חזקת הגוף

מתוך ויקישיבה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

כשיש ספק במציאות בהווה, כגון שיש ספק על אשה האם נבעלה, פוסקים על פי המציאות שהיתה ידועה בעבר (הסוגיא בחולין י:), כלומר מעמידים על חזקת הגוף שהיא בתולה (תוס' כתובות ט. ד"ה לא). חזקה שאשה לא ראתה דם (מעין מקרה זה בחוט המשולש ח"ג כז).

יש שתי חזקות באיסורין שפוסקים בהן על פי העבר: חזקת הגוף וחזקת הדין, ושתיהן נקראות חזקה דמעיקרא או חזקה קמייתא (שב שמעתתא א-כ), ומהוות את רוב החזקות שבש"ס (אפיקי ים ח"א יג-ג). במקומות רבים השתמשו המפרשים בשמות הכלליים "חזקה דמעיקרא" או "חזקה קמייתא", ולא ביארו אם כוונתם לחזקת הגוף או לחזקת הדין, למשל הדעות שחזקת מרא קמא היא חזקה דמעיקרא[1], וכן שחזקת כשרות היא חזקה דמעיקרא[2].

מקור וטעם[עריכה]

מקורה מפורש בגמרא (ר' יונתן בחולין י:) )שנלמדת מנגעי בתים (ויש אומרים הלכה למשה מסיני (מהרש"א חולין יא. (על תד"ה מנא) בדעת רב אחא בר יעקב)).

בטעמה נחלקו המפרשים:
  1. גזירת הכתוב, כך כתבו רוב האחרונים - וזו הנהגה. לדוגמא, אנו רק פוסקים שהאשה מותרת לבעלה, אך איננו יודעים אם באמת לא נבעלה (שב שמעתתא ו-כב, גר"ש שקאפ כתובות ט-א ד"ה אמנם נ"ל, קובץ שיעורים בבא בתרא עח, וכ"כ שו"ת רעק"א מהדורא קמא קלו, חמדת שלמה יו"ד ד. וכן כתב האפיקי ים ח"א יג-ג, והוסיף שהיא משום שאין ספק מוציא מידי ודאי)[3].
  2. מסתבר שהדבר לא השתנה, שמסתמא כל דבר נשאר במצבו הקודם - בירור המציאות, שמסתבר שבאמת לא נבעלה (קונטרס הספיקות א-ו, נתיבות המשפט לד-טו ועה-ד. והמרחשת ח"א מט והשרידי אש ח"א קיג-ה הביאו מחלוקת בין א לב).
ויש שחילקו שכשאין ריעותא (כגון שיש ספק האם נתן בכלל גט לאשתו) הוא בירור, שאז מסתבר שהמציאות נשארה כמו שהיתה בעבר, וכשיש ריעותא (כגון שאנו יודעים שזרק לה גט, ואנו רק מסתפקים האם הגט היה קרוב לו או קרוב לה) הוא הנהגה, שבזה אין סברא (שו"ת הרי"מ אה"ע טז, דרוש וחידוש רעק"א ח"ב כתובות יג:).
  1. סברא שאם לא כן נצטרך להסתפק על כל דבר אולי השתנה, ואין לדבר סוף. וזו הנהגה (רמב"ם פירוש המשניות נזיר ט-ב).
  2. המידות לחקר ההלכה ביאר שזו סברא שבמקום ספק אנו מעמידים כל דבר על שלילתו, ופוסקים שלא היה שינוי (ב-יט בדעת רש"י).
לגבי ודאותה, האם החזקה נחשבת לדין ודאי, או שהיא ספק והתורה התירתו, נחלקו בזה ראשונים ואחרונים:
  1. מתוס' (כתובות כו: ד"ה אנן) משמע שחזקה נחשבת ודאי. שכתבו שספק ממזר שיש לו חזקה שמעיקרא שהוא ממזר - הוא אסור בקהל, ואינו נחשב כספק ממזר שדינו שמותר בקהל ("ממזר ודאי ולא ממזר ספק"). ומוכח שהחזקה הפכה אותו מספק ממזר לממזר ודאי (כך דייק מהם גם קובץ שיעורים כתובות עד). וכן כתב בקובץ ביאורים (שב שמעתתא יג ד"ה ואין השני) שהאיסור מתהפך להיתר[4].
  2. אולם הפני יהושע כתב שחזקת ממזר אינה אוסרת, כלומר שהחזקה לא נחשבת לוודאי, וביארו הקובץ שיעורים שהוא משום שהחזקה היא רק הנהגה, ולא בירור המציאות[5] (קובץ שיעורים כתובות עד)[6](. והמהרי"ק הוסיף שאפילו רוב וחזקה יחד הם רק דין ספק, הובא בקונטרסי שיעורים בבא מציעא ח-ג ד"ה וראיתי).

בדינים שונים[עריכה]

באיסורין פשוט שנאמרה חזקת הגוף.

בממונות - נחלקו לגבי חזקת מרא קמא (שקרקע שהיתה שייכת לאדם נשארת שלו מספק) האם היא חזקה דמעיקרא, או מוחזק. אם היא חזקה דמעיקרא, א"כ חזקה דמעיקרא מועילה גם בממון (קובץ שיעורים ח"ב ח, קונטרס הספיקות א-ה)[7] (.)

פרטי הדין[עריכה]

חזקה העשויה להשתנות, כגון חזקת קטן שעשוי לגדול, וכן מקווה שלם שמטפטף - לתוס' מועילה, ולמהרי"ט לא (שב שמעתתא ג-י,יא).

כשלא נתבררה בשעתה, כלומר שבזמן הספק עדיין לא היה ידוע שיש חזקה. לדוגמא, חלבו בהמה (בת שנה לפחות) ומהחלב עשו גבינות, ואח"כ שחטוה ונמצאת טריפה, ומסתפקים האם גם בזמן שחלבוה היתה טריפה, והגבינות אסורות. לכאורה יש חזקת היתר, שהרי טריפה לא חיה שנה, ומכך שבהמה זו חיה שנה מוכח שבתחילה לא היתה טריפה, וא"כ תהיה חזקה שאינה טריפה. אך חזקה זו לא נתבררה בשעתה, שבאותה שעה לא ידענו שאינה טריפה, אלא רק שנה לאחר מכן גילינו למפרע שלא היתה טריפה.

חזקה כזו - לתוס' לא מועילה (נדה ב: ד"ה דאיכא, ובעוד מקומות), ולרשב"ם מועילה (תרומה עג, סמ"ג סוף לאו קמא).

הטוען שהוא יודע בוודאות נגד החזקה - נאמן נגדה לגבי עצמו (עין יצחק ח"א ג-ט, פני יהושע כתובות כב: על תד"ה הבא (ד"ה אמנם לאחר העיון) ומביא רשב"א, מהרש"א יבמות פח: לגבי חזקת אשת איש).

במצוות הסתפק הרעק"א האם יש חזקה דמעיקרא, שבספק אם קיים את המצווה, כגון אם הניח תפילין או בירך ברכת המזון יש עליו חזקת חיוב (חזקת איסור) וחייב לקיימה שוב (בשו"ת מהדורא קמא ז ד"ה גם י"ל, ד"ה ולכאורה יש לדון, וד"ה אלא דמ"מ).

חזקת חיים - שמספק אנו מעמידים את האדם בחזקת חי, (כגון בת ישראל הנשואה לכהן שבמדינת הים אוכלת בתרומה בחזקת שבעלה חי (גיטין כח. במשנה)) - בפשטות היא חזקת הגוף, שהרי אנו יודעים שהוא היה חי בעבר, ורק מסתפקים על ההווה (רש"י שם), אך הפני יהושע (שם) כתב שהיא רובא דליתא קמן, שהרי רק מיעוט מתים בכל יום, ומסתבר שהוא מהרוב שלא מתו.

