חלויות מכח האדם וחלויות מכח המעשה

מתוך ויקישיבה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הגדרה[עריכה]

חילוק בין חלות שהאדם בעצמו מחיל, לבין חלות שבה האדם רק עושה את המעשה, והתורה מחילה את החלות ממילא (בסוגיא זו האריך קובץ הערות עו, ודנו בזה גם הגר"ח ריש הלכות יבום וחליצה, שערי יושר ה-כא ד"ה אמנם וד"ה ולענין, הגר"ש שקאפ סוף בבא בתרא בעניין אא"א דשא"ש א ד"ה ונראה, ודרכי משה דרכי הקניינים ה-ב ד"ה נתבאר).

בדיני קניינים, קידושין, גירושין, הפקר, הקדש, איסורים, מצוות ועוד.

דוגמא לחלות מכח האדם: קניינים, שהאדם עצמו מחיל את הקניין.

דוגמא לחלות מכח המעשה: שחיטה, שהאדם רק שוחט את הבהמה וממילא היא ניתרת באכילה.

נקראות גם בשמות אחרים: חלות מכח האדם נקראת גם "חלות ע"י דעת", או סתם "חלות", וחלות מכח המעשה נקראת גם "כח התורה", "ממילא", או "מעשה בלי חלות כלל".

החילוק[עריכה]

