הרב מיכאל דוב וייסמנדל

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search
יש לשכתב ערך זה
הסיבה לכך: תוכן וסגנון לא מתאים לאתר. אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

הרב (חיים) מיכאל דוב וייסמנדל זצ"ל[edit]

הרוח החיה בקבוצת העבודה שעסקה בהצלת יהודים בסלובקיה בימי השואה. שרד את השואה, וכתב ספר האשמה חריף על מחדלי ההנהגה הציונית שלא עסקה בהצלה. ספרו "מן המצר" כולל תיעוד של האשמות אלה. 1903 - 1957 ראש ישיבת נייטרא וחתנו של הגאון רבי שמואל דוד אונגאר אב"ד נייטרא

הרב מיכאל דוב ויסמנדל [להלן הרב] נולד בדברצן שבהונגריה בד' במרחשון תרס"ד (1903) לאביו ר' יוסף. בהיותו ילד עברה המשפחה לגור לעיר טירנוי. הרב למד תחילה בחדר המקומי בטירנוי. לאחר שגדל למד בישיבה של רבי דוד וסלי בעיר הסמוכה סרד. זמן מה למד בישיבתו של מהרי"ץ דושינסקי בגאלאנטא. עיקר לימודו היה אצל רבי שמואל דוד אונגר, רבה של טירנוי. בשנת תרצ"א עבר הרב אונגר לנייטרא, ועמו גם תלמידו הנאמן.

הרב היה ידוע כעילוי גדול ושקד על התורה בהתמדה רבה מצעירותו. הרב התמחה בפענוח כתבי יד, ובבדיקת הנוסח של ספרים מודפסים. שלוש פעמים ביקר באוקספורד ועבד בספריית בודליאן. באוקספורד אסף תשובות שלא פורסמו ושינויי גרסאות וביקש לפרסמן. הכין לדפוס מהדורה חדשה של הספר "קקיון דיונה". בפחות משנה עבר על כל חמש עשרה המסכתות המופיעות בספר. הספר הודפס בתוספת מבוא, תולדות המחבר, הערות והגהות. בסוף הספר הוסיף הערות לשולחן ערוך אבן העזר מתוך כתב יד שמצא באוקספורד.

בי"ד בשבט תרצ"ז נשא לאשה את ברכה רחל, בתו של רבו רש"ד אונגר. היה פעיל בישיבה ויד ימינו של חותנו. נלווה לחותנו בנסיעותיו, ונסע עמו לארץ ישראל בשנת תרצ"ה. בשובו מארץ ישראל סיפר בהתרגשות חוויותיו בארץ. הוא גם נלווה אל חותנו רש"ד אונגר בעת שנסע לכנסיה הגדולה של אגודת ישראל.

בימי המלחמה והשואה[edit]

בימי המלחמה והשואה בשנת 1938 עם כיבושה של אוסטריה ע"י הגרמנים, נשדדו וגורשו תחילה יהודי בורגנלנד לוינה ונשארו שם בחוסר כל. הרב סיכן את חייו, בא לוינה על מנת לטכס כיצד לסייע למגורשים. בהמשך מסע הרדיפות ריכזו הגרמנים כ- 60 רבנים, שברובם היו מבורגנלנד, העלום על אנייה ששטה לעבר צ'כוסלובקיה. האנייה טולטלה ממקום למקום כי הצ'כוסלובקים ל� נתנו להם להיכנס לארצם, והאוסטרים לא הסכימו לקבלם בחזרה. הרב טס לאנגליה, הצליח להתקבל אצל הארכיבישוף מקנטרבורי ובמיניסטריון החוץ. ��א הסביר את המתרחש לקבוצה זו, וכתוצאה מהשתדלותו קיבלה קבוצת הרבנים רשיון הגירה לאנגליה.

לאחר הסכמי מינכן (30.9.1938) ולאחר החלטת וינה (2.11.1938) סופחו שטחים אחדים מסלובקיה להונגריה. מספר ניכר של יהודים שגרו באזור זה נחשבו למחוסרי אזרחות וגורשו ע"י ההונגרים לשטח ההפקר בין הונגריה לסלובקיה. במברק מיום 23 לנובמבר פנה הרב אל מזכיר המדינה הבריטי סמואל הור, ולארכיבישוף מקנטרבורי וביקש את התערבותם לטובת המגורשים, במבדק זה שנשלח מנייטרא נאמר : "שלטונות הונגריה מגרשים בחמשת הימים אלפי יהודים באכזריות רבה, בגשם ובחשכה לשטח ההפקר שלאורך גבולות סלובקיה, במצוקתנו הרבה אני מתחנן בפני הוד מעלתו להתערב בעניין". הארכיבישוף העביר את המברק באותו יום למשרד החוץ, והעיר שפגש בעבר את וייסמנדל וראוי לתת בו אמון. משרד החוץ הגיב למחרת היום בשלילה ויעץ להתעלם מן המברק, "כי הנושא אינו נוגע להסכמי מינכן".

