הרב אברהם אהרון בורשטין

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search

הרב אברהם אהרן הכהן בורשטין (מכונה הגאון מטבריג), היה ראש ישיבת מרכז הרב למשך תקופה קצרה.

תולדות חייו[edit]

תקופת אירופה[edit]

נולד ט"ו בשבט תרכ"ז בעיר קמניץ שבליטא לאביו ר' יהושע הכהן בלומנטל ששימש כאב"ד במקום. בגיל צעיר ביותר החל ללמוד ב"חדר" וכבר בתקופה זו התגלו בו כשרונות גדולים והתמדה רבה בלימוד התורה[1]. טרם מלאו לו שלוש עשרה שנה, התייתם מאביו. ככלות ימי האבל ביקש מרבי יוסף דב הלוי סולובייצ'יק מבריסק המלצה, כדי שיוכל ללמוד בישיבת וולוז'ין, אולם הרי"ד סרב לתת לו המלצה באמרו:"האם לשם כך אתה רוצה לנסוע לוולוז'ין, כדי שתוכל לבטל שם את ערכו של הספר ברית יעקב?". משלא התאפשר הדבר, נסע ללמוד בעיר מולדת אמו סוכובוליה ושהה שם כחצי שנה. בשובו משם והוא בן שש עשרה שנה בלבד, התחבב על רבי יהודה לייב משה הלוי יהלום, המפורסם בשם "ר' ליבצ'יק חריף", ששימש כאב"ד בעיר וויסוקא שבליטא, והוא לקחו כחתן לבתו הצעירה. הוא הכניסו לביתו, למד עימו ואהבו אהבת נפש.

שנה ושלושה חדשים אחר החתונה נפטר חמיו. בימים אלו מסר נפשו על התורה מתוך רעב ומחסור. הוא עזב את וויסוקא ונסע לקידאן שבפלך קובנא, עיר מולדת חותנו. שם למד בשקידה עצומה, כמעט עשרים שעות ביממה. שקידתו העצומה רופפה את גופו וגרמה לו לחלות במחלת לב, שדכאה אותו כל ימי חייו, וממנה נשתלשלה מחלת הקצרת שקצרה את ימיו.

בהיותו כבן שמונה עשרה שנה התפרסם שמו בעולם התורני בשם "העילוי מויסוקא" (מקום מושב חותנו) והוא שימש כרב ומחנך בישיבת סלובודקא. חילוקי דעות שהתגלעו בינו להנהלת הישיבה בשאלת אופי סדרי הישיבה [2], הביאוהו לעזוב את הישיבה. הוא עבר לקלם ושם ישב ועסק בתורה מתוך סבל וצער. בהיותו כבן עשרים וארבע נתקבל לרב בעיר מצער ציטעויאן הסמוכה לקלם ולאחר שנה ומחצה נתקבל לרב בריטובה, לאחר דין ודברים בבית דינו של רבי יצחק אלחנן ספקטור בקובנא מאחר שגם עדת גורזד חשקה בו כרב בעירם. לאחר חמש שנים נתקבל לרב בערים באניקשט, סלנט, שדובה וטבריג (טאורגה). בטבריג יסד "קבוץ תלמודי" - תלמידים מובחרים מישיבות סלובודקא וטלז באו לשיעוריו בתלמוד ירושלמי.השתתף ב"ועידת קטוביץ'" של אגודת ישראל.

