דון יצחק אברבנאל מדינאי והוגה דעות (ספר)

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search
Error creating thumbnail: File missing
כיתוב תמונה

דון יצחק אברבנאל מדינאי והוגה-דעות הוא ספרו של היסטוריון בנציון נתניהו, פרופ' חבר של "אוניברסיטת קורנל" על דון יצחק אברבנאל, אשר מגדיר אותו בתור "הדמות הבולטת ביותר בין היהודים בימי הביניים". הספר הודפס באנגלית, החל משנת 1953, בחמש מהדורות. המהדורה האחרונה משנת 2005 תורגמה לעברית על ידי הסופר אהרן אמיר בשיתוף המחבר. ‏‏

לספר שני חלקים: חלק א': איש הכספים והבנקאי וחלק ב': פרשן ופילוסוף. חלק ב' עוסק בנושאים: תפיסת העולם, ראיית ההיסטוריה, השקפות מדיניות ומשיחיות. הספר כולל מבחר רחב של נספחות, הערות וביבליוגרפיה.

נתניהו החל להתעניין בחלק השני של הספר בו מוצג הנושא המשיחי. בהמשך התברר לו כי "רעיונותיו המשיחים של אברבנאל היו שזורים במערכת מורכבת של השקפות מדיניות, היסטוריות ופילוסופיות, שהיו ידועות בעולם המחשבה של זמנו". רק לאחר מכן נכתב החלק הראשון העוסק בחייו ובמאורעות זמנו של אברבנאל.

תקופתו של אברבנאל[edit]

בנציון נתניהו מציין במבוא לספר את ייחודה של תקופתו. הוא חי במאה ה-15, בין סוף תקופת ימי הביניים לבין תחילת תקופת העת החדשה. בהיסטוריה העולמית הייתה זאת תקופת גשר בין שתי סוגי תקופות בעלות אופי שונה. לא כן בתולדות עם ישראל, עבורם היא נחשבה תקופה של פער ; שלוש מאות השנה שקדמו ל"המהפכה הצרפתית" - שכללה בין השאר את תקופתו של אברבנאל - לא הייתה בה יציאה מתקופת ימי הביניים אלא הצמדות לאורח חיים יהודי מיוחד במינו, שכלל את היווצרות הגיטאות ואת אורח החיים שלא היה לו קשר עם המתרחש בעולם הרחב. היהודים חיו בבידוד פיזי רוחני מסביבתם, תופעה שלא הייתה קיימת בתקופות קודמות, כולל בספרד ובאיטליה של ימי הביניים. היהודים היו מעורים בחיי הערים האירופיות ובתרבותם.

תופעה נוספת חשובה שהתרחשה באותה תקופה, התגברות ההזרם המשיחי. בניגוד לעבר, הפעם המשיחיות - דוד הראובני , שלמה מולכו ו שבתאי צבי , התקבלה על ידי המוני העם. נתניהו סבור כי לתאוריות שפיתח והטיף אברבנאל הייתה השפעה רבה על ההתפתחות האידאולוגיה של המשיחיות.

אישיותו הייחודית[edit]

נתניהו מבחין בין הפעילויות והמאמצים שעשה בתחומים הבאים:

  1. הדיפלומטי-הכספי - בו נחל הצלחה בשרתו שישה מלכים. תרמה לכך "אישיותו המגנטית ושובת הלב". העלייה המהירה שלו, גם לאחר נפילה, בהיותו פליט או גולה בארץ זרה, הייתה יוצאת דופן.
  2. הקהילתי-יהודי - נראה לו להיסטוריון כי "מנהיגותו אינה ראויה לשבחים לא מסוייגים". הוא סבור שהיה עליו להתריע בפני בני עמו על האסון הצפוי מגירוש ספרד.
  3. הלמדני-רוחני - מסירותו לאמונה המופשטת הביא אותו לחיבור ספריו. עיסוקו בחזיונות שממיים ובחבלי המשיח אפשרו להפיח תקווה בעם ישראל - באחת התקופות הקשות בתולדותיו.

פרק א - תפיסת עולמו[edit]

בעולם של תקופת ימי הביניים ניסו ליישב בין הדת שהייתה הגורם הראשי בחיי הרוח לבין המדע - אליו היה קיים צמאון. התוצאה הייתה שעולם הרוח בימי הביניים היה "קרוע מחמת המאבק בין האמונה לבין התבונה". הוגי הדעות של אותה תקופה נחלקו בהתאם למידת ההשפעה שנתנו לכל אחד משני הגורמים: עדיפות לאמונה - בתחילת ימי הביניים ועדיפות לתבונה - ברנסאנס בתקופת ימי הביניים המאוחרים המאה ה-14. היו גם אלה שמצאו דרך להשגת ההרמוניה בין שניהם - ה"אמונה" וה"תבונה" - במחצית השנייה של המאה ה-13. במאה ה-15 ה"תבונה" זכתה לשליטה - והחל העידן הבא: העת החדשה.

