שמירת שבת כהלכתה פ"מ ספ"ד; שו"ת באר משה ח"ח סי' רנא. וראה בס' בסתר רעם, עמ' 239, תשובה כנ"ל מהרב אהרונסון בעת השואה.
  151. ראה ילקוט יוסף ח"ד שבת, ד, סי' שכח, הע' לב.
  152. שו"ת כתב סופר חאו"ח סי' כב; שו"ת מלמד להועיל סי' לב. וראה עוד בשו"ת פנים מאירות ח"ב סי' ז; ס' אורחות חיים סי' קצו.
  153. מג"א סי' רד סק"כ; מ"ב שם סקמ"ח; שו"ת פנים מאירות ח"ב סי' ז.
  154. יפה ללב סי' רד סק"י; שו"ת חלק לוי חאו"ח סי' ה.
  155. שד"ח, מערכת ברכות, סי' א כלל לג; שו"ת מהר"ם שיק חאו"ח סי' רס.
  156. בבלי ברכות לה ב, וברש"י שם ד"ה אזוקי; טושו"ע או"ח רב ד.
  157. הגר"א ראם, הובא בס' מקראי קודש להגרצ"פ פרנק, פסח ח"ב עמ' קמד.
  158. הגרצ"פ פרנק, שם.
  159. שו"ע רד ז, ובמ"ב שם סקמ"ב. וראה בילקוט יוסף ח"ג סי' רג ס"י; ועלהו לא יבול, ח"א עמ' קי.
  160. בבלי ברכות ס ב; רמב"ם תפילה ז ה; טושו"ע או"ח ז א. יש לציין, כי הטור והשו"ע יצאו מדרכם, וטרחו לפרש באריכות את הברכה הזו, וכן נהגו מפרשים רבים.
  161. נוסח זה מקורו בפסוק בבראשית ב ח, והוא כלול גם בברכת הנישואין - 'אשר יצר את האדם בצלמו' (כתובות ח א), ובברכה של הרואה קברי ישראל - 'אשר יצר אתכם בדין' (ברכות נח ב). וראה מאמרו של ב. גזונדהייט, אסיא, סג-סד, תשנ"ט, עמ' 124 ואילך.
  162. עניין החכמה בברכה זו נתפרש בכמה אופנים: שבריאת האדם היא בחכמה נפלאה (שו"ע או"ח ו א); הקב"ה ברא את האדם בחכמה, שהתקין מזונותיו ואחר כך בראו (תוס' בבלי ברכות ס ב ד"ה אשר; שו"ע שם); הקב"ה יצר את מנגנוני העיכול בחכמה רבה, שמכיל כוח המקבל, היינו המנגנון לרקבל את המזון, כוח המעכל, היינו המנגנון שמפרקו ומרכיבו לצרכי הגוף, וכוח הדוחה, היינו שמוציא החוצה את הפסולת (לבוש, או"ח סי' ו); בחכמה קאי על האדם, שנתן לו הקב"ה חכמה בבריאתו, לא כן שאר בעלי חיים שלא נתן להם חכמה (מהרש"א ברכות שם); חי"ת כ"ף מ"מ ה"י בגימטריא תרי"ג, פירוש יצר את האדם לכבודו לקיים תרי"ג מצוות (ענף יוסף על עין יעקב, ברכות שם).
  163. נקבים וחלולים הוא על פי הפסוק ביחזקאל כח יב. וראה בתירגום יונתן בן עוזיאל שם.
  164. חלולים-חלולים בגימטריא רמ"ח, כנגד רמ"ח איברי האדם - תנחומא שמיני ח; טור או"ח סי' ו, ולרמוז שלכל איבר יש חלל - אמרי נועם להגר"א. פירוש: 'נקבים' רבים, כגון פה, וחוטם ופי הטבעת, 'חלולים', איברים כמו לב, וכרס ומעיים (שו"ע שם).
  165. 'ולא אמר לפניך כמו שרגיל לומר בשאר מקומות, לפי שהוא רומז כי מקום הנפשות הוא לפני כסא כבודו' - אבודרהם; 'מה שמזכירים כאן כסא הכבוד בברכת עשיית צרכיו הוא לאפוקי מדעת האומרים שהקב"ה אי אפשר שישגיח על עולם שפל, לכך אנו אומרים, שאפילו לפני כסא הכבוד שאפילו המלאכים הגבוהים עומדים כמה רבי רבבות פרסאות, אפילו משם הוא משגיח על דברים שפלים כאלה' - מנחת אליהו להגר"א עמ' א. וראה עוד פירושים על כך - שו"ת לקט הקמח החדש סי' עו סקי"ד; הרב מ.מ. כשר, נועם, כד, עמ' נז ואילך; ב. גזונדהייט, אסיא, סג-סד, תשנ"ט, עמ' 124 ואילך.
  166. כך היא הגירסא שלנו, וברש"י, רי"ף, רא"ש, אבל גירסת הרמב"ם והמחבר היא קודם 'שאם יסתם' ואחר כך 'או יפתח' (מ"ב סי' ו סק"ב).
  167. 'יסתם' - כלומר, שבנקבים יש נקב אחד שהוא הפה, שכשהוא במעי אמו הוא סתום, וכשיוצא לאוויר העולם הוא נפתח, ואם כשיוצא לאוויר העולם היה נשאר סתום, לא היה אפשר להתקיים; 'או יפתח' - האיברים החלולים אם היה נפתח אחד מהם, לא היה אפשר להתקיים (שו"ע שם. וראה שם עוד פירושים).
  168. ראה מ"ב סי' ו סק"ד אם לומר 'אי' בצירי או בחיריק.
