ברכת הנר

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search

הברכה שמברכים על אור הנר במוצאי שבת ובמוצאי יום הכיפורים.


טעם המצווה[edit]

מצוה לברך על הנר במוצאי שבת, לפי שתחילת ברייתו של אור האש היתה במוצאי שבת, שכן במוצאי שבת נתן הקב"ה דעת באדם הראשון והביא שתי אבנים ושחקן זו בזו ויצא מהן אש. ויש סוברים, שברכת הנר היא על ההנאה לאורו, שבכל השבת נאסרה הבערת אש, וביציאת השבת - הותרה.


מוצאי יו"כ[edit]

באשר למוצאי יום הכיפורים, נחלקו אמוראים אם מברכים על הנר: יש אומרים שאין מברכים, שכן טעם הברכה במוצאי שבת הוא משום שתחילת ברייתו של אור האש היתה במוצאי שבת, וזה הרי לא שייך במוצאי יום הכיפורים. ויש אומרים שמברכים. לדעתם, טעם הברכה במוצאי שבת הוא, לפי שבכל השבת נאסרה הבערת אש, ובמוצאי שבת - הותרה, וטעם זה שייך אף בנוגע ליום הכיפורים. וכן הלכה.


ברם, אין מברכין את ברכת הנר במוצאי יום הכיפורים אלא על נר שדלק ביום הכיפורים או על נר שהדליקו במוצאי יום הכיפורים מנר שדלק במשך היום.


הנאה מהנר[edit]

"אין מברכין על הנר עד שייאותו לאורו", כלומר: עד שיעמדו סמוך לנר באופן שיוכלו ליהנות ממנו. בגמרא נתנו שיעור לכך: כדי שיהא מכיר בין מטבע של מדינה זו למטבע של מדינה אחרת. ונוהגים להשתמש ממש לאור הנר על ידי שמסתכלים בצפרניים בשעה שמברכים. טעמים שונים נאמרו בענין ההסתכלות בצפרניים: יש מבארים, מפני שהצפרניים גדלות והגידול הוא סימן ברכה, ולכן מסתכלים בהן לסימן טוב בתחילת השבוע. ויש מבארים, שכשמבדילים בין הצפורן לבשר, הרי זה כמו שמבדילים בין מטבע למטבע. ויש מבארים, לפי שאדם הראשון הסתכל בגופו לאור האש שהדליק משני הרעפים שהכישם זה בזה, וראה את עצמו ערום מלבד הצפרניים ושמח. ויש מבארים, שעל ידי ההסתכלות בצפרניים נזכרים בכתנות של צפרניים שאדם הראשון היה לבוש בהן, שהיו מאירים כענני כבוד. בירושלמי סמכו דין זה - "אין מברכין על הנר עד שייאותו לאורו" - על מה שכתוב (בראשית א, ד): "וירא אלהים את האור כי טוב" ואחר כך: "ויבדל אלהים".

פרטי הדינים[edit]

לכתחילה יברך על אבוקה, היינו נר קלוע שיש בו לפחות שתי פתילות, שכיוון שיש שני מקורות לאש, אורה רב. ואם אין לו נר קלוע, יכול להדליק שני גפרורים, ויחשב לו כאבוקה. ואם אין לו אלא נר בעל פתילה אחת, יכול לברך עליו (שו"ע רצח, ב).

גם שומעי ההבדלה צריכים לראות את אור הנר. ומי שעומד רחוק צריך להתקרב כדי שיוכל להנות מאורו עד שיוכל להבחין בשרטוטי היד ובחיבור הצפרניים לאצבע. ומי ששמע את ההבדלה ולא ראה את אור הנר, יצא ידי חובת הבדלה ולא קיים את מצוות הנר. ומצווה שידליק נר ויברך עליו "בורא מאורי האש" (מ"ב רצז, יג; רצח, יג). ואם ראה את הנר אבל לא היה קרוב עד שהיה יכול להבחין בשרטוטי היד, לא יחזור ויברך על הנר, כי יש אומרים שכיוון שראה את הנר כבר יצא ידי חובה (כמובא בב"י רצח, ד; כה"ח רצח, כב).

המהדרים נוהגים לכבות את אור החשמל בעת שמברכים על הנר. במיוחד כאשר אנשים רבים שומעים את ההבדלה וחלקם עומדים רחוק מהנר, טוב לכבות את האור, כדי שאור הנר יגיע אליהם (עי' שמירת שבת כהלכתה סא, לג).

אפשר לברך רק על נר שהודלק לאור, אבל על נר שהודלק לכבוד אין מברכים. למשל על נר נשמה, או נר שמדליקים בבית הכנסת לפני החזן - אין מברכים, מפני שהודלקו לכבוד ולא כדי להאיר (מ"ב רצח, ל).

על נורה חשמלית, היו מהאחרונים שהורו שאפשר לברך "בורא מאורי האש", שהחשמל דינו כאש. אך רבים סוברים שאין לברך על נורה חשמלית מפני כמה סיבות. ראשית יתכן שאין הנורה נחשבת כאש שאין שם אש הבוערת על ידי חמצן, אלא מתכת מחוממת בלבד. ואף אם נאמר שהיא אש, לדעת הרבה פוסקים אין לברך על אש שמכוסה בזכוכית. שהואיל והברכה על הנר נתקנה לזכר האש שהוציא אדם הראשון במוצאי שבת, צריכה להיות דומה לאותה האש שהיתה גלויה בלא כיסוי זכוכית.