היד החזקה

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search

היד החזקה מוזכרת בקשר ליציאת מצרים ובקשר למצוות הנחת תפילין. כמו כן, היא מובאת בפסוק האחרון של חמשת חומשי תורה: " וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשָׂה משֶׁה לְעֵינֵי כָּל-יִשְׂרָאֵל" [1] . רבי עובדיה ספורנו מסביר כפשוטו: "וּלְכָל הַיָּד. שֶׁפָּעַל ה' עַל יָדו בְּבִלְתִּי נִפְסָדִים לְשַׁנּות טִבְעָם, כְּעִנְיַן בְּקִיעַת הַיָּם, וּפְתִיחַת פִּי הָאָרֶץ, וְהורָדַת הַמָּן מִן הַשָּׁמַיִם, וְזוּלָתָם."

חיבורו ההלכתי של הרמב"ם, משנה תורה, מכונה גם הוא "הי"ד החזקה". הכינוי מבוסס עך כך שה ה"יד" מסמלת את ה"עבודה", את התורה המעשית, ה"מצוות המעשיות" שאותן מארגן ומסכם המפעל המונומנטלי של משנה תורה לרמב"ם בי"ד (ארבע עשרה) כרכי משנה תורה.


ד"ר עמוס בר-דע מאוניברסיטת בר-אילן בדף השבועי לפרשת וארא מנסה לקשר בין השימושים במונח היד החזקה.

יציאת מצרים[edit]

יציאת ישראל מעבדות מצרים, משעבוד לגאולה, היא מוטיב חשוב במקרא ויסוד למצוות רבות. בפסוק האחרון של פרשת שמות מצהיר אלוקים בפני משה: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה עַתָּה תִרְאֶה אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לְפַ רעֹה כִּי בְ יָד חֲזָקָה יְשַׁלְּחֵם וּבְ יָד חֲזָקָה יְגָרְשֵׁם מֵאַרְצוֹ"[2]. במקרא היא מוזכרת כפשוטו, לפי רש"י:"על כרחם של ישראל יגרשם, ולא יספיקו לעשות להם צידה. וכן הוא אומר [3] ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם וגו'"

מכאן ה"יד חזקה" הופכת ליסוד חשוב במצוות רבות הכרוכות ביציאה מהשעבוד הארצי והכניסה לעול מלכות שמים. כך למשל על מצוות השבת נאמר בספר דברים: "וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיֹּצִאֲךָ ה' אֱ - לֹהֶיךָ מִשָּׁם בּ יְָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה עַל כֵּן צִוְּךָ ה' אֱ -לֹהֶיךָ לַעֲשׂוֹת אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת" [4] . והרמב"ן מבאר:"ועל דרך האמת נוכל עוד להוסיף בזה כי הדבור הזה בשמור ליראה את השם הנכבד והנורא, ועל כן יצוונו שנזכור את היד החזקה והזרוע הנטויה שראינו ביציאת מצרים, וממנו לנו היראה כמו שאמר [5] : "וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים וייראו העם את ה'", ועל כן ציוך ה' אלוהיך לעשות את יום השבת, שתהא כנסת ישראל בת זוגו לשבת כנרמז בדברי רבותינו ב"ר י"א, ט' , והמשכיל יבין"

מצוות תפילין[edit]

כמו ששבת משמשת כאות, גם מצוות התפילין משמשת אות ומציגה את אותה שניות, כפי שנאמר בפרשת "קַדֶּ שׁ- לִי כָל-בְּכוֹר": "וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת ה' בְּפִיךָ כִּי בְּיָד חֲזָקָה הוֹצִאֲךָ ה' מִמִּצְרָיִם" [6] . הסימטריה שבפסוק מעידה על שני ההיבטים של מצוות תפילין: * האחד - הציווי של "וְהָ יה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ " וההנמקה "כִּי בְּיָד חֲזָקָה הוֹצִאֲךָ ה' מִמִּצְרָיִם".

  • והשני - הציווי "וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ " וההנמקה: "לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת ה' בְּפִיךָ ".

גם כאן, כמו השניות המוצגת בעניין השבת, מופיע המעשה הרצוני המצוין בתפילין של יד המכוונות ל"יד החזקה" של יציאת מצרים, וכנגדם תפילין של ראש המכוונות לזיכרון ולדיבור שבפה. ההלכות המיוחדות לתפילין של יד ושל ראש מרמזות על המאפיינים הייחודיים לכל אחד מהם. מקום הנחת תפילין של ראש הוא על הראש בין העיניים. העיניים מייצגות את עולם החושים שבהם האדם קולט את המציאות, והראש הוא מקום המוח המעבד את קליטת החושים אשר כיוונם מהעולם אל האדם. ואילו תפילין של יד מונחות על שריר הזרוע המייצגת את המוטורי ואת עולם המעשה, את הכוח הפועל ואת הרצון, שכיוונו מהאדם אל העולם.

ולכל היד החזקה[edit]

בפסוק האחרון של המקרא אנו נתקלים בפסוק "וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה..." . פסוק המכוון על פי המדרש בספרי למעשהו של משה רבינו בשבירת הלוחות בזמן חטא העגל, חטא המייצג את הנפילה והנטייה החזקה אל העבודה הזרה: "ר' אליעזר אומר 'לעיני כל ישראל' – זה שבירת הלוחות. מאי טעמא? נאמר להלן ואשברם לעינכם ונאמר כאן לעיני כל ישראל", ובמסכת שבת [7]: "שנשאו ליבו לשבור הלוחות לעיניהם שנאמר 'ואשברם לעינכם', והסכימה דעת הקב"ה לדעתו שנאמר 'אשר שִ בּרת' [8], יישר כוחך ששברת".

וכך נסגר הקשר בין יציאת מצרים אשר נעשת ב"יד חזקה". מצוות השבת והתפילין הנותנות ביטוי לתוצאות היד החזקה. ומשנה התורה לרמב"ם המציגות את התורה שבע"פ, ב"י"ד כרכים בהקשר לסיומה של "התורה שבכתב" - אף היא ב"יד חזקה".

הערות שוליים[edit]

  1. (ספר דברים, ל"ד, י"ב)
  2. ו',א'
  3. י"ב, ל"ג
  4. ה',ט"ו
  5. י"ד ל"א
  6. ספר שמות י"ג,ט'
  7. פז ע"א
  8. סםר שמות ל"ד,א'