חלאקה: הבדלים בין גרסאות בדף
מאין תקציר עריכה |
יוסף שמח בוט (שיחה | תרומות) מ (טיפול בסוגריים מיותרים בתבנית:מקור) |
||
| שורה 2: | שורה 2: | ||
== מקור המנהג והתפשטותו: == | == מקור המנהג והתפשטותו: == | ||
מנהג זה לא היה נהוג בזמן ה[[גמרא]] וה[[ראשונים]] {{מקור| | מנהג זה לא היה נהוג בזמן ה[[גמרא]] וה[[ראשונים]] {{מקור|כמוכח מהגמרא מו"ק יד. ושיטמ"ק שם ותוספות נזיר מא: 'השתא'|כן}}, וגם לא נזכר בשום [[פוסק]] מחכמי [[אשכנז]] ו[[ליטא]]. | ||
המנהג נזכר לראשונה לפני כ-430 שנה בשו"ת ה[[רדב"ז]] {{מקור| | המנהג נזכר לראשונה לפני כ-430 שנה בשו"ת ה[[רדב"ז]] {{מקור|ח"ב סימן תר"ח, נפטר בשנת של"ג|כן}} שהביא שיש אנשים שהיו נוהגים [[נדר|לנדור]] לגלח את הבן (הדוגמא שם היא גילוח ב[[קבר]] [[שמואל הנביא]]) ולתת משקל השיער לצורך המקום להדליק בו נרות וכו'. אמנם בדבריו לא מוזכר מקור לדבר, וגם לא גיל מסויים של הילד. | ||
על [[האר"י]] (שנפטר שנה לפני הרדב"ז) מובא {{מקור| | על [[האר"י]] (שנפטר שנה לפני הרדב"ז) מובא {{מקור|מהרח"ו, שעה"כ דף פז|כן}}: "והמנהג שנהגו [[ישראל]] ללכת ב[[ל"ג בעומר]] על קברי [[רשב"י ו[[רבי אלעזר ברבי שמעון|ר"א בנו]] הקבורים ב[[מירון]], ואוכלים ושותים ו[[שמחה|שמחים]] שם, ראיתי למורי האר"י ז"ל שהלך לשם בל"ג בעמר הוא וכל אנשי ביתו, וישב שם 3 ימים, וזה היה בפעם הראשונה שבא מ[[מצרים]], אבל איני יודע אם אז היה בקי ויודע בחכמה הנפלאה שהשיג אחר כך. והרב [[רבי יונתן סאגיש]] העיד לי שבשנה האחרונה קודם שהלכתי אני אצלו ללמוד עם מורי ז"ל, שהוליך את בנו הקטן לשם עם כל אנשי ביתו, ושם גילחו את ראשו כמנהג הידוע, ועשה שם יום משתה ושמחה... וכתבתי כל זה להורות כי יש שורש במנהג הנ"ל". | ||
מכאן רואים שבימי האר"י היה המנהג כבר "ידוע", אולם גם כאן לא מוזכר גיל הילד. וגם לא ברור בבירור אם הכוונה שגילחוהו דווקא בל"ג בעומר. כמו"כ לא ברור מי הוא זה שסיפר את בנו – האר"י או ר"י סאגיש? ואף אם יוכרע שהאר"י הוא שסיפר את בנו הרי שלא ברור האם לדעתו יש לנהוג כך גם לפי ה"חכמה הנפלאה שהשיג אחר כך". יש אכן מי שכתב שלפיה אין לעשות כן, ויש שהוכיחו זאת מכך שלפי האר"י כלל אין מסתפרים בספירה כולל בל"ג בעומר (ירח למועדים). אולם יש להשיב על ראיותיהם. | מכאן רואים שבימי האר"י היה המנהג כבר "ידוע", אולם גם כאן לא מוזכר גיל הילד. וגם לא ברור בבירור אם הכוונה שגילחוהו דווקא בל"ג בעומר. כמו"כ לא ברור מי הוא זה שסיפר את בנו – האר"י או ר"י סאגיש? ואף אם יוכרע שהאר"י הוא שסיפר את בנו הרי שלא ברור האם לדעתו יש לנהוג כך גם לפי ה"חכמה הנפלאה שהשיג אחר כך". יש אכן מי שכתב שלפיה אין לעשות כן, ויש שהוכיחו זאת מכך שלפי האר"י כלל אין מסתפרים בספירה כולל בל"ג בעומר (ירח למועדים). אולם יש להשיב על ראיותיהם. | ||
המנהג הוזכר לאחר מכן אצל חכמי ה[[ספרד|ספרדים]] שאחרי האר"י {{מקור| | המנהג הוזכר לאחר מכן אצל חכמי ה[[ספרד|ספרדים]] שאחרי האר"י {{מקור|שו"ת גינת ורדים, נחפה בכסף לר"י נבון, מזבח אדמה, משנת חסידים, שדי חמד, נהר מצרים, כה"ח, ועוד|כן}}, ולעומת זאת בספרי פוסקי ומנהגי אשכנז, ראשונים ואחרונים, לא הובא זה בשום מקום. | ||
יש שבמפורש התנגדו למנהג זה מחמת שהוא מ'[[חוקות הגויים]]'<ref>ר' [[תבנית:הידעת?/ז' שבט ה'תשס"ט]].</ref> או מטעם שאינו טוב ע"פ ה[[קבלה]] ועוד. | יש שבמפורש התנגדו למנהג זה מחמת שהוא מ'[[חוקות הגויים]]'<ref>ר' [[תבנית:הידעת?/ז' שבט ה'תשס"ט]].</ref> או מטעם שאינו טוב ע"פ ה[[קבלה]] ועוד. | ||
גרסה מ־10:16, 6 בספטמבר 2012
|
|
ה'חלאקה' הוא מנהג גזיזת שערות הילד באופן המותיר את פיאותיו שלימות. בכך מתקיימת מצוות התורה 'ופאת ראשם לא יגלחו'.