בעולם היהודי, הוכפפה התבונה לאמונה על ידי רבי סעדיה גאון ורבי יהודה הלוי. הרמב"ם היה בקבוצה שניסתה למצוא את ההרמוניה. רבי יצחק אברבנאל חוזר לי"ג העיקרים של הרמב"ם, אחרי שרבי יוסף אלבו צמצם אותם לשלושה. נתניהו סבור כי הוא מכחיש את האפשרות להשוואת את מעמדה של התבונה לזו של האמונה. עד כדי כך שהוא סבור כי עונשו של הכופר באמונה (ןמקבל את עדיפות התבונה) ראוי שיהיה לו: "כליון גמור באש וגופרית וכבשן לוהט".

המסקנה מהיות האמונה הבכורה הייתה שמהלכי המחשבה של האדם אמור להתבצע בשלבים הבאים:

  1. העולם הקיים מציג לפנינו את הבעיות.
  2. התבונה משתדלת לנתחן ולפותרן.
  3. ההתגלות, הנקבעת על-ידי האמונה, מציגה לפנינו את הפתרונות הסופיים.

מכאן הדרך לתפיסת עולמו. ההתגלות היא במקרא: דברו הראשי של האלוקים. בכתבי הקודש דבר הקב"ה אל עמו פנים אל פנים ‏‏[1] . אברבנאל מקבל על עצמו לפרש את התנ"ך תחילה באמצעות "פשוטו של מקרא" אך עובר גם אל "הכמוס בו". הוא ניסה לקשור את כל חלקי המקרא ל"כלל שיטה מלוכדת אחת, המבוססת על ההתגלות".

תפיסת עולמו באה לידי ביטוי בסוגיות אחדות:

  • בריאת העולם - הוא מקבל את ההשקפה כי העולם נברא יש-מאין. אין האלוקים כפוף לטבע כל עיקר, הטבע אינו אלא התגלות רצונו של אלוקים. הוא לא נוטה לדעות של אלה הסבורים שהשקפה זו אינה מופיעה במפורש במקרא. אברבנאל בדעה ש"כדי שנאמין במקרא עלינו להאמין בניסים והללו לא ניתן להסבירם אלא בכוחו הכל יכול של האל".
  • היקום - עולמו של אברבנאל הוא העולם של "ימי הביניים": עולם סופי, כדורי והמודל הגאוצנטרי גיאוצנטרי. הנחתו היא שהאלוקים מניע את תנועות גרמי השמים והם הסיבה לכל השינויים המתרחשים בארץ תחתם. לדעתו, במקביל לעולם הגשמי, קיים גם עולם רוחני טהור - הבנוי לפי העקרונות של העולם הגשמי. המלאכים, לדעתו, יש לכל אחד מהם תפקיד בממלכת הטבע או במלכות האדם.
  • האדם - האברבנאל מציב את האדם בתור חולית החיבור בין "עולם הרוח" לבין "עולם החומר". זאת, לעומת שאר היצורים שהם בעולם הרוח או בעולם החומר. רק באדם יש חומר ורוח (חיים). לכן, "האדם הוא המושלם שבכל הצורות". הוא גם מגדיר את תכליתו של האדם, שהוא התכלית של בריאת העולם: "לדבוק באלוקים על-ידי ריכוז גמור של מחשבתו במהותו של האל". מטרה זו מגלת את אושרו העילאי של האדם - והיא עשויה להיות מושגת רק בעולם נטול החומריות - העולם הבא. בעולם הבא גם יוכרע הצדק, האדם יקבל את השכר ואת העונש בהתאם למה שהוא ראוי. מכאן,"בעית הצדק בעולם הזה מאבדת הרבה מחשיבותה".
  • האדם והיקום - הוא מקבל את התאוריה ‏‏[2] לפיה ניתן לנבא את דרך חייו של האדם, את מזלו הטוב או הרע, לפי מצבם של גרמי השמים. אך ניתן להנצל מן הרעה‏‏[3] שנגזרת על-ידי תפילות של איש צדיק, שכן יש השגחה עליונה לעולם. גרמי השמים קובעים לא רק את גורל האדם אלא גם את גורל האומות והערים. לכל אדם יש כוכב המשפיע על דרכו בחיים או שולט בה. השפעתם גרמי השמים המשפיעים עם קבוצות בני-אדם היא מכרעת, כך שאם נגזר גורלה של עיר גם הצדיקים בה ייפגעו. האמור לעיל, אינו חל על עם ישראל. הנביאים הם אלא אשר מנבאים את עתידו של עם ישראל.

