חוק איסור הונאה בכשרות

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search

חוק איסור הונאה בכשרות הוא חוק במדינת ישראל שנחקק בשנת תשמ"ג, אשר מסדיר את ענייני מתן הכשרות למפעלים, בתי מזון וחנויות הישראל.

נוסח החוק[edit]

חלקים מנוסח החוק מתוך ספר החוקים: 1. הגדרות בחוק זה - "בית אוכל" - מקום שבו עוסקים במכירה לציבור של מצרכים או בהגשתם, לשם אכילה או שתיה במקום, וכן אטליז, ולענין בית מלון - החלקים של בית המלון שבהם עוסקים בהכנתם של מצרכים או בהגשתם לשם אכילה או שתיה במקום; "מצרך" - מאכלים ומשקאות, ולענין אטליז - בשר ומוצרי בשר; "ייצור של מצרך" - לרבות אריזתו.

2. מוסמכים לתת תעודת הכשר (א) אלה רשאים לתת תעודת הכשר לענין חוק זה: (1) מועצת הרבנות הראשית לישראל או רב שהיא הסמיכה לכך; (2) רב מקומי המכהן במקום שבו נמצא בית האוכל, מקום השחיטה או מקום הייצור של מצרך; (3) לענין תעודת הכשר בצה"ל - הרב הראשי לצבא-הגנה לישראל או רב צבאי שהוא הסמיך לענין חוק זה.

(ב) לענין סעיף זה - "רב מקומי" - מי שבידו אישור בכתב מאת מועצת הרבנות הראשית לישראל שהוא רב בישראל, והוא מכהן כרב עיר, רב מועצה אזורית, רב מושב או רב קיבוץ; "צה"ל" - לרבות כל שלוחות מערכת הבטחון וכן בעל בית אוכל או יצרן העוסק עבור צה"ל או שלוחה של מערכת הבטחון. 3. איסור הונאה בבית אוכל (א) בעל בית אוכל לא יציג בכתב את בית האוכל ככשר, אלא אם כן ניתנה לו תעודת הכשר.

(ב) בעל בית אוכל שבידו תעודת הכשר ובית האוכל מוצג בכתב ככשר, לא יגיש ולא ימכור בו מצרכים שאינם כשרים לפי דין תורה. 4. איסור הונאה בייצור (א) יצרן של מצרך לא יציין על מצרך שייצר או על אריזתו כי הוא כשר ולא יציגו ככשר בפרסום או בדרך אחרת, אלא אם כן ניתנה לו תעודת הכשר. (ב) יצרן של מצרך שניתנה עליו תעודת הכשר, לא ישווק מצרך שאינו כשר לפי דין תורה בציון שהוא כשר.

5. איסור הונאה במכירה העוסק במכירת מצרכים לציבור לא ימכור ולא יציע למכירה מצרך שאינו כשר לפי דין תורה תוך הצגתו בכתב ככשר.

6. הגנה באישום לפי סעיפים 3, 4 או 5 תהא זו הגנה טובה שהנאשם מכר או הגיש, בתום לב, מצרך שניתנה לגביו תעודת הכשר, או שהשתמש כאמור במרכיב שניתנה לגביו תעודת הכשר. 7. איסור הונאה בשחיטה לא יעסוק אדם בשחיטה תוך הצגת שחיטתו ככשרה, אלא אם כן ניתנה לו תעודת שוחט מאת מועצת הרבנות הראשית לישראל או מאת מי שהיא הסמיכה לכך או מאת רב עיר, לצורך עירו. 8. חובת הראיה הטוען שבידו תעודת הכשר או תעודת שוחט לפי חוק זה - עליו הראיה.

9. תוספת לציון כשר יצרן או יבואן של מצרך הנושא עליו ציון שהוא כשר לא ימכור את המצרך ולא יציעו למכירה אלא אם כן המצרך נושא עליו גם ציון שמו של נותן תעודת ההכשר. 10. חובת הצגה (א) מי שבידו תעודת הכשר, יציג אותה במקום גלוי במקום עיסוקו.

(ב) לא יציג אדם תעודת הכשר כאמור בסעיף קטן (א) אלא בתקופה שבה התעודה בתוקף.

11. סייג לשיקולים במתן תעודת הכשר, יתחשב הרב בדיני כשרות בלבד.

12. ערר מי שסרבו לתת לו תעודת הכשר רשאי לערור על כך לפני מועצת הרבנות הראשית לישראל; החלטת המועצה בערר תינתן תוך מאה ימים.

13. רב - עובד הציבור לענין חוק זה יראו רב המוסמך לתת תעודת הכשר כעובד הציבור, כמשמעותו בחוק העונשין, התשל"ז-1977.

14. עונשין העובר עבירה לפי סעיפים 3 עד 5, 7, 9 או 10, דינו - מאסר שנה.

ישום החוק[edit]

על מנת לאכוף את החוק, הוקמה במחלקת הכשרות ברבנות הראשית לישראל "היחידה הארצית לאכפית חו איסור הונאה בכשרות", בראשות רפי יוחאי.