בזמן שפרצה מלחמת העולם הראשונה שהה באחת מערי המרפא בגרמניה, ולאחר הרפתקאות מרובות הגיע לשאוול והעביר לשם גם את משפחתו. כאשר פרצו הקוזקים לעיר, ראוהו יושב ומתנועע וקורא בקול רם. העלילו עליו כי הוא מרגל. הוא נאסר והובא בפני הגנרל. הוא נידון לתליה ובינתיים נכלא במרתף. מששאלוהו אם חפץ באוכל, השיב: "הביאו לי את הרמב"ם ואם נגזרה עלי מיתה אמות על הרמב"ם". בסופו של דבר, בסיוע הכומר המקומי, התגלתה השגיאה והוא שוחרר, ובלבד שיעזוב תיכף ומיד את העיר. הוא נשלח ליוניקשט ומשם עבר לגלובוקה. [3] התמדתו הגדולה בלימוד התורה פירסמה את שמו בעיירות שונות ברחבי רוסיה והוא נקרא לשמש כרב ומחנך בישיבה בעיר בוגורודסק הסמוכה למוסקבה, ונדדה לאחר מכן לסרטוב. ייחודה של ישיבה זו היה בעובדה ששפת הלימוד בה היתה עברית (זהו תנאי שהתנתה הנגידה שממנה את הישיבה), אולם דווקא עובדה זו, בצירוף לנסיבות היסטוריות שעיקרן פרעות ביהודי אוקראינה וסביבתה, הביאו לסגירתה. לאחר מכן נתקבל לרב בעיר צ'רקסי, אלא שהפרעות הנוראות ביהודי אוקראינה הגיעו גם לשם ומשנפתחה הדרך לשוב לליטא, מיהר לשוב עם משפחתו לעיר טבריג.

ארץ ישראל ומרכז הרב[edit]

בכ"ו באלול תרפ"ד עלה ארצה והתיישב בתל אביב, בכוונה להתמודד על משרת רבנות העיר, ואף הצטייד לשם כך בהמלצה מרבי מאיר שמחה הכהן מדוויסנק. הרב אברהם יצחק הכהן קוק, שיסד בתקופה זו את ישיבתו, הזמינו לכהן כמחנך וראש ישיבה ב"ישיבה המרכזית". הרב בורשטיין עבר לירושלים והחל לכהן בראשות הישיבה. בשעוריו היחודיים השתתפו תלמידי ישיבות מכל רחבי ירושלים, שוויתרו לצורך העניין על הסתייגותם מהשקפתה הציונית של הישיבה. הנהגתו הרוחנית ושיעוריו היחודיים השפיעו על תלמידי הישיבה עד כדי כך שלאחר פטירתו המשיכו תלמידיו לקיים שעור לזכרו ולהפיץ ביניהם את יסודות הלימוד שהושמעו בשיעורים אלו. בתפקיד ראש הישיבה כיהן במשך תשעה חדשים, עד לפטירתו בי"ט בכסלו תרפ"ו. מסופר, שכאשר נודע לרצי"ה קוק על פטירתו, הוא בכה במשך שלושה ימים.

מכיוון שכיהן זמן קצר מאד ולא הותיר אחריו כמעט חידושי תורה בכתובים, הוא כמעט ולא מוכר כיום בחוגי ישיבת מרכז הרב, והשפעתו על הישיבה קטנה מאד.

בנו, ראובן ברקת, כיהן כיושב ראש הכנסת השביעית.

התנגדותו לתנועת המוסר[edit]

בהיותו באירופה, נחשב לאחד מגדולי מתנגדי תנועת המוסר. בשנת תרנ"ז חתם על מכתב רבנים כנגדה, וכן כתב כנגדה מאמר חריף. התנגדות זו גרמה לו, למעט עזיבת ישיבת סלבודקא, להתנגדות מצד תומכי ורבני התנועה, שכללה פרסומים כנגדו בעיתונות היהודית בליטא (בעיקר מקרב "הסבא מנובהרדוק" רבי יוסף יוזל הורביץ, אולם מרבית רבני ליטא הגנו על כבודו). עם זאת, ר' דב כץ, מחבר סדרת "תנועת המוסר" מעיד, כי לאחר שעלה הגאון מטאבריג לארץ ישראל הוא שוחח עמו, והגאון מטאביג סיפר לו כי התנגדותו שככה מאז ימיו בליטא, הן מפני שראה כי בישיבות המוסריות לימוד התורה נעשה ברצינות ובהתמדה כבישיבות שאינן שייכות למוסר, וכן מפני שראה שהשיבות המוסריות הן היחידות שהצליחו לעמוד ולשרוד מול טלטלות העולם, כגן המלחמות, ההשכלה והחילון[4].