פרק ב - ראיית ההיסטוריה[edit]

תפיסת ההיסטוריה של אברבנאל קשורה קשר הדוק בתפיסת עולמו. תולדות העמים מתוכננות על-ידי בורא העולם. לדעתו אלוקים מנהל את העולם לפי תוכנית מסויימת והיא מקפת את ההיסטוריה כולה - מראשיתה ועד ימינו. עם זאת דברי הימים מוגבלים בזמן ואינם ניצחיים. אברבנאל מוצא כי הרעיון על חורבנו של העולם מתואר בספר תהילים:" אֵלִי... בְּדוֹר דּוֹרִים שְׁנוֹתֶיךָ.לְפָנִים, הָאָרֶץ יָסַדְתָּ, וּמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ שָׁמָיִם. הֵמָּה, יֹאבֵדוּ-- וְאַתָּה תַעֲמֹד.וְכֻלָּם, כַּבֶּגֶד יִבְלוּ. כַּלְּבוּשׁ תַּחֲלִיפֵם וְיַחֲלֹפוּ ‏‏[4] . הוא הגיע למסקנה המדרשית עח העולם יחרס ב"אלף השביעי" פירו‏‏[5] .

מסקנתיו הן: ההיסטוריה יש לה זמן מוגבל, תקופותיה מוגדרות והיא מתכוננת מראש. כל זה מתיחס רק ל"עולם של מטה" -"העולם של מעלה" ייחרב רק אחרי 49,000 שנים. נקודה חשובה נוספת מבוססת על דברי ישעיהו הנביא שכאשר יחרב העולם ייבנה חדש כמו שנאמר:" כִּי כַאֲשֶׁר הַשָּׁמַיִם הַחֲדָשִׁים וְהָאָרֶץ הַחֲדָשָׁה אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה, עֹמְדִים לְפָנַי נְאֻם ה'. ‏‏[6] . ולפי קהלת יהיו אותו דבר שכן "מַה-שֶּׁהָיָה, הוּא שֶׁיִּהְיֶה, וּמַה-שֶּׁנַּעֲשָׂה, הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה; וְאֵין כָּל-חָדָשׁ, תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ" ‏‏[7] .

אברבנאל סבור כי המהלך ההיסטורי של בריאת העולם נוצר בגלל טובו של האלוקים. האדם נברא מושלם והמשכן בו הוא דר "גן העדן" הטוב ביותר האפשרי. האדם בתוכונותיו הגופניות ומאכליו - רק ירק השדה - היה מחוסן מהמוות. מצבו בגן העדן שהביא לכך שבני האדם כונו בשם : "בני אלוקים" ‏‏[8] . גירושו מגן העדן הביא את הרקבון בגופו ואת המוות. דעתו על האישה הוא שלילית - אולי בהשפעת הדעות בימי הביניים - אך לא נרחיב. מקורו של החטא הקדמון היא באדם ובו בלבד. היה לו חופש בחירה. והוא הלך אחרח מנטיית יצר ליבו הרע. גם אחרי הגירוש מגן עדן יכלו בני האדם להיות מאושרים. בתנאי שהיו שומרים על רמה מוסרית וגופנית גבוהה. הקרבה אל "בנות האדם" הביא להדרדרות ולמבול.

בניו בחרו ללכת כל אחד בדרך משלו:

  • קין - החייתית - חייו מוקדשים ליצרים ולאומנויות המספקות יצרים.
  • הבל - המדינית - שאף למנהיגות ולכיבודים. הוא אביהם של המעמדות השליטים.
  • שם - התבונתית - אבי מעמדם של בני האדם המבינים שתכלית האדם לעבוד את האלוקים ולרכוש דעת.

דור ההפלגה הביא על האנושות את העונש שדומה לעונשים על החטאים הקודמים שגרמו לגירוש מגן עדן ולמבול. פילוג הלשונות נגרם בגלל ההבדל בדברים שכל קבוצת בני-אדם השתמשה. השוני בצריכה גרם להריסת האחדות החברתית והתגלה האי-שיויון המוסרי, הרוחני והגשמי בינהם. התוצאה באה לידי ביטוי באופין של אומות העולם. הוא כותב בפירושו לספר בראשית:

  • על אומות חם - כוש ומצרים וכנען - "מכוערים במראיהם עד עצם היום הזה... שטופים בעריות ובכל יצרי החיה"
  • בני יפת - מהן יצאו היוונים והרומאים - יש להם כושר לחיות חיים מדיניים.
  • אך מקור החכמה והתבונה הוא של בני שם.

מבני שם בא תהליך של "ניפוי הדגמים המשובחים ביותר של גזעו" - דעה מקבילה לזו של רבי יהודה הלוי. ההשלמה באה באו לעולם בני יעקב אבינו. מכאן העולם התפלג : תולדות עם ישראל ותולדות העמים. במעמד הר סיני זכו בני-ישראל לקבל את תורת החיים "הטובה ביותר" ואת הארץ האידיאלית. אך כאשר האומה נכנעה לחטא, היא נדונה לגלות. כמו בדור ההפלגה הקב"ה פיזרם לכל העולם. לדעת האברבנאל הגלות החלה עם חורבן בית המקדש הראשון. הוא סירב להכיר כגאולה את שיבת ציון בימי בית המקדש השני . רק בתום האלף השישי לבריאת העולם תבוא הגאולה. אז יוולד אדם חדש, מטוהר ומשוחרר לעד מהנטיה להרע.

לסיכום, הקווים האופיינים של ההיסטוריה הם שהכל בא מהאלוקים וחוזר אל האלוקים. כל התהליך הוא מתאר ירחדה מתמשכת של האדם - ממעמדו הרם בתור האדם הראשון עד לרמה הנמוכה האפשרית. לפי השקפה זו :" האדם הוא כשלון, מדכא וחסר תקווה, ורק אלוקים לבדו יכול למצוא לו תקנה". נתניהו רואה בפילוסופיה של אברבנאל את עקרונות הפילוסופיה של ימי הביניים הנוצריים והיהודיים.

פרק ג - השקפות מדיניות[edit]

אם בשני החלקים הקודמים של הספר, על תפיסת עולמו ועל ראייתו ההיסטורית, אברבנאל הדגיש את הנחיותו ופיקוחו של האלוקים, הרי בפרק על השקפות מדיניות הוא הדגיש את תפקידו ואת אחריותו של האדם.

היווצרות המדינה מקורה קלקול בטבעו של האדם. מטבעו, האדם לא זקוק למדינה לשם קיומו. לפי-כך נשאלת השאלה מדוע משה רבינו נתן לעם ישראל תחוקה של מדינה. הסברו של אברבנאל הוא שבימי משה העם היה כבר רחוק ממצבו הטבעי ולכן לא הייתה ברירה אלא להנהיג משטר של מדינה עבורו. וכך הפילוסוף היהודי התאים עצמו לדעתו של אריסטו כי האדם הוא בעצם "חיה" מדינית .

שויון בין בני-האדם אינו מקובל על אברבנאל. בתפיסתו ההיסטורית נוכחנו לדעת כי בני האדם נחלקים בין עליונים ונחותים ו"הנחותים יהיו כפופים לעליונים". יחד עם זאת, הוא רואה בעבדות - "מיתה בחיים" - ומן הדין שיהיו בני-האדם בני חורין הואיל והם שווים בעיני האלוקים. מקובלות עליו שתי העמדות : עקרון השיויון חל בתוך עם-ישראל ועקרון האי-שיויון יחול בין ישראל לבין העמים.

מהותו של המשפט דומה לזו של הרמב"ם. האדם הוא היצור האידיווידואליסטי ביותר. כדי שיוכל לחיות ביחד הוא זקוק לחוקים ומנהיגים. האלוקים הוא זה שהעניק לאדם את היכולת להעמיד מחוקקים ושליטים. הוא סבור כי האדם באופן טבעי לא יגיע לרמת המשפט המושלמת. הוא מבחין בין המשפט האנושי, המקובל, אשר ניתן לאומות העולם ואילו המשפט האלוהי, הכולל גם מימד רוחני, ניתן רק לעם ישראל.

התחיקה האידאלית[edit]

אברבנאל עוסק בנושא תחיקת המדינה בתקופות אחדות של חייו ונותן לכך ביטוי בפירושים המקראיים שכתב בכל תקופה ‏‏[9]. פירושו בספר דברים ניראי לנתניהו כמקיף ביותר והשיטתית ביותר, אך זהו שבספר שמות, אשר נכתב, בסוף ימי חייו בהיותו בוונציה בא להשלים את התמונה. המימשל מחולק לחוּ‏לוני ולמקודש. החולוני כולל את המוסדות הבאים: בית דין תחתון, בית דין גבוה והמלך. במקביל קיים השלטון הרוחני: הלווים, הכוהנים והנביאים.

את מערכת המשפט הוא בונה לפי מסורת חז"ל מימי הבית השני, אשר לדעתו מקורה ב"תורה מסיני". הוא תומך בדעה, שאינה מפורשת במקראאך יש בסיס לסברה כי האמור בספר דברים ‏‏[10] קובע כי לעם הזכות למנות את השופטים ולא למלך. אברבנאל הדגיש את חשיבות הסנהדרין ונתן לה ביטוי קולע בכך שקבע שהיו בה:"האנשים החכמים ביותר והמלומדים ביותר בכל אמנות ומדע" - כלומר את האצולה האינטלקטואלית ולא היה בה ייצוג של כל חלקי העם. בפועל, היה בה רוב לכהנים וללויים שהיו פנוייים מדאגות חומריות, היו בעלי יראת אלוקים ומחוננים יותר בחוכמה. הוא סבר לסנהדרין יש זכות החלטה בכל התחומים, גם בימי מלחמה והמלך לא היה רשאי לעשות דבר ללא אישורה. שני המוסדות הראשונים במדינתו של אברבנאל מייצגים שתי שיטות מימשל שונות: הדמוקרטית והאריסטוקרטית.

אברבנאל בוחר את האב-הטיפוס הוונציאני להדגמת השלטון הרצוי. משה רבינו מונה את ההנהגה על ידי שרי עשרות,שרי למישים, שרי מאות ושרי אלפים. לדעת האברבנאל תפקידם של השרים היה להיות מחוקקים ומדינאיים ולא שופטים ואפילו לא מפקדי שדה בעת מלחמה - לפי הגודמא הרומית. הוא מקבל את הדוגמא מוונציה. לפיה, בכל עיר גדולה יש החלטות המתקבלות בפורום של עשרה וזו מועצת העשרה, אשר נקרא בוונציה Consiglio dei Dieci. נושאים אחרים דנים בציבור של אלף וזאת מועצת "שר האלף". יוצא כי שרי העשרות, המאות והאלפים כוונתם לא למספר הנשפטים אלא למספר השופטים והמנהיגים. ‏‏[11].

הוא העריץ את השיטה ובכתביו מופיעים שוב ושוב הביטויים:"מלכות ונציה רבתי בגוייםן! שרתי במדינות!. שותפים היו לו מדינאיים והוגי דעות בתקופת הרננסנס. לממלכת וונציה היה קסם "ממשלה בלי מלך" ו"בלי שליט יורש" ‏‏[12]. הוא ראה בוונציה דוגמא לממלכה החוּ‏לונית.

ההתנגדות ללא תנאי למלוכה[edit]

אברבנאל ממשיך בתיאור מערכת השלטון ומגיע לשיא הפירמידה של השלטון החוּ‏לוני - המלך. הוא נוטה לשלטון של ממשלה וכתב:"השכל הישר מחייב, שאדם אחד במעמד של מלך צפוי יותר לעשות מעשים גרועים מאנשים רבים הפועלים יחדיו" ‏‏[13]. אם אחד ינסה לעשות הרע, הרוב יימנעו זאת, שכן הם יודעים שהם צפויים לעונש ולביזוי. הדוגמא שלו היא כמובן הממלכות באיטליה שאין להן מלכים אלא ממשלות. מכאן "קיומו של המלך אינו הכרחי".

הוא הולך בעקבות דברי שמואל הנביא, אשר ניבא התנהגות עתידית אפשרית של מלך, אשר כללה:מתן כבוד מוחלט למלך, עבודת כפיה, החרמת שדות וכרמים ‏‏[14]. הסכנה הגדולה היא שאין לו מרות וחז"ל אמרו כבר ש"מלכי ישראל לא ישפטו ולא ישפטו". אמנם שופט היה עשוי למלא את התפקיד של המלך, אך אנשים עם התכונות המתאימות הם "יקרי מציאות ונדירים".

גישתו של אברבנאל למלוכה היא שלילית, הן במקרה שהיא מוגבלת וכמובן כאשר היא מוחלטת. זאת. בניגוד להשקפה הכללית של הפילוסופיים בימי הביניים. ולא רק מהם הוא זכה להתנגדות. בתולדות עם ישראל מלכות דוד נחשבה כתקופת תפארת. אפילו בניו העניקו לו יותר בטחון מאשר בתקופת השופטים. חידוש מלכות בית דוד נחשבה לשאיפת המשיחיות. אברבנאל נלחם במסורת האדרת המלוכה ונתניהו כתב ש"היה עליו לגייס את כל יכולתו ומקוריותו האינטלקטואלית כדי להוכיח, בניגוד לרמב"ם ולשאר גדולי היהדות, שכינונה של המלוכה לא היה פרי צו אלוקים"‏‏[15].

התנגדותו למלוכה נובעת גם ממה שמכונה "הזכויות האלוהיות של המלכים". אין אדם רשאי להרים יד על המלך, "אפילו הוא פשע מלידה". מורד במלך דינו מיתה בין אם היה צדיק ובין אם הוא רשע. לפי-כך, אם המלך מבצע את תפקידו בצורה הגרועה ביותר, על העם להמתין עד למותו. אלוקים הוא הממליך מלכים ורק הוא רשאי להדיחם. אברבנאל סבור שאין מלך יכול להגיע למעמדו ללא הסיוע של האלוקים - כך זה גם לגבי אומות העולם. העובדה שהצליחו במלחמות מצביע כי האלוקים היה לצידם.

הפתרון של אברבנאל היה הרעיון של מלכות האלוקים ולא מלך בשר ודם. מלך מלכי המלכים הוא הלוחם את מלחמות ישראל והוא נתן לנו את תורתו. לעם ישראל יש מסלול מימשל אחד, בהנהגת הנביאים, כפי שהיה מימי משה רבינו על לימי שמואל הנביא.

פרק ד - המשיחיות[edit]

חלקו האחרון של הספר דן במשיחיות. זו תוצאה טבעית, כאשר תפיסת עולמו של דון יצחק אברבנאל היא מיסטית - דהיינו, דנה במרכיבים הכמוסים של החוויה הדתית . ההיסטוריה היא דטרמיניסטית - דהיינו, נקבעת מראש לאור אירועי העבר והאידאלי המדיני הוא שלטון מלכות שמים - הרי היעד הוא ימות המשיח.

האמונה המשיחית של הדתות מוצגת על-ידי נתניהו. הנצרות מתנה זאת לא רק בהתנהגות האדם אלא גם בהיותו נאמן לכנסייה. כאשר יגיע לעולם הבא , עם שובו של המשיח, יתברר דינו. האיסלם, אשר פשט על אירופה והפקיע מהנצרות את אסיה ןאת אפריקה סבורה כי מי שינצל מהפיתויים החומריים של העולם הזה יגיע אל העולם הבא, גם ללא עזרתו של המשיח שיקום לתחיה, לפי הנצרות.

המשיחיות היהודית מנוגדת למושגים של הדתות האחרות. המשיח הוא בשר ודם. הגאולה היא אינה לאדם הבודד אלא לעם ישראל כולו. האושר הלאומי של ישראל הוא הבסיס להתהוות האושר העולמי. ימות המשיח הם תקופת הכנה לעולם הבא: ליום הדין וליום שיבוא לאחריו. ימות המשיח אינן משנות דבר במעמדו של האדם בעולם הזה.

בעולם של ימי-הביניים הפולמוסים בעניני דת התרחבו למלחמות. אברבנאל כתב ש"רב המלחמות בין האומות נובעות מהבדלי דעות בעניני דת" ‏‏[16]. הן התנהלו בכל תחומי החיים והעשייה הציבורית. היא כללה שימוש באלימות נגד המיעוטים שלא ניתן היה לשכנעם.

אם לנוצרים הייתה תורת המשיחיות תאורטית, הרי ליהודים שסבלם היה כה רב בתקופה זו, הייתה אמונה לשיפור מצבם ומעמדם בעולם בו היו. נתניהו מגדיר:"המשיחיות ייצגה חלום של אושר עילאי, שימשה מקור שך חוסן מוסרי, והיית מעין סם מעורר לאומי, שסייע להקל את כובד הנטל של מצבםו לפחית את חומרת הרדיפות שעונו בהן". ולכן לא היה בין הוגי הדעות היהודים אחד שלא עסק בנושא.

