דמי חנוכה

מתוך ויקישיבה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

יש נוהגים לתת לבניהם מעות בחנוכה, וקוראים לזה: דמי חנוכה.

מטעמי המנהג[עריכה]

  • היות והיונים רצו לבטל תורה מישראל, לפיכך מזרזים אנו את הילדים ללמוד תורה ע"י מתן מתנות (אוצר טעמי המנהגים, הרב שמואל פנחס גלברג שליט"א, הוצאת מפעל רש"י פתח תקוה תשנ"ו, עמ' שלח, ע"ש).
  • לחנך את הילדים למצות צדקה להראות להם שזוהי המטרה והשימוש הנכון בכסף אדמו"ר מלובביץ'), בניגוד לשיטת יונים שהחומריות היא המטרה, אנו מחנכים את הילדים שכל הכסף לשם הרוחניות.
  • יש המסבירים מנהג זה, היות ומחמת הסכנה נהגו להדליק נר חנוכה בבית, וצריך שיהיו בני הבית נעורים כדי שיוכלו להדליק בברכה (עי' מ"ב סי' תערב ס"ק י), וכן לעורר הילדים נהגו לחלק להם כסף וממתקים כדי שיהיו נעורים[1] (פסקי תשובות - שם ובהערה 26 - בשם האבני נזר).


זמן נתינתם[עריכה]

יש המקפידים לתת את דמי החנוכה דוקא ביום חמישי של חנוכה (- כ"ט כסלו) (אורחות רבנו[2], ח"ג[3], עמ' א-ב; שערי הלכה ומנהג[4], מהאדמו"ר רבי מנחם מנדל שינאורסאהן מחב"ד או"ח ח"ב עמ' רפ; ור' בספר אור ישראל, מאת הרב ישראל תנחום דרדק שליט"א, פ"א הערה 38, עמ' ח-ט בשם כמה מגדולי ישראל).

ויש כמה טעמים למנהג זה:

  • הגר"ח קניבסקי שליט"א מסביר שנהגו לתת ביום זה, היות והוא לא חל אף פעם בשבת[5] (אורחות רבנו שם; דרך שיחה[6] ח"א עמ' קפז; פסקי תשובות סי' עת"ר הע' 24, עמ' תסג).

מקור המנהג והשתלשלותו[עריכה]

  • יש אומרים ששורש המנהג הוא במנהג קדום שנהגו הנערים העניים לחזר על הפתחי בימי החנוכה (מ"א ר"ס עתר), ונתפשט המנהג לתת לכל הנערים (הגר"ח קניבסקי שליט"א, כמבוא בספר דרך שיחה, שם[8]; אור ישראל שם בשם קובץ מבקשי תורה ח"א עמ' פט; ועוד).
ויש מוסיפים שנהגו לתת לכולם כדי שלא לבייש מי שאין לו[9].
  • יש אומרים ששורש מנהג זה הוא באומות העולם שנוהגים לתת באידיהם כסף לילדיהם, ואין בזה איסור חוקות הגויים, משום שיש בזה טעם והגיון (שו"ת אבני ישפה, להרב ישראל פסח פיינהנדלר שליט"א, ירושלים ה'תשמ"ט, או"ח סי' קכט ענף ב; ועוד). מאידך, יש אומרים (עי' אור ישראל, שם סוף עמ' ט, שהביא בשם ספר אמת ליעקב סי' עתר הע' 583) שיותר מסתבר שהגויים לקחו זאת מאיתנו, שכן הטעם למנהג הוא לחזק את לימוד התורה וכנ"ל.

קישורים חיצוניים[עריכה]

הערות שוליים[עריכה]

  1. כמו שנהגו בערב פסח לחלק קליות ואגוזים לילדים, כדי שישאלו (פסחים קיט: שו"ע או"ח סי' תעב סעיף טז).
  2. אורחות רבנו בעל הקהלות יעקב הוא אוסף של הנהגותיו והנהגות החזון איש שנרשמו ע"י הרב . הלוי הורוביץ זצ"ל, ויצאו לאור ע"י בנו, הרב ישעיהו הורוביץ שליט"א.
  3. בני ברק תשנ"ו.
  4. הוצאת היכל מנחם, ירושלים תשנ"ג.
  5. בשבת אסור לטלטל מעות, שכן הם מוקצה מחמת גופו (מ"ב ר"ס שח).
  6. דרך שיחה (בני ברק ה'תשס"ד) הוא מקבץ דברים שאמר הגר"ח קניבסקי שליט"א לנאמן ביתו, הרב אליהו מן שליט"א, ונערכו ע"י הרב צבי יברוב שליט"א. הדברים ברובם סודרו עפ"י סדר פרשיות השבוע. כרך שני יצא לאור בשנת השמיטה ה'תשס"ח.
  7. עי' שו"ע (או"ח סי' תרפד סעיף א ומ"ב שם ס"ק א) שקוראים בחנוכה את קורבנות הנשיאים. ובספרי חסידות ודרוש האריכו בזה.
  8. ר' תבנית:הידעת?/כ"ט כסלו ה'תש"ע.
  9. בגמרא (פסחים פב. תענית כו: כתובות נד: ב"ב קכא.) מובאים מנהגים שונים שנהגו כדי שלא לבייש מי שאין לו.