והייתם נקיים

יש להישמר מעשיית דברים שיש בהם כדי להטיל חשד.

"והייתם נקיים מה' ומישראל" הינו פסוק בספר במדבר (לב, כב) ממנו למדו חכמים, שצריך אדם להיזהר שלא יהא חשוד בעיני הבריות, כשם שהוא צריך להיזהר במעשיו כלפי שמים. על אדם להיזהר שלא להכניס את עצמו בחשד הבריות אף במה שיודע שהוא נקי בו.

לדוגמא: במשנה (שקלים פ"ג מ"ב) מובא, שמי שהיה נכנס ללשכת השקלים לתרום את הלשכה לא היה נכנס לא בפרגוד חפות (מין מלבוש ארוך ששפתו כפולה, או ששוליו מקופלים למעלה; ויש מפרשים: בגד שיש לו ביטנה), ולא במנעל, ולא בסנדל, ולא בתפילין, ולא בקמיע, שמא יהא עני, ויאמרו הבריות: מפני שמעל בכסף הלשכה נהיה עני, או שמא יהא עשיר ויאמרו: מן השקלים שגנב מהלשכה נהיה עשיר; "לפי שאדם צריך לצאת ידי הבריות כדרך שצריך לצאת ידי המקום, שנאמר: והייתם נקיים מה' ומישראל".

לכאורה, אין זה מצוי כלל וכלל שאדם יתיר תפרים של תפילין על מנת להחביא בתוכם כסף שיגנוב מתרומת הלשכה. ואף על פי כן לא נתנו לשום אדם להכנס ללשכת השקלים עם כל הדברים הנ"ל. וכל זאת משום שיש להתרחק אפילו מאבק דאבק של איזה שהוא חשד.

בגמרא (יומא לח, א) מסופר על משפחה שהייתה ממונה על הכנת הקטורת במקדש, שמעולם לא יצאה כלה מבושמת מבתיהם, שלא יאמרו הבריות, שנתבשמה הכלה מן הקטורת. זאת כדי לקיים מה שנאמר: "והייתם נקיים מה' ומישראל".

במדרש רבה מובא: "שנו רבותינו: אין ממנין שררה על הצבור בממון, פחות משנים. והרי אתה מוצא שהיה משה גזבר לעצמו, אלא אף על פי שמשה היה גזבר לעצמו, הוא קורא לאחרים ומחשב על ידיהם". ובמדרש תנחומא הלשון: "אף על פי שהיה משה הצדיק נאמן על פי הגבורה, הוא קורא לאחרים ומחשב על ידיהם".

בפרשת צו, לגבי מינויו של אהרן למשרת כהן גדול, נאמר: "ויאמר משה אל העדה זה הדבר אשר צוה ה' לעשות", ופירש רש"י (בד"ה זה הדבר): "דברים שתראו שאני עושה לפניכם, צווני הקב"ה לעשות, ואל תאמרו לכבודי ולכבוד אחי אני עושה".

ותמהו המפרשים: מדוע הוצרך משה לומר דברים אלה. וכי יש מקום להעלות על הדעת שמשה רבינו נאמן ביתו של הקב"ה יעשה איזה שהוא דבר בלי ציווי ה'?

התשובה היא: אילו הקב"ה היה מצוה את משה רבינו ע"ה למנות כהן גדול ולא היה מראה לו על אהרן, לא היה משה רשאי למנותו. ואף על פי שכל כלל ישראל היו מכירים שאין גדול בישראל וראוי למשרה זו יותר מאהרן, כיון שהוא אחיו הרי ישנה אפשרות שייאמר עליו שבחר בו מתוך נגיעה אישית בהיותו אחיו וכבר יש כאן פגם ב"והייתם נקיים". לכן אמר כאן הכתוב "זה הדבר אשר צוה ה' לעשות" - הקב"ה ציווני לעשות כן, אומר משה. מפי הגבורה אני עושה זאת ואין לי ברירה אחרת!