יהדות מילאנו

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search
בית הכנסת, אשר ב-via della Guastalla,
לוח הזכרון לניספים בשואה בכניסה לבית הכנסת

יהדות מילנו או כפי שהיא מכונה בפי חבריה: ק"ק מילאנו היא הקהילה היהודית הצעירה ביותר באיטליה. היא הוקמה רישמית רק בשנת 1866. בית הכנסת, אשר ב-via della Guastalla, הפועל עד היום ‏‏[1] , הוקם בשנת 1890. הקהילה מונה 7,000 נפש והיא השנייה בגודלה, אחרי יהדות רומא בת 15,000. יהודי שתי הקהילות מהווים 70% ממספר יהודי איטליה - 35,000‏‏[2]

במילנו הוקמה אחת הקונסוליות הראשונות של מדינת ישראל, אשר התארחה במשרדו של ראש הקהילה דאז אסטור מאיר ‏‏[3]. הקונסוליה קיימה קשר הדוק עם הקהילה היהודית בעיר. מסיבות תקציביות הקונסוליה נסגרה. היום, במרכז התעשייתי והמסחרי הגדול באיטליה פועל רק נציג מסחרי.

משנת 2005 מכהן כרב הקהילה אלפונסו ארביב (Alfonso Arbib), איש חינוך, אשר הגיע לאיטