חייב אדם לשנות לתלמידו עד שילמדנו

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search

על המלמד מוטלת חובה לחזור ולשנן לתלמידיו עד שיבינו היטב את עומק הדבר הנלמד.


שנו חכמים במסכת עירובין (נד, ב): "רבי עקיבא אומר: מניין שחייב אדם לשנות לתלמידו עד שילמדנו, שנאמר: ולמדה את בני ישראל. ומניין עד שתהא סדורה בפיהם, שנאמר: שימה בפיהם. ומניין שחייב להראות לו פנים (ללמדו לתת טעם בדבריו בכל אשר יוכל, ולא יאמר כך שמעתי, הבן אתה הטעם מעצמך - רש"י שם), שנאמר: ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם".


על הפסוק בספר שמות (כא, א): "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם", מובא במכילתא: "אמר לו הקב"ה למשה: לא תעלה על דעתך לומר אשנה להם הפרק וההלכה ב' או ג' פעמים עד שתהיה סדורה בפיהם כמשנתה, ואיני מטריח עצמי להבינם טעמי הדבר ופירושם. לכך נאמר: 'אשר תשים לפניהם - כשולחן הערוך ומוכן לאכול לפני האדם".


יגיעת המלמד בשינון הלימוד עם תלמידיו צריכה להיות זהה להכנת האוכל והכשרתו לאכילה. הכנת האוכל כוללת יגיעה רבה בפרטים שונים: תחילה שחטו את הבהמה, אחר כך הפשיטו את העור, ניתחו את הבהמה לנתחים, שברו העצמות וניקרו הגידים. כאשר החתיכה עצמה מגיעה לידה של עקרת הבית, יש למלוח הבשר, להדיחו ולבשלו באש ולהוסיף מים, מלח ושאר תבלינים. רק אז - משנתרכך הבשר כהוגן - הוא נעשה ראוי לאכילה, ללעיסה ולעיכול. כל זמן שחסר אחד מן הפרטים האלה, אין הבשר ראוי לאכילה.


כך מוטל על המלמד ללמוד היטב את הדברים, להכינם באופן שיוכל להסביר אותם כהוגן, ואז לבאר את הכללים ואת הפרטים באופן שיונחו בפני התלמידים כשולחן ערוך. בהסברת ב' או ג' פעמים אין יוצא המלמד ידי חובתו, אלא עליו ללמד עד שהתלמיד יבין.