כל החלויות מתחלקות לכח האדם וכח המעשה. ונקדים דוגמא, שכל פעולה נפעלת מאיזה פועל - או מאדם, או מהטבע. כגון, כשאדם זורק חפץ למרחק, החפץ נזרק מכח האדם. אך כשאדם עוזב חפץ והוא נופל אע"פ שהאדם הוא זה שעזב אותו, נפילת החפץ היא מכח הטבע ("כח המשיכה"). ונפק"מ מזה, שבכל פעולה הפועל שולט על האופן בו היא נפעלת, ולכן כשאדם זורק חפץ, הוא שולט באיזו מהירות יזרק, לאיזה מרחק, ולאיזה כיוון. אך כשאדם עוזב חפץ מכיוון שלא הוא הפועל אלא הטבע - האדם לא ישלוט על המהירות, המרחק והכיוון. וכך חילקו ראשי הישיבות את כל החלויות (אמנם מצינו חולקים על יסוד זה, כדלקמן בנפק"מ) - יש חלויות מכח האדם, ויש חלויות מכח המעשה:
  1. חלויות מכח האדם: קניינים (קובץ הערות עו, חידושי ר' שמואל פסחים עמוד צ), קידושין, גירושין (קובץ הערות עו, גר"ח על הרמב"ם יבום וחליצה ד-טז ד"ה ואשר וד"ה ונראה), הקדש, נדרי צדקה, מינוי שליחות (שערי יושר ה-כא ד"ה אמנם), שבועה (חידושי ר' שמואל נדרים ו-ח ד"ה ונראה).
  2. חלויות מכח המעשה: שחיטה (שהבהמה ניתרת באכילה), עבודת כהנים (קובץ הערות עו), מיתת הבעל (להתיר את אשתו לעולם) (שערי יושר ז-יב ד"ה והנה ביסוד), חליצה, אשת איש שזינתה (איסורה לבעלה) (קובץ הערות עו, וכן גר"ח על הרמב"ם יבום וחליצה ד-טז ד"ה ואשר וד"ה ונראה), שחיטת קודשים (קובץ הערות עד-ג בסופו), נזירות (שערי יושר ה-כא ד"ה ולענין, חידושי ר' שמואל נדרים ו-ח ד"ה ונראה), מעילה (גרש"ש נדרים ט ד"ה ע"כ), (וחידושי ר' שמואל נדרים עמוד ריז), פדיון הבן (שיעורי ר' שמואל קידושין עמוד לו), יאוש (תרומת הכרי רסב ד"ה והנראה), ביטול חמץ (ברכת אברהם פסחים ד: בדעת הרמב"ם), הפקר (חידושי ר' שמואל פסחים עמוד צ, גרש"ש נדרים כב בסופו, וכן משמע מהשערי יושר ה-כג בסופו בדעת הר"ן, וכן משמע מחידושי הגר"ש שקאפ בבא בתרא כט ד"ה ובנדרים).
  3. חלויות שנחלקו (או חקרו) האם הן מכח האדם או מכח המעשה: יבום (קובץ הערות עו כתב שהוא כח המעשה (אמנם נשאר לפי זה בצ"ע על ראשונים שהצריכו עדי קיום)[1](). אך ר' חיים מטעלז בבא קמא עמוד פה (ד"ה ונראה דיש לחלק) כתב שהוא כח האדם), נדרים (שערי יושר ה-כא ד"ה אמנם, חידושי ר' שמואל נדרים עמוד כח, חידושי ר' שמואל נדרים ו-ח (ד"ה ונראה) בדעת הר"ן והמחנה אפרים: כח המעשה. חידושי ר' שמואל שם בדעת עצמו: כח האדם), קידושי ביאה (דרכי משה דרכי הקניינים ה-ט ד"ה ובאמת (ועיין שם ה-ב) כתב שהם כח המעשה. אך הקובץ שיעורים (כתובות רנד) דן האם שייך בהם שליחות, ותלוי בזה)[2](, לשמה (כגון בגט ובספר תורה) גר"ח על הרמב"ם יבום וחליצה ד-טז ד"ה ואשר וד"ה ונראה (לגבי גט): כח המעשה, דרכי משה דרכי הקניינים ה-ב ד"ה לפי וד"ה ויפה (לגבי גט): מחלוקת אמוראים, וכן דן בזה חידושי ר' שמואל גיטין וקידושין עמוד ק. קובץ הערות עו (בכל לשמה, גט, ספר תורה ועוד): מחלוקת ראשונים).
נפק"מ בין חלות מכח האדם לחלות מכח המעשה (קובץ הערות עו):
  1. תנאי - בקניינים, קידושין וגירושין ידוע שאפשר להתנות. אך בשחיטה א"א להתנות שהבהמה תותר רק אם ירדו גשמים (יוצאות מן הכלל הזה הן המצוות, שאע"פ שהן כח המעשה, אפשר להתנות בהן למאן דאמר מצוות צריכות כוונה (מגן אברהם או"ח תפט-ז)).
  2. שליחות - בקניינים וכו', מכיוון שהאדם הוא השולט, הוא יכול להחליט שאדם אחר יהיה שליח במקומו. אך כהן, למשל, לא יכול למנות ישראל לעבוד בבית המקדש במקומו. וע"פ זה ביאר הקובץ הערות את הכלל שאמרה הגמרא (כתובות עד.) )"מילתא דליתא בשליחות ליתא בתנאי"[3] - שאם אינו בשליחות, זו ראיה שהוא כח המעשה, וממילא לא יועיל בו תנאי[4].
  3. זמן - בקניינים, למשל, אפשר להקנות לעוד ל' יום, משא"כ בשחיטה, א"א לשחוט ולומר שהבהמה תותר רק עוד ל' יום.
  4. אין אדם אוסר דבר שאינו שלו - הוא רק בחלות מכח האדם, אך חלות מכח המעשה - יכול לאסור גם את שאינו שלו.
  5. כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני - הוא רק בחלות מכח האדם, אך חלות מכח המעשה - מועיל (וכן כתבו גם זכר יצחק ח"א מו (ד"ה אמנם) וקובץ הערות עד-ג).
  6. עדי קיום - דין זה גם הוא נאמר רק לגבי חלויות מכח האדם, כגון קידושין וגירושין שצריכים שני עדים. אך זנות - שאשה שזינתה אסורה לבעלה - לא צריכה שני עדים, משום שהיא מכח המעשה (גר"ח יבום וחליצה ד-טז ד"ה ואשר, קובץ הערות עו-ד, שערי יושר ז-יב ד"ה והנה ביסוד. אמנם נראה שיש חולקים עליהם, שהרי הרוגאצ'ובר הביא טעם אחר לכך שמיתת הבעל לא צריכה עדי קיום)[5](, וכן הקובץ הערות עצמו התקשה שם בדעות הראשונים שיבום צריך עדי קיום. וכן יש מי שחידש שאיסור אשת איש שזינתה לבעלה כן צריך עדי קיום (שואל ומשיב קמא רסב, וביביע אומר ח"ב אה"ע ב-ח הביא עוד כמה מקורות לזה). וכן משמע מהאור שמח (אישות י-ב) שחולק על זה, שהסתפק שם בשני ספיקות שונים: האם חופה צריכה עדי קיום, והאם מועיל תנאי בחופה. ולא תלאם זה בזה. ולפי דבריהם היה לו לתלותם באותה השאלה - האם חופה היא כח האדם או כח המעשה)[6].
  7. מחשבה והתרצות - כתב הגרמ"א עמיאל (דרכי משה דרכי הקניינים ה-ב) שכדי שהאדם יחיל חלות בעצמו ("כח האדם") הוא צריך לחשוב ולא מספיק שיתרצה. וכך משמע מהשערי יושר בכמה מקומות (ז-יב שכתב שצריך שאו הקונה או המקנה יחשוב כדי שאחד מהם יחיל את הקניין. וכן מדבריו שם שבקידושין צריך שגם האשה תחשוב כי גם היא מחילה את הקניין (לשיטתו). וכן מדבריו (ה-כג בסופו) לגבי הפקר לשיטת הר"ן, שכיוון שמספיקה התרצות לא שייך בזה שליחות, כי הוא מידי דממילא, דהיינו כח המעשה).

הערות שוליים[עריכה]

  1. כדלקמן ד"ה נפק"מ אות ו.
  2. כדלקמן ד"ה נפק"מ אות ב.
  3. בערך תנאי בסעיף "בדינים שונים" (ד"ה מילתא דליתא בשליחות) הבאנו טעמים נוספים לכלל זה.
  4. כדלעיל בנפק"מ הקודמת, שבכח המעשה לא מועיל תנאי.
  5. ע"ע עדי קיום בסעיף "בדינים שונים" ד"ה מיתת הבעל.
  6. על מנת לבדוק האם יש חולקים על כלל זה - שרק כח האדם צריך עדי קיום - ניתן להשוות בכל חלות בין הגדרתה - האם הם כח האדם או כח המעשה (לעיל בסמוך ד"ה כל החלויות), לבין השאלה האם צריכה עדי קיום (בערך עדי קיום בסעיף "בדינים שונים").