  169. הגירסא הכוללת את המילים 'אפילו שעה אחת' מצויה בכמה כתבי-יד של התלמוד, וחלק מהגאונים והראשונים מביאים אותה, וכן היא גירסת האר"י וטושו"ע או"ח ו א. הטור סי' ו נתן טעם לכך 'כדאיתא במס' נידה כל זמן שתינוק במעי אמו, טבורו פתוח ופיו סתום, יצא לאוויר העולם נפתח הסתום ונסתם הפתוח, שאלמלא כן אי אפשר לעמוד'. וראה מ"ב שם סק"ג. אך יש החולקים על גירסא זו, שהרי סותם את פיו הרבה שעות ויכול לחיות - אבודרהם, בשם מהר"ם מרוטנברג; שו"ת תשב"ץ קטן סי' רטז. וגם בסידורו של רב סעדיה גאון אין מילים אלו. ובמ"ב סי' ו סק"ג כתב שכך הוא מנהגנו. להלכה מופיעות שתי השיטות, וכתב הב"ח או"ח סי' ו, שכל אחד ינהג כמנהג מקומו ואבותיו. וראה עוד בנידון בשו"ת מהרש"ם ח"א סי' יא; ב. גזונדהייט, אסיא, שם.
  170. ראה מ"ב סי' ו סק"ה בשיטות הפוסקים אם לומר מילה זו אם לאו.
  171. על פי הפסוק במשלי ד כ-כא. ופירושו על שם הנקבים שברא בו להוציא פסולת מאכלו, כי אם יתעפש בבטן ימות, והוצאתו היא רפואה (שו"ע שם).
  172. על פי הפסוק בשופטים יג יט, והפסוק בתהלים קלט יד. לשון הפליאה כאן מפורשת בכמה אופנים: 'על שם שבורר הקב"ה בו טוב המאכל ודוחה הפסולת (אבודרהם; שו"ע שם), או שהקב"ה צר את העובר במעי אמו' (אבודרהם); 'כנגד שהגוף חלול כמו נאד, ונאד הזה אם יש בו נקב אין הרוח עומד בתוכו, והקב"ה ברא האדם בחכמה וברא בו נקבים נקבים הרבה, ואף על פי כן הרוח בתוכו כל ימי חייו, וזו היא פליאה' (רש"י בבלי ברכות ס ב; תוס' שם ד"ה מפליא, בשם מדרש רבה; שו"ע שם); 'מפליא לעשות קאי על הנשמה שנתן באדם, וזו היא פליאה גדולה שיתקיים דבר רוחני והוא מן העליונים בדבר גשמי בגוף האדם שהוא מן התחתונים, ואי אפשר לנשמה לעשות פעולתו להשכיל במושכלות בעוד שהאדם חולה בעל מום באחד מאיבריו, כי כאב גופו מטרידו מלעשות פעולתו, ועל כן אמר 'רופא כל בשר' ועל ידי זה 'מפליא לעשות', שהנשמה נקשרת בגוף, ועל כן תקנו לומר מיד אחר ברכה זו ברכת 'אלקי נשמה' (דרכי משה או"ח סי' ו. וראה גם רמ"א או"ח ו א; מ"ב שם סק"ו). וראה בבלי ברכות ס ב על השילוב של 'רופא כל בשר ומפליא לעשות'.
  173. שו"ת הרא"ש כלל ד; הגהות מיימוניות שביתת העשור פ"ג; טושו"ע או"ח ז ד.
  174. מ"ב סי' ז סק"ב.
  175. הליכות שלמה ח"א פ"כ הע' מד. וראה מ"ב סי' ד סק"ג.
  176. מ"ב סי' ז סק"א.
  177. הליכות שלמה שם סכ"ט.
  178. ראה בנידון בס' יחוה דעת ח"ד סי ה, ובשו"ת יביע אומר ח"ט סי' ג אות א; שו"ת רבבות אפרים ח"ח סי' ב.
  179. ראה שיטות הפוסקים במ"ב סי' ז סק"א.
  180. הגהות מיימוניות שביתת עשור פ"ג; שו"ע או"ח ז ג.
  181. מ"ב סי' ז סק"ג, בשם אחרונים.
  182. מ"ב שם.
  183. ראה הליכות שלמה ח"א פ"כ הע' 104.
  184. טושו"ע או"ח ז א.
  185. רמ"א שם.
  186. ראה ערוה"ש או"ח תריג ג. ונ"מ לעניין נטילת ידיים אחרי הטלת מים ביוהכ"פ, עיי"ש.
  187. שו"ת רש"ל סי' צז; מ"ב סי' ז סק"ב; כף החיים ז א.
  188. שו"ת בני לוי סי' ה.
  189. הליכות שלמה ח"א פ"כ סכ"ז. וראה בהע' מא שם.
  190. ראה הליכות שלמה ח"א פ"כ ס"ל; שו"ת רבבות אפרים ח"ח סי' פז אות ב.
  191. שו"ת הרא"ש כלל ד סי' א; ב"י ודרכי משה או"ח סי' ו; ביאור הגר"א או"ח סי' ד ס"א.
  192. רמ"א או"ח מו ט.
  193. ראה - Byrd RC, Southern Med J 81:826, 1988; Harris WS, et al, Arch Intern Med 159:2273, 1999; Cha KY, et al, J Reprod Med 46:781, 2001.
  194. Leibovici L, BMJ 323:1450, 2001. וראה א. בלייך, הרפואה קמא:522, 2002; א. מרעי ואח', הרפואה קמא:527, 2002.
  195. ראה - Aviles JM, et al, Mayo Clin Proc 76:1192, 2001; Matthews WJ, et al, South Med J 93:1177, 2000.