הכרעות סותרות[עריכה]

ראו ערך: חוזק ההכרעות

עד אחד אינו נאמן נגדה (שב שמעתתא ו-ו, ספר המקנה מט-ה-ה).

ברי עדיף גם מחזקת הגוף (מהרש"א יבמות פח:, וכן כתב פני יהושע כתובות כב: על תד"ה הבא (ד"ה אמנם לאחר העיון) שלדעה שברי ושמא ברי עדיף נגד מוחזק, כ"ש שנגד חזקת הגוף).

ובתרי ותרי כשיש חזקה לאיסור, והאדם עצמו טוען שברי לו שהדבר מותר - לתוס' הדבר אסור לו, שטענתו לא תועיל, ולרשב"א תועיל טענתו, ומותר (דן בזה שערי יושר ו-יח ד"ה ונראה).

מיגו, כתב הגרנ"ט (קעט ד"ה והנראה) )שהוא מועיל נגד חזקות של הנהגה, ובפשטות חזקת הגוף היא הנהגה, כדלעיל[8](.)

בעלים נאמן נגד חזקת הגוף ("איתחזק איסורא") (שב שמעתתא ו-ו).

רוב, לרוב האחרונים (חלקת יואב ח"א יו"ד פתיחה ב ד"ה והנה, חוט המשולש ח"ג כז, ומעין זה כתב גם הפני יהושע כתובות לו.) חזקת הגוף עדיפה ממנו (אך יש אומרים שרוב עדיף ממנה (שב שמעתתא סוף ו-ו). יש להעיר שגם בעניין מוחזק דעת השב שמעתתא שהוא עדיף מחזקת הגוף, וגם בזה חלקו עליו רוב האחרונים)[9].

אומדנא, כתבו האחרונים (בית דוד יז ד"ה וגדולה מזו, שו"ת חתם סופר אה"ע פ ד"ה חזקה, קונטרס החזקות סוף סימן א ד"ה ונראה (לגבי חזקה קמייתא בכלל, ולא רק חזקת הגוף)) )שעדיפה מחזקת הגוף, אך השיטה מקובצת כתב להיפך (כתובות י. בשם שיטה ישנה, אך ראשונים אחרים תירצו אחרת).

קרוב, חזקה דמעיקרא עדיפה ממנו (ספר המקנה מט-ה-ה).

חזקה דמעיקרא - כשסותרות זו את זו הולכים אחר החזקה שדנה בספק המקורי ("חזקת המקור"), ולא בספק שנובע ממנו ("חזקת התולדה"). כגון, טמא שטבל במקווה שספק האם הוא כשר - נלך אחר חזקת המקווה ולא אחר חזקת האדם, משום שמקור הספק הוא האם המקווה כשר, והספק האם האדם טהור הוא רק תולדה מזה. וכן בהמה שנשחטה בסכין שספק האם היא כשרה - נלך אחר חזקת הסכין ולא אחר חזקת הבהמה (שערי יושר ב-א)[10].

חזקת הדין פחותה מחזקת הגוף (תוס' כתובות עה: ד"ה אבל). ודנו האחרונים בטעם לזה, שהרי להרבה דעות[11] חזקת הדין נלמדת מחזקת הגוף, וא"כ לכאורה היו צריכות להיות שוות. ותירצו זאת ע"פ היסוד שמציאות (חזקת הגוף, שפוסקת את המציאות) עדיפה מדין (חזקת הדין, שפוסקת רק את הדין). בטעם לזה שמציאות עדיפה מדין נאמרו שני הסברים:
  1. השערי יושר (ב-א) ביאר שהמציאות היא המקור והדין הוא התולדה, שהרי הדין נובע מהמציאות שעליה הוא נאמר, והמקור עדיף מהתולדה[12].
  2. הקובץ שיעורים (כתובות רסה) ביאר ששינוי במציאות גדול יותר משינוי בדין, ולכן עדיף ללכת אחר חזקת הגוף ולומר שהמציאות לא השתנתה, מאשר ללכת אחרי חזקת הדין ולומר שהדין לא השתנה, כי עדיף לומר שהשינוי היה קטן יותר (כמו שכאשר יש שתי חזקות נגד אחת פוסקים כשתי החזקות, שעדיף לומר שהיה שינוי קטן יותר) (אמנם חוט המשולש ח"ג כז כתב שאינו יודע מה הטעם שחזקת הגוף עדיפה מחזקת הדין).

ממזר - כתבו התוס' שחזקה עדיפה מספק ממזר, ואסור כשחזקתו אסור. אך האחרונים כתבו שספק ממזר לקולא עדיף, ולכן מותר[13] (קובץ שיעורים כתובות עד. ופני יהושע המובא בו).

שתי חזקות יחד נגד חזקה בודדת - השתיים עדיפות (קובץ שיעורים כתובות רסה).

חזקה דהשתא נגד דמעיקרא - דמעיקרא עדיפה (שב שמעתתא ג-טז, פני יהושע גיטין יז. על תד"ה משום, רעק"א שם על תד"ה ריש לקיש, אבני מילואים קכז-ב ד"ה ונראה. אמנם הרש"ש הוכיח מתוס' (גיטין יז. ד"ה משום) שחזקה דהשתא עדיפה מדמעיקרא, אך הפני יהושע (שם), הרעק"א (שם) והאבני מילואים (שם) דחו את הראיה מתוס'). אך יש שני מקרים שבהם חזקה דהשתא עדיפה:
  1. כאשר החזקה דמעיקרא עשויה להשתנות[14] - החזקה דהשתא עדיפה ממנה (ט"ז יו"ד שצז-ב), אך יש אומרים שגם בזה דמעיקרא עדיפה (נקודות הכסף שם).
  2. כאשר החזקה דהשתא והחזקה דמעיקרא אינן על אותו הדבר אלא על שני דברים שונים. כגון שקידש אשה באבן שספק האם היא שווה פרוטה, וחזקה דהשתא שהאבן שווה עכשיו פרוטה (וא"כ האשה מקודשת), אך חזקה דמעיקרא על האשה שהיא פנויה. בזה לא נאמר שהדמעיקרא עדיפה, כי החזקות על דברים שונים: ההשתא על האבן והדמעיקרא על האשה. לכן פוסקים שהאבן שווה פרוטה מדין חזקה דהשתא, וממילא האשה מקודשת. וכל מה שדמעיקרא עדיפה הוא רק כששתי החזקות על אותו הדבר, כגון שיש חזקה דהשתא שהאשה טמאה וחזקה דמעיקרא שהיא טהורה (קהילות יעקב) (כתובות יז ד"ה ובאמת)[15].

שתי חזקות דמעיקרא שסותרות זו את זו, וחזקה דהשתא מסייעת לאחת מהן - ע"ע תרתי לריעותא.

כאן נמצא כאן היה, חזקת הגוף עדיפה ממנו (שערי יושר ב-יג סוף ד"ה ורב אשי. אורים ותומים קיצור תקפו כהן עט (מג: באמצע טור ב בדפיו) בדעת הטור, ומשמע מלשונו שקצת מסתפק בזה), אך כשחזקת הגוף אינה גמורה הולכים אחר כאן נמצא (שערי יושר שם תחילת ד"ה אמנם).

ספיקא דאורייתא בחזקת היתר - מחמירים בו רק מדרבנן, אפילו לדעות שבשאר ספיקא דאורייתא מחמירים מדאורייתא[16] (שו"ת פני יהושע יא).

ספיקא דרבנן, חזקה דמעיקרא בו - החיי אדם מחמיר שהחזקה עדיפה ומחמירים על פיה (וכן בש"ך יו"ד קי כללי ספק ספיקא כ), אך יש פוסקים שמקילים (משנה ברורה עו-כה. במחלוקת זו דן בהגהות ר' יוסף חנינא ליפא מייזליש ערובין לה: (מודפס בסוף המסכת)).

בידו עדיף מחזקה דמעיקרא ונאמן נגדה (גיטין ב:).

מוחזק לרוב האחרונים (פני יהושע כתובות עה:, אורים ותומים קכ, קכג, קכד, חלקת יואב ח"א יו"ד פתיחה ב ד"ה והנה, שו"ת חתם סופר ח"ה חו"מ סז) חזקת הגוף מוציאה ממנו, אך לשב שמעתתא לא (א-טו (יש להעיר שגם בעניין רוב דעת השב שמעתתא שהוא עדיף מחזקת הגוף, וגם בזה חלקו עליו רוב האחרונים)[17](), וכדברי השב שמעתתא כתב גם הפני יהושע כתובות כב: על תד"ה הבא (ד"ה אמנם לאחר העיון) והשערי יושר ב-יג (תחילת ד"ה והנה) בדעת רש"י ותוס'). והמהרי"ק (עב) הוסיף טעם שחזקת הגוף לא עדיפה ממוחזק, שכל הסברא ללכת אחר חזקת הגוף היא לומר שהמצב לא השתנה מכמו שהיה, אך נגד מוחזק יש גם סברא לומר שהממון לא ישתנה מהבעלים שמחזיק בו. ולכן החזקה לא מוציאה ממנו.

ובתוספת ברי ושמא לראשונים מוציאים (רשב"א ור"ן), ולשב שמעתתא לא (ב-ו, ומביא את הראשונים הנ"ל).

חזקה דהשתא יחד עם חזקה דמעיקרא מוציאות ממון ממוחזק (קובץ שיעורים בבא בתרא תקנז).

כאן נמצא בצירוף חזקת הגוף מוציא ממון (שערי יושר ב-יג (תחילת ד"ה והנה) בדעת רש"י ותוס').

ספק טומאה לקובץ שיעורים (כתובות רסג רסה) חזקת הגוף לא מועילה לטהר ברשות היחיד, ולשב שמעתתא (א-טו) כן מועילה.

ספק ספיקא לרשב"א גובר על חזקה דמעיקרא, משום שלשיטתו הוא מדין רוב[18], ורובא וחזקה רובא עדיף (שו"ת ח"א תא). והרבה חולקים על זה (ש"ך יו"ד קי כללי ספק ספיקא כט, שב שמעתתא א-כ), משום שהספק הראשון נחשב כאיסור ודאי[19], וא"כ נשאר רק ספק אחד, וספיקא דאורייתא לחומרא (ש"ך יו"ד קי קיצור כללי ספק ספיקא כז).

ספק ספק ספיקא, גם לדעות שחזקה דמעיקרא גוברת על ספק ספיקא ומחמירים בה (לעיל בסמוך), ספק ספק ספיקא גובר עליה ומקילים, משום שגם אם הספק הראשון היה אסור בוודאי (ולא רק בחזקת אסור) - עדיין היו נשארים שני ספיקות, וספק ספיקא לקולא (ש"ך יו"ד קי קיצור כללי ספק ספיקא כח).

חזקת כשרות - חזקת הגוף עדיפה ממנה (תוס' כתובות ט. ד"ה לא (כך משמע מהשיטה מקובצת שהבין בדבריהם), אך בשיטה מקובצת שם דייק מרש"י שתירץ אחרת)[20] (.)

כללים[עריכה]

בסעיף זה נדון האם ההכרעה תועיל במקרים (כללים) שמבטלים חלק מההכרעות.

בדבר שיש לו מתירין, כלומר שיש אפשרות להתירו בלי להיכנס לספק, מחמירים אע"פ שיש חזקת היתר. ובגדר האיסור ביאר הצל"ח (פסחים יז: בסופו אות קח ד"ה ומתוך וד"ה ולפי) שהיש לו מתירין דוחה את החזקה ונשאר ספיקא דאורייתא לחומרא.

ובדבר שיש לו מתירין בחזקת היתר בספיקא דרבנן חידש הצל"ח (פסחים יז: בסופו אות קח ד"ה ומתוך וד"ה ולפי) שמותר. וביאר שכל מה שמחמירים בספק דרבנן ביש לו מתירין הוא משום שהיש לו מתירין עושהו כספיקא דאורייתא, אך כשמצטרפת חזקת היתר, גם לאחר שהיש לו מתירין עושהו כספיקא דאורייתא - עדיין נשארת החזקה, ומותר.

בספק שאפשר לבררו, בפשטות לא מועילה (ריטב"א פסחים ד: בשם יש למדין, בינת אדם שער רוב וחזקה י, אך יש אומרים שמועילה (ריטב"א חולין ג: בשם קצת מרבותינו)).

ברוב וחזקה יחד - לכו"ע אין צריך לברר.

בתרי ותרי, כלומר שיש שתי כיתות עדים שסותרות זו את זו, מדאורייתא חזקה דמעיקרא כן מועילה, כי אינה בירור המציאות אלא רק הנהגה[21] (שב שמעתתא ו-כב), ורק מדרבנן החמירו בה כספק (מסקנת הש"ס יבמות לא.). ולכן שתי חזקות יועילו, שבזה לא החמירו (שו"ת רעק"א מהדורא קמא קלו ד"ה יכולני).

ובתרי ותרי כשיש חזקה לאיסור, והאדם עצמו טוען שברי לו שהדבר מותר - לתוס' הדבר אסור לו, שטענתו לא תועיל, ולרשב"א תועיל טענתו, ומותר (דן בזה שערי יושר ו-יח ד"ה ונראה).

בקבוע, דהיינו שהספק לא פרש מהתערובת אלא נמצא במקומה, האם יהיה כמחצה על מחצה (ספק שקול) כדינו ברובא דאיתא קמן, או שהחזקה תועיל, נחלקו בזה האחרונים לארבע דעות[22]:
  1. הגר"ש שקאפ (כתובות טו ד"ה ועיקר החקירה) כתב שהחזקה תועיל, ודין קבוע נאמר רק ברובא דאיתא קמן. וביאר שקבוע מועיל רק ברוב, כי כל מהותו של דין קבוע היא לומר שנחשב כאילו הוא כמחצה על מחצה ממש, וממילא אין רוב, אך בחזקה סברא זו לא שייכת.
  2. גם הקובץ ביאורים (שב שמעתתא ה) )כתב שהחזקה תועיל, אך הביא טעם אחר לזה שקבוע שייך רק ברוב - על פי דברי הר"ן שקבוע הוא חידוש[23], ולכן לא לומדים ממנו[24].
  3. החוות דעת (קי חידושים יב) )חולק וסובר שהקבוע כן מועיל וכמחצה על מחצה דמי.
  4. הפרי מגדים (מובא בקובץ ביאורים שם) מסתפק בזה (בכל זה דן הפרי משה רוב יא-ג).

בספיקא דדינא - כשאינו ספק במציאות אלא ספק בדין, כגון נתן הוא ואמרה היא, שהגמרא נשארה בספק האם הקידושין חלים (קידושין ה:) - לרוב הדעות אינה מועילה, שלא שייך ללכת בזה אחר החזקה (רש"י, כנסת הגדולה, משנה למלך - הובאו בשו"ת רעק"א מהדורא קמא לז ד"ה ובזה וד"ה ויעויין), אך יש חולקים וסוברים שגם בספיקא דדינא מועילה חזקה (ר"ן ותוס', הובאו בשו"ת רעק"א שם ד"ה באופן).

ראו גם[עריכה]

  • חזקה דהשתא (חזקה הפוכה - הספק בעבר והוודאי בהווה)
  • חזקת הדין (הספק אינו במציאות אלא בדין. לגבי חזקות שנחלקו האם הן חזקת הגוף או חזקת הדין [[חזקת הדין גוף_ודין|שם בסעיף "גוף ודין"]])]]
  • חזקת מרא קמא (לא באיסורים אלא בממונות)
  • תרתי לריעותא

הערות שוליים[עריכה]

  1. ע"ע חזקת מרא קמא בסעיף "מקור וטעם" ד"ה בטעמה.
  2. ע"ע חזקת כשרות בסעיף "מקור וטעם" ד"ה בטעמה.
  3. בפשטות היא הכרעה נפרדת - ע"ע אין ספק מוציא מידי ודאי.
  4. אך עיין לקמן בסמוך אות ב בדבריו בקובץ שיעורים.
  5. עיין לעיל בסעיף "מקור וטעם" (ד"ה טעמו) שיש מי שחולק על זה.
  6. זו שיטתו של הקובץ שיעורים, שכל הנהגה היא ספק, וכל בירור הוא ודאי. הבאנו את שיטתו זו ואת החולקים עליו בערך ספיקות בסעיף "ודאי וספק" ד"ה הקשר בין ודאי וספק לבין בירור והנהגה.
  7. בערך חזקת מרא קמא בסעיף "מקור וטעם" (ד"ה טעמו) הבאנו את טעמי מחלוקתם, וכן לדעה שהיא חזקה דמעיקרא ביארנו שם האם היא חזקת הגוף או חזקת הדין.
  8. עיין לעיל בסעיף "מקור וטעם" (ד"ה בטעמה) שיש חולקים וסוברים שהיא בירור.
  9. כדלקמן ד"ה מוחזק.
  10. ביסודו של השערי יושר שהכרעת המקור עדיפה מהכרעת התולדה, הארכנו בערך חוזק ההכרעות בסעיף "כללים" אות ד.
  11. ע"ע חזקת הדין בסעיף "מקור וטעם" ד"ה במקורה.
  12. ביסודו של השערי יושר שהכרעת המקור עדיפה מהכרעת התולדה, הארכנו בערך חוזק ההכרעות בסעיף "כללים" אות ד.
  13. בביאור טעמם עיין לעיל בסעיף "מקור וטעם" ד"ה לגבי ודאותו.
  14. לעיל בסעיף "פרטי הדין" (ד"ה חזקה העשויה להשתנות) הבאנו דעה שחזקה העשויה להשתנות אינה חזקה כלל.
  15. סברת הקהילות יעקב היא כיסודו של השערי יושר שהכרעת המקור עדיפה מהכרעת התולדה, הארכנו בזה בערך חוזק ההכרעות בסעיף "כללים" אות ד.
  16. במחלוקת הראשונים האם ספיקא דאורייתא לחומרא מדאורייתא או מדרבנן הארכנו בערך ספיקא דאורייתא בסעיף "מקור וטעם" ד"ה במקורו.
  17. כדלעיל ד"ה רוב.
  18. אך יש חולקים, ע"ע ספק ספיקא בסעיף "מקור וטעם" ד"ה טעמו.
  19. אך עיין לעיל בסעיף "מקור וטעם" (ד"ה לגבי ודאותה) שנחלקו ראשונים ואחרונים האם היא דין ודאי או ספק.
  20. אך בערך חזקת כשרות בסעיף "מקור וטעם" (ד"ה טעמו) הבאנו דעה שהיא עצמה חזקת הגוף.
  21. עיין לעיל בסעיף "מקור וטעם" (ד"ה טעמו) שיש חולקים.
  22. כן נחלקו - הגר"ש שקאפ, הגר"א וסרמן, החוות דעת והפרי מגדים - גם בדין קבוע בקרוב, ע"ע קבוע בסעיף "בהכרעות שונות" ד"ה בקרוב.
  23. אך יש חולקים, הובאו בערך קבוע בסעיף "מקור וטעם" ד"ה בטעמו.
  24. הגר"א וסרמן חלק בזה על הגר"ש שקאפ, לשיטתו שדין קבוע אינו שכמחצה על מחצה, אלא שיש רוב, ורק לא הולכים אחריו - הבאנו את מחלוקתם בערך קבוע בסעיף "מקור וטעם" ד"ה במהותו.