מצבה של יהדות אירופה[edit]

המתקפה של הנצרות על הקהילות היהודיות באירופה ומיגורן והמשכה בחצי-האי האיברי הביא את היהודים למצב נואש. גירוש ספרד הביא לכך שהקיבוץ היהודי החשוב ביותר נעקר משורש, פוזר ונהרס. אברבנאל שחי בספרד חש כי הדעה שאולי הנצרות צדקה פושטת כ"מגפה" וכתב:"מפי צעיר וזקן, נשברי רוח, דברי גידוף נגד אלוקים ומשיחו" ‏‏[17] . הם מצפים לבן-ישי, למרכבות הגואל והוא לא בא. והמסקנה היא ש"המשיח מת, או חדל אונים או כלוא" כי "אבדה תקוותנו" וכי "שמש מרפא וצדקה לעולם לא תזרח" (שם).

אם לא די במצב הפזורה היהודית, נוספו על האשמות של המומרים האמיתיים, שאברבנאל מכנה אותם "פושעי ישראל". המומרים האחרים, הנוצרים החדשים היו עדיין מלא ספקות וסברו שמעשיהם הם רק כדי לזכות בטובות ההנאה שזכו. אלא ואלא הביאו גרמו ליהודים לרדת לסף כניעה לאחר נסיון להמודד נגדם במשך כשלוש מאות שנה.

כאן חשיבותו של "רבינו דון יצחק אברבנאל" כפי שכונה עלי-ידי אחיו. בגרעין דבריו היו דברי יחזקאל הנביא:" וְהָעֹלָה, עַל-רוּחֲכֶם הָיוֹ, לֹא תִהְיֶה: אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְרִים, נִהְיֶה כַגּוֹיִם כְּמִשְׁפְּחוֹת הָאֲרָצוֹת לְשָׁרֵת, עֵץ וָאָבֶן. חַי-אָנִי, נְאֻם אֲד' ה': אִם-לֹא בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה, וּבְחֵמָה שְׁפוּכָה אֶמְלוֹךְ עֲלֵיכֶם. ‏‏[18]. בדברים אלא יש אמירה נזעמת ליהודים שבגדו וערקו. משתמע ממנה שאין מנוס לבן העם היהודי מהגורל שנגזר עליו. מנסיון הידוע לו הוא מבאיר שגם מי שהמיר את דתו לא הצליח להשתלב עם סביבתו.

על מנת להזים את טענות הנוצרים על בואו של המשיח, היה עליו להראות כי בימי הבית השני עדין לא התקיימו התנאים לכך. והוא מביא עשרית ושתים סימנים לכך שימי המשיח טרם הגיעו ‏‏[19]. הוא גרס כי ימי הבית השני אינם בגדר הגאולה. בכך הביא למכה למומרים, אשר טענו כי לעם ישראל הובטחו שתי גאולות ולא צפויה גאולה שלישית !

בפירושו לספר דניאל הוא תוקף את התפיסה הנוצרית. אם ה"מלכות החמישית" היא הנצרות הרי היא כוללת גם את היוונים ואת הרומאיים שקבלו את הנצרות אך גם שייכים למלכויות קודמות. המלכות החמישית היא של עם אחד ולא של עמים שכבר היו. "דת" אינה "מלכות" ואינה "עם". בכתבי הקודש נאמר כל לעתיד לבוא היא לא "תישאר לעם אחר" ‏‏[20]. עוד סיבה טובה, לפי ספר דניאל המלכות החמישית תקום על הריסות המלכויות הקודמות ודבר זה הנצרות לא עשתה.

השלילה של המשיחיות של ישו מובאת בחיבורו "ספר הברית". בספר תהילים נכתב :" וְיֵרְדְּ, מִיָּם עַד-יָם; וּמִנָּהָר, עַד-אַפְסֵי-אָרֶץ". ואילו ישו לא משל כלל. (ע"ב,ח') כתוב גם :"וְיִשְׁתַּחֲווּ-לוֹ כָל-מְלָכִים; כָּל-גּוֹיִם יַעַבְדוּהוּ" - לא עבדו אותו אז ועד היום היהודים והמוסלמים לא עובדים אותו.

אחרי שלילת הגאולה בימי הבית השני נותר עוד לקבוע את מועד. חישובו הראשון היה בין השנים 1503 - 1531, עוד בימיו ולכך היו לו מקורות אחדין ‏‏[21]. הזמן חלף ואברבנאל עבר לסיכום חדש.

לאן מועדות פניך ישראל[edit]

הפרק האחרון של ספרו של נתניהו נקרא בשם ה"מהפכה". בו הוא עורך השוואה בין גירוש ספרד לבין השואה באירופה במאה ה-20.

לדבריו צריכים להופיע שלושה סימנים, מרובי משמעות שיציינו את עידן בוא המשיח: ‏‏[22]

  1. נקמה באויבינו - רעיון הנקמה מועלה על נס והוא יוצר מטבע לשון:"יָ‏אָה הנקמה לגדולי נפש". בכל הוא ממצה את עמדם של יהודי-ספרד, בעל הכבוד העצמי, שחי מאות בשנים בחירות ועצמאות למחיצה. עתה באו ההשפלות. היהודי המודרני בשנות השואה היה עשוי להבין זאת, יהדות ספרד "נתיסרה נשמתו בשנאה יוקדת ובשאיפת נקם לוהטת".‏
  2. גאולת ישראל- מבוססת על מלחמות בין עמי הנצרות ועמי האיסלם. על תגבורת של צבא ענקי של עשרת השבטים שיחושו לעזרת אחיהם. מגלי הארצות מפורטוגל הביאו מידע על המעצמות היהודיות במזרח ואלו הפיחו תקוה במגורשי-ספרד וביהודי-אירופה. ביטוי לכל בחולמי בחלומות שקמו אז. אלו יביאו לכיבוש ארץ ישראל מחדש. כיבוש האימפריה העות'מאנית באירופה תמכו בדעתו כי סופן של הממלכות הנוצריות קרוב. המשיח יופיע ברומא והצי של הממלכות האיטלקיות ישיב את העם היהודי לארץ ישראל.
  3. תחיית המתים- מחל בימות המשיח. "בעולם כולו תמשול מלכות האלוקים. יחדל שלטונם של מלכים ונסיכים בני העולם הזה". תוצאה בלתי נמנעת של אומות העולם יקבלו את "האמונה האחת והיחידה" . כולם יבואו לירושלים. אחד מתפקידי האומות יהיה:"לרעות את צאנם ובקרם של היהודים ולעבוד את שדןתיהם וכרמינם". היהודים יעסקו רק בעבודה האלוקים, בתפילה ובלימוד התורה הקדושה.

עוד שתי נקודות לסיום. נתניהו מציין כי לאברבנאל הייתה השפעה רבה על הוגי-דעות נוצרים. אשר ליהודים, הוא סבור כי הוא גרם לכך שיוזמתו של דון יוסף הנשיא - דור אחד אחריו לחידוש היישוב היהודי בארץ ישראל נכשלה בשל הדבקות ברעיון המשיחיות של רבינו דון יצחק אברבנאל.

הערות שוליים[edit]

  1. פרשת יתרו
  2. ‏בניגוד לרמב"ם‏
  3. ‏ הוא מצטט את דעתו של ניקולו מקיאוולי על כך אך לא את כל דעתו בנידון‏
  4. ‏ק"ב, כ"ה-כ"ז‏
  5. ‏שו לספר ויקרא כ"ה, א'‏
  6. ‏ס"ו,כ"ב‏
  7. ‏א,ט'‏
  8. ‏ספר בראשית, ו' ב'‏
  9. ‏ספר שמואל א' ח',ד; ספר דברים ט"ו, י"ח; ספר שמות י"ח , י"ג‏
  10. ‏:"הָבוּ לָכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּנְבֹנִים וִידֻעִים לְשִׁבְטֵיכֶם וַאֲשִׂימֵם בְּרָאשֵׁיכֶם" (א',י"ג). רש"ימפרש: "הבו לכם - הזמינו עצמכם לדבר", הנצי"ב (העמק דבר) כתב: "הבו לכם - אתם תבחרו מביניכם".‏
  11. ‏פירושו לשמות י"ח, י"ג‏
  12. ‏היורש נבחר לפי הגרלה‏
  13. ‏ישועות משיחו, המבוא‏
  14. ‏הוא מזכיר את מקרה נבות היזרעאלי‏
  15. ‏פירושו לשמואל א',ח, ד'‏
  16. ‏משמיע ישועה 8ב‏
  17. ‏ישועות משיחו 4ב מבוא‏
  18. ‏כ', ל"ב-ל"ג‏
  19. ‏משמיע ישועה: לדוגמא, עשרת השבטים לא שבו, לא קם מלך מבית דוד ויופיעו שוב נבואות ‏
  20. ‏מעייני הישועה 41 א'ב'‏
  21. ‏פירוט החישוב בספר עמ' 233‏ ואילך
  22. ‏מעייני הישועה 120‏

ראו גם[edit]