מקור המנהג והתפשטותו:
מנהג זה לא היה נהוג בזמן הגמרא והראשונים (כמוכח מהגמרא מו"ק יד. ושיטמ"ק שם ותוספות נזיר מא: 'השתא'), וגם לא נזכר בשום פוסק מחכמי אשכנז וליטא.
המנהג נזכר לראשונה לפני כ-430 שנה בשו"ת הרדב"ז (ח"ב סימן תר"ח, נפטר בשנת של"ג) שהביא שיש אנשים שהיו נוהגים לנדור לגלח את הבן (הדוגמא שם היא גילוח בקבר שמואל הנביא) ולתת משקל השיער לצורך המקום להדליק בו נרות וכו'. אמנם בדבריו לא מוזכר מקור לדבר, וגם לא גיל מסויים של הילד.
על האר"י (שנפטר שנה לפני הרדב"ז) מובא (מהרח"ו, שעה"כ דף פז): "והמנהג שנהגו ישראל ללכת בל"ג בעומר על קברי [[רשב"י ור"א בנו הקבורים במירון, ואוכלים ושותים ושמחים שם, ראיתי למורי האר"י ז"ל שהלך לשם בל"ג בעמר הוא וכל אנשי ביתו, וישב שם 3 ימים, וזה היה בפעם הראשונה שבא ממצרים, אבל איני יודע אם אז היה בקי ויודע בחכמה הנפלאה שהשיג אחר כך. והרב רבי יונתן סאגיש העיד לי שבשנה האחרונה קודם שהלכתי אני אצלו ללמוד עם מורי ז"ל, שהוליך את בנו הקטן לשם עם כל אנשי ביתו, ושם גילחו את ראשו כמנהג הידוע, ועשה שם יום משתה ושמחה... וכתבתי כל זה להורות כי יש שורש במנהג הנ"ל".
מכאן רואים שבימי האר"י היה המנהג כבר "ידוע", אולם גם כאן לא מוזכר גיל הילד. וגם לא ברור בבירור אם הכוונה שגילחוהו דווקא בל"ג בעומר. כמו"כ לא ברור מי הוא זה שסיפר את בנו – האר"י או ר"י סאגיש? ואף אם יוכרע שהאר"י הוא שסיפר את בנו הרי שלא ברור האם לדעתו יש לנהוג כך גם לפי ה"חכמה הנפלאה שהשיג אחר כך". יש אכן מי שכתב שלפיה אין לעשות כן, ויש שהוכיחו זאת מכך שלפי האר"י כלל אין מסתפרים בספירה כולל בל"ג בעומר (ירח למועדים). אולם יש להשיב על ראיותיהם.
המנהג הוזכר לאחר מכן אצל חכמי הספרדים שאחרי האר"י (שו"ת גינת ורדים, נחפה בכסף לר"י נבון, מזבח אדמה, משנת חסידים, שדי חמד, נהר מצרים, כה"ח, ועוד), ולעומת זאת בספרי פוסקי ומנהגי אשכנז, ראשונים ואחרונים, לא הובא זה בשום מקום. יש שבמפורש התנגדו למנהג זה מחמת שהוא מ'חוקות הגויים'[1] או מטעם שאינו טוב ע"פ הקבלה ועוד.
המנהג היה אצל הספרדים שבא"י, ולכן הכתר שם טוב כתב שבלונדון 'לא נודע להם מנהג זה' וביעב"ץ לא הזכירו.
אצל החסידים התפשט מנהג זה רק בארץ ישראל (כנראה למדו זאת מהספרדים) מהדור השלישי לתלמידי הבעש"ט (שנת ת"ר בערך) ואח"כ גם התפשט לחו"ל.
גיל התספורת:
גיל 3 לא הובא באר"י או ברדב"ז או במקור קדום אחר.
היו כמה מנהגים בגיל בו מספרים את הילד:
- ט' חודשים (מנהג מרוקו)
- שנתיים (פעולת צדיק למהר"י צאלח, וכן מנהג פולין וליטא וגור וסקווירא ועוד)
- ארבע (מנהג א"י כמובא בכתר שם טוב ובאבן ספיר ועוד)
- בגיל 5 ויותר (מנהג הספרדים בירושלים כמובא בשלחן גבוה ושלמי ציבור)
- בגיל 6 ו-7 (המנהג במירון כמובא בשנת תרכ"ז ע"י חכם אברהם רוזאנס)
- חלק מהחסידים נהגו בגיל שלש.
ישנם עוד מנהגים בדבר (הובאו בנטעי גבריאל עמ' כד ובשרשי מנהגי אשכנז ועוד).
לקריאה נוספת:
- 'שרשי מנהגי אשכנז' (המבורג), חלק ג.
- 'נטעי גבריאל - תגלחת הילדים'.