קבוצת העבודה[edit]

"קבוצת העבודה" בשנים תש"ב-תש"ד (1942 – 1944) היה פעיל בועד ההצלה בפרשבורג (ברטיסלבה). הועד כינה את עצמו "קבוצת עבודה". הם מינו את גיזי פליישמן (ע"ע) כיושבת ראש הקבוצה, ווי' היה מפעיליה הבולטים. בין ראשי הועד נמנו גם הרב פרידר, ד"ר סיבור קובאץ, המהנדס אונדרי שטיינר, ד"ר אוסקר נוימן ואחרים.

בפברואר 1942 נדרשו היהודים שנולדו בשנים 1897 - 1926 להירשם במשטרה לשם קביעת "כושר עבודתם". הרב יעץ לבחורי הישיבה שלא ירשמו, כי אז יהיה קל יותר להימלט. הוא דרש מיהודים שיכינו לעצמם מקומות מסתור להיחבא בשעת הצורך.

במרץ 1942 החלו הגירושים מסלובקיה לאזורי לובלין שבפולין, משם הועברו לאושויץ. לאחר שגורשו כ- 58,000 יהודים, הצליח הרב באמצעות קארל הוכברגר, (יהודי ששיתף פעולה עם הנאצים וסופו שהוצא להורג על ידי הפרטיזנים) לשחד את קצין ה-ס.ס. ויסליצני שהיה ממונה על גירושם של יהודי סלובקיה. תמורת 50,000 דולר נעצרו הגירושים לשנתיים. במקביל התנהל משא ומתן להצלת שאר יהודי אירופה. תכנית זו נודעה בשם "תכנית אירופה".

באחת מנסיעותיו ברכבת נפל מכיסו של הרב עתון שווייצרי "נייע צוריכער צייטונג" שבו היתה כתבה על המתת רבבות יהודים בגזים על ידי הגרמנים. הרב נעצר והאשימוהו כמפיץ תעמולה עוינת נגד הגרמנים. תמורת שוחד הצליח להשתחרר ממעצרו.

עקב עבודתו המאומצת חש כאב חזק בחזהו. רופא קבע שעליו להתאשפז בשל התקף לב, ולנוח זמן ממושך. לאחר יומיים נודע לו שעומדים לחסל מושב זקנים יהודי באחת הערים, הוא קם ממיטת חוליו ונסע להצילם מסכנת גירוש.

החלו להגיע מכתבים קורעי לב מיהודי סלובקיה שגורשו לאזורי לובלין בפולין. המגורשים תיארו את הסבל העובר עליהם: הוצאות להורג, מחלות. קור ורעב. הם הודיעו שתמורת חפצי ערך אפשר לקנות אצל האוכלוסייה הפולנית מצרכי מזון בסיסיים. הרב, וחברי ועד ההצלה רכשו חפצי ערך, ובאמצעות שליחים שבחלקם היו חיילים גרמנים הועברו החפצים ומכתבים לאזורי לובלין.

בשנת תש"ג נעצר שליח גרמני כשבידו רשימה ששלח הרב למחנה לובלין ובה רשם כיצד לחלק את חפצי הערך. בעקבותיו נעצר גם הרב ונלקח לחקירה ממושכת אל קוקולה, פקיד במיניסטריון הכספים. הרב סיפר לחוקריו שמענים וממיתים זקנים נשים וטף בקור וברעב, והוא רצה לעזור להם מבחינה אנושית. כאשר שמע קוקולה את תיאורי הזוועות נתרכך גם לב האבן שלו עד שעיניו זלגו דמעות: "הלא גם לי יש ילדים". הרב ביקש דרך להודיע לאנשי ועד ההצלה במה הודה בחקירתו, כדי למנוע סתירות במקרה שמישהו נוסף יעצר. בהושענא רבה הודיע לחוקריו שהוא מסרב לאכול עד שיותר לו ללכת לסוכה לקדש על היין. מבוקשו ניתן לו, ושני שוטרים הובילוהו לסוכה בפרשבורג. תוך כדי העמדת פנים של אמירת קידוש הודיע בלשון קודש מה מסר לחוקריו. לאחר שהוחזר למעצר היו לו שיחות נוספות עם קוקולה, והלה התיר לשלוח חבילות למגורשים באיזור לובלין, עד שהועברו למחנות ההשמדה.

