הרב יוסף חיים זוננפלד

מתוך ויקישיבה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הרב יוסף חיים זוננפלד

הרב יוסף חיים זוננפלד היה מייסד העדה החרדית בירושלים ורבה הראשון, ממנהיגי הקנאים בירושלים.

תולדות חייו[עריכה]

נולד בסלובקיה בו' בכסלו ה'תר"ט לאביו שלמה ואמו זאלדא, והתחנך אצל גדולי תורה שרכשו לו הערכה מרובה, ביניהם רבי אברהם בנימין שמואל סופר -"הכתב סופר", בנו של החת"ם סופר. בשנת תרל"ג עלה לארץ ישראל יחד עם מורו, הרב אברהם חיים שאג צוובנר, תלמידו של החת"ם סופר, והשתכן בעיר העתיקה בירושלים. הוא התקרב למהרי"ל דיסקין ולבנו ר' יצחק ירוחם, ורכש עמדת השפעה ביישוב הישן. בין היתר היה ממייסדי שכונת "בתי אונגרין". יחד עם המהרי"ל דיסקין הקים בשנת תרל"ח את "בית הדין של החוגים היראים". השניים גם איחדו את כוללי ורשה והונגריה.

בשנת תרע"ג השתתף עם הרב אברהם יצחק הכהן קוק ב"מסע המושבות"- משלחת רבנים שביקרה במושבות ובקבוצות החדשות שניסתה להשפיע על המתיישבים שיקפידו על שמירת מצוות וליזוק הקשר בין היישוב הישן ורבניו לבין היישוב החדש.

לאחר שרוב רבני ירושלים בחרו בשנת תרע"ט ברב קוק להיות רבה של ירושלים, הרב זוננפלד לא קיבל את הבחירה והמשיך לקרוא לרב קוק "הרב של יפו". התנגדותו נבעה מיחסו של הרב קוק לתנועה הציונית ולמתיישבים החילוניים. הוא יזם בשנת תר"פ, יחד עם הרב יצחק ירוחם דיסקין, את הקמת "העדה החרדית" הנפרדת מהרבנות ירושלים ונבחר לעמוד בראשה. היא נקראה "ועד העיר האשכנזי".

נפטר בי"ט באדר ב' תרצ"ב ונקבר בהר הזיתים. לאחר פטירתו החלו לצוץ חיכוכים בין הקנאים לבין אנשי אגודת ישראל, בהיעדר סמכות רבנית שתפשר ביניהם.

עד היום יש הרואים ברב זוננפלד רבה של ירושלים ואף רבה של א"י ("מרא דארעא דישראל") אע"פ שמעולם לא שימש במשרה זו.

מאבקיו ופעילותו[עריכה]

כמנהיגה של סיעה נפרדת נאבק בסמכויותיה של הרבנות הראשית לישראל, בראשות הרב קוק, ופעל לשם כך גם בקרב שלטונות המנדט. על הקמת הרבנות הראשית אמר: "רואים אנו בזה סכנה עצומה והריסה לתורתנו הקדושה חס ושלום, וכל מי שישתתף בבחירה הזאת הרי הוא עובר בשאט נפש על חוקי ודיני תורתנו הקדושה".

על אף הערכתו הרבה לרב קוק, היה הרב זוננפלד מהמתנגדים אליו והלוחמים במינויו. הוא כתב על ספר "אורות" של הרב קוק ובמיוחד על השבחים לפעולת ההתעמלות, שמחזקת את הגוף לבניין הארץ ויש לה השפעות קבליות (אורות התחיה לד): "כמה פרקים מלאים תהילות ותשבחות לרשעים". הרב קוק כתב בהתרגשות לרב זוננפלד על הצער ועוגמת הנפש שנגרמה לו משיתוף הפעולה שלו עם מחרפיו ומגדפיו. עם זאת, הרב זוננפלד העריך מאד את הרב קוק, כפי שניתן לראות מהמכתבים שכתב אליו (הבואו בספר אגרות לראי"ה).

כמנהיג העדה החרדית, היה מראשי הלוחמים בציונות, אך עם זאת, כאשר נפגש עם מנחם מנדל אוסישקין, יו"ר הקק"ל, לאחר מאורעות תרפ"ט, אמר הרב זוננפלד לאוסישקין: "עס וועט זיי ניט העלפן". (זה לא יעזור להם (= לערבים)) אנחנו נשיג את מטרתנו. לא בסימטאות צרות ולא כפופי ראש ניכנס אל המקום הקדוש שלנו. כי אם בדרך המלך ובקומה זקופה. המשך לעבוד את עבודתך באמונה ואולי בקרוב בימינו נזכה לראות את הגאולה האמיתית. לך לשלום הביתה. "עס וועט זיי ניט העלפן "![1].

עם קשיים התמודד הרב זוננפלד כאשר עלו לארץ חרדים מחוגים מתונים יותר של "אגודת ישראל". מצד אחד הוא נתפס כבעל בריתה של אגודת ישראל בארץ, שמנהיגה הפוליטי, הרב משה בלוי, פעל בצוותא עימו ועם יעקב ישראל דה-האן. מצד שני, דפוסי החינוך שביקשו למסד בבתי הספר של אגודת ישראל ביישוב החדש, ביניהם לימוד אנגלית, היו בלתי קבילים מבחינתו. הפשרה שהושגה לגבי תלמוד תורה של חסידות גור (שעולים רבים היו חברים בה) היה שהאנגלית תילמד מחוץ לבית הספר.

גם הקנאים בתוך עדתו לא תמיד הסבו לו נחת. במיוחד הם הכניסו את הרב זוננפלד למצוקה כאשר הרב מאיר הלר-סמניצר פרסם כרוז נגד הרבי מגור בגין פגישתו עם הרב קוק, שבו נאמר: "לא לחינם הלך הזרזיר אצל העורב, אלא מפני שהוא מינות". הרב זוננפלד פרסם גינוי, אך לא נקט בפעולות נגדם, מה שעורר מחלוקת וכעסים.

כאשר נאבק היישוב על ההכרה במעמדו בכותל המערבי ועל הגנה מפני התנכלויות הערבים הבהיר הרב זוננפלד שלדעתו יש להותיר את הטיפול בעניין זה לממשלת המנדט, ותגובות של מחאה ותענית, שעליהן הכריז הרב קוק, אינן רצויות. לדעתו, מוטב היה לעשות תענית על חילול השבת, פריצות הלבוש וההליכה לאוניברסיטה. מנגד בתקופת ה"מאורעות" הקפיד ללכת לכותל דרך שער שכם באומרו שאסור שהערבים יחשבו שהם יכולים למנוע יהודים ללכת שם.

ספריו[עריכה]

לקריאה נוספת[עריכה]

  • הרב שלמה זלמן זוננפלד, האיש על החומה (שלושה כרכים).
  • הרב מנחם מנדל גרליץ, מרא דארעא דישראל
  • אהרן סורסקי, דמויות הוד חלק א' פרק ט'.

קישורים חיצוניים[עריכה]

הערות שוליים

  1. (מתוך: "מפגש מרגש בסימטת הכותל")