נוסח המצבה[edit]

הנוסח החקוק על מצבת קברו נכתב בידי הראי"ה קוק והוא משקף את היחס המיוחד שרחשו לו בישיבה:

ארז הלבנון אדיר התורה

בחיר גאוני הזמן...

ראש ישיבות גדולות עמוד האורה

הגאון האמיתי פאר הדור

מרן אברהם אהרן בהגאון ר' יהושע הכהן בורשטין

אב"ד דכמה קהלות קדושות ע"ש עדת טבריג ידוע

הקרה חכמתו בקדש ונשבר הכד על המבוע

רעדה אחזה כל שומע...

נתבקש בישיבה של מעלה

י"ט כסלו פ"ו בעיה"ק ירושת"ו זצ"ל ותנצב"ה

עליו[edit]

ספריו[edit]

  • נר אהרן- שאלות ותשובות, משא ומתן בהלכה, שיעורים. בעריכת חתנו ר' משה פרנקל, בתוספת תולדות חייו, ת"ש.
  • פני משה (חוברת) - הוספה ל"נר אהרן". בעריכת הרב משה לייב בלייער, תשמ"ז.
  • "תשובה בהיתר עגונה: אם פוסלים עדים שלא בפניהם ובפסול אפיקורוס לעדות אשה"- הודפסה מכת"י ע"י הרב עמיהוד הלוי לוין בקובץ "אורייתא" יז, נתניה תשנ"ג.
הקודם:
הרב אברהם יצחק הכהן קוק
ראשי ישיבת מרכז הרב הבא:
הרב יעקב משה חרל"פ

לקריאה נוספת[edit]

  • הרב ד"ר יצחק אלפסי, דורשי ציון בפועל, הוצאת שם, ירושלים תשס"ו, עמ' 171- 196.
  • הרב משה צינוביץ', הר"ם ר' אברהם הכהן בורשטיין- איש סלאנט וטאבריג בתוך אישים וקהילות, ת"א תש"ן.
  • הרב ישראל שורין, רבי אברהם אהרן הכהן בורשטין- הגאון מטבריג, בתוך מנחת ישראל, אפרת תשנ"ז.
  • הרב אלתר לויטה, הגאון רבי אברהם אהרן בורשטין, בתוך ריטובה: ספר קהילה, ת"א תשל"ה.
  • הרב אברהם שאולי (ביק), אישי הציונות הדתית- גדולי ההלכה, בתוך שנה בשנה תשמ"ד, הוצאת היכל שלמה- ירושלים.
  • הרב אברהם שאולי (ביק), גדולי התורה במחנה הציוני, בתוך כתב העת שרגאי גליון ב', מוסד הרב קוק י-ם תשמ"ה, בעריכת יצחק רפאל.

קישורים חיצוניים[edit]

הערות שוליים

  1. מסופר על ידי חתנו שבגיל 11 הגיע לידיו ספר חידושים בשם "ברית יעקב" של הרב ברוך מרדכי ליפשיץ והילד הצליח למצוא טעויות רבות בספר ולבטל את ערכו.
  2. בין השאר גם בגלל התנגדותו לתנועת המוסר
  3. מסופר עליו, כי בפעם אחרת, ישב בנסיון לתרץ סתירה בדברי הרמב"ם, בשעה שנכנסו לביתו בוזזים, ורצו להורגו. הוא אמר להם: "הרגו אותי, אך הניחו לי קודם ליישב את דברי הרמב"ם". הבוזזים, שהופתעו מהבקשה, הסכימו להניח לו למספר דקות, אך הבהירו לו שאם יחשבו שזהו נסיון להתחמק מהם, יהרגוהו בו במקום. בטרם שהספיק ליישב את דברי הרמב"ם, נשמע קול שהרוסים שבו לעיר, והבוזזים ברחו מהמקום.
  4. עדות זו מובאת ע"י הרב כץ בעצמו בספרו "פולמוס המוסר".