בסתיו 1944 פרץ בסלובקיה מרד הפרטיזנים. בעקבותיו החליטו הגרמנים לשים קץ ליהודי סלובקיה וחידשו את הגירושים. הרב, אשתו וחמשת ילדיו נעצרו בנייטרא ביום ה' י"א באלול תש"ד (7 לספטמבר 1944). יחד עם שאר בני הקהילה הועברו למחנה בעיר סרד שבסלובקיה. ממחנה זה שולחו הטרנספורטים לאושויץ. על גירוש היהודים פקד קצין ה-ס.ס. האכזר ברונר. אייכמן מנע מויסליצני, שהיה קודם לכן הממונה על יהודי סלובקיה, לשוב לסלובקיה.

במחנה סרד סיכן את עצמו הרב, ונכנס למשא ומתן עם מפקד המחנה ברונר. הוא ניסה להסביר שהמלחמה עומדת להסתיים ותוצאות המלחמה ברורות. הציע לו שיכין לעצמו אליבי לקראת סוף המלחמה על ידי מניעת גירוש יהודי סלובקיה. הוא גם הבטיח לו כסף רב בשווייץ. פעמים אחדות התלהטו הדיונים, הרב הכה בהתרגשות באגרופו על השולחן. לבסוף החליט ברונר לשלוח את הרב ובני משפחתו לאושויץ. לפני שהועלה על הרכבת ציוה לצלמו בעשרים ושתים צורות, להבטיח שאם ימלט יצליחו לעצרו. כאשר גורש לאושויץ שלח ברונר הוראות מיוחדות כיצד לטפל בו.

לפני עלותו לרכבת שעמדה לצאת לאושויץ יעץ הרב לנסר את דלתות הרכבת ולקפוץ מתוכה. הוא לקח עמו משורית בתוך ככר לחם. הוא האמין שמפרשבורג יוכל להזעיק את יהדות העולם בדבר הפורענויות שהתחדשו בסלובקיה.

בחשכת הלילה ניסר הרב את ידית הקרון וקפץ מהרכבת הנוסעת. אשתו וילדיו נותרו ברכבת. הוא הצליח להגיע לבונקר בפרשבורג. כשנודע לברונר שוי' נמלט מתוך הרכבת, קבע פרס על ראשו. הידיעה על בריחתו של הרב הגיע ליהודים בסרד ועוררה בהם תקווה. הוא בכה בלי הרף על שלא עלה בידו להושיע לכלל ישראל, ועל בני משפחתו שנשארו ברכבת לאושויץ.

לעזרתו של הרב בבונקר בא פונק, יהודי ששרת כקצין במלחמת העולם הראשונה. פונק התחפש לגוי, נשא ניירות מזויפים והתהלך חפשי בפרשבורג. סחר במטבע זר והיו לו קשרים עם גרמנים ודיפלומטים. פונק קישר בין הרב וייסמנדל לעולם החיצוני.

בעקבות פעילותו של ד"ר קסטנר הסכימו הגרמנים, שאנשי הבונקר ובהם הרב וייסמנדל יועברו במכונית משא לשווייץ. מכונית המשא עברה מסלובקיה לאוסטריה ואספה מספר יהודים ממחנות שונים. ארבעה ימים לפני שחרור פרשבורג על ידי הרוסים יצאה המכונית לשווייץ והגיעה לשם בשלום.

פעולות ההצלה וניסיונות ההצלה פעולות ההצלה היו אלה: א. תמורת שוחד של 50,000 דולר הסכים ויסליצני להפסיק את משלוח יהודי סלובקיה לאושוויץ. הייתה זו הפסקה לשנתיים תמימות. חוקרי השואה אינם יודעים להסביר הפסקה זו. ניסו להסביר זאת בצרכים פנימיים של הגרמנים, ולא כתוצאה של מתן השוחד, אבל הדברים עמומים, ויתכן בהחלט שהשוחד הזה גרם או לפחות סייע להפסקת הגירוש. ב. לאחר שהפעולה הראשונה הצליחה, ניהלו הרב וקבוצת העבודה מגעים עם ויסליצני, במטרה להפסיק את ההשמדה בכל אירופה. לתכנית זו קראו "תכנית אירופה" או "התכנית הגדולה". דובר בה על שוחד של 2 מיליון דולר. צריך היה לתת מקדמה בסך 200,000 דולר, אבל הסכום לא הגיע. התוכנית כשלה, ועל כך התלונן הרב בספרו "מן המצר". ג. כאשר כבשו הנאצים את הונגריה והחלו בהכנות לשילוח היהודים לאושויץ, כתב הרב מכתבי אזעקה לקהילה בהונגריה, הזהיר מפני מעבר למחנות ריכוז, הזהיר מפני רישום היהודים אצל הרשויות, אבל גם בספרו הוא חש שאין סיכוי להתנגדות כזאת. ד. הרב עקב אחרי שליחותו של יואל ברנד מטעם אייכמן ["סחורה תחת דם"], וטען כי השליחות נכשלה מפני שברנד לא היה מתאים לשליחות דיפלומטית, ובגלל הפומביות שניתנה לשליחות במקום לעסוק בפוליטיקה חשאית. פרשת השליחות של יואל ברנד


הרב שלח בידי ויסליצני מכתב לקהילה בבודפסט, בה דיווח על המשא ומתן עם ויסליצני שגרם להפסקת גירוש יהודי סלובקיה תמורת שוחד. המכתב נשלח לשלושה נציגי הזרמים של יהודי הונגריה: הנאולוגים, האורתודוקסים (פרוידיגר) והציונים (כהן). ['מן המיצר' עמוד קיג]. יש לציין שהמשא ומתן עם ויסליצני, ובעקבות זאת עם אייכמן, נוצר בעקבות מכתב זה. קסטנר, שניהל את המשא ומתן מטעם הקהילה בבודפסט, לא היה ממכותבי המכתב, והוא שמע עליו מפי הרב פרוידיגר בעת שזה דיווח על כך לועד הקהילה. קסטנר יזם בלא אישור הועד בבודפסט את המגע עם אייכמן, נלכד ברשתו, והסוף ידוע. ע"ע קסטנר.


את תיאור פעולות ההצלה ומסמכים רבים הנוגעים לפעולות קבוצת העבודה ריכז הרב אחרי המלחמה בספר "מן המצר". ספר זה הוא כתב האשמה חמור נגד הסוכנות, הג'וינט וההנהגה הציונית שהתעלמו מקריאתו לספק כסף על מנת לשחד את הנאצים ולהציל יהודים. "תכנית אירופה" הייתה אמורה להפסיק את רצח היהודים מכל אירופה. תמורה 2 מליון דולר, ומקדמה של 200,000 דולר הבטיח ויסצילני להפסיק את המשלוחים. הכסף לא הגיע, ועל כך כתב הרב דברים קשים.

לאחר המלחמה[edit]

במאונט קיסקו הקים הרב מחדש את ישיבת נייטרא וגם חיבר 'קול קורא' נגד הציונות ונגד הקמתה של מדינה יהודית 'עד שיהי רצון השם יתברך בכך וישלח להם המשיח'. יורשיו הוציאו את משנתו בספר 'מן המצר'. אחד הדברים הקשים שהרב מטיח במוסדות הלאומיים הוא שני מכתבים שהביא שליח משוויץ. האחד מסאלי מאיר, נציג הג'וינט בשוויץ, בתשובה לבקשה להעביר כסף כדי לשחד את הנאצים ולעצור את ההשמדה באירופה כולה. סאלי מאיר, הודיע שהדרישות לכסף מוגזמות, וכן שלפי חוקי ארצות הברית אסור להעביר כסף למדינות הציר. המכתב השני היה מכוון, "לאחוזת מרעיו של שוואלב בפרסבורג". נתן שוואלב היה הממונה מטעם ההסתדרות הציונית בשוויץ, והמכתב היה מכוון לשליחים בפרסבורג. להלן המכתב (מן המצר, עמוד צב)

לאחר המלחמה שכב הרב בבית חולים בשוויץ לאחר התקף לב. זוועות המלחמה כרסמו בבריאות נפשו וגופו. בשנת תש"ו (1946) יצא הרב משוויץ לארה"ב, שם הקים מחדש את ישיבת נייטרא ליד סמרוויל, לאחר מכן עבר הישיבה למאונט קיסקו בניו יארק שם הוא קיים גם כעת, הישיבה היה מלא עם בחורים שרידי השואה והרב היה להם כאב, הישיבה ניהל עד יומו האחרון במסירת נפש, בארה"ב התחתן שוב ונולד לו כמה ילדים.

הרב אסף חומר תעודתי על מאורעות החורבן. הוא האשים את הסוכנות היהודית, את הג'וינט ואת הקונגרס היהודי העולמי שהתעלמו מקריאותיו להושיט עזרה כספית להצלת שארית ישראל.

בעת הקמתה של מדינת ישראל בשנת תש"ח נסע לוושינגטון להביע את התנגדותו. הוא אף הוציא קול קורא בו פרסם את השקפותיו בעניין זה. הוא לא נתן אמון במערכת המשפט במדינת ישראל, וסרב לבקשת שמואל תמיד להעיד במשפט קסטנר. בשנות חייו האחרונות סבל ממחלת לב ושכב רבות בבית החולים. ברגע שהתאושש ממחלתו שב לעבודתו המאומצת. הוא לא ידע מנוחה מהי. בערב שבת, ו' כסלו תשי"ח (29.11.1957) נפטר.

חיבר גם ספר תורת חמ"ד, הרב גילה את אופן מציאת הרמזים בתורה על ידי דילוגי אותיות המכונה צופן התנכ"י.

-תורת חמד http://www.hebrewbooks.org/thumbs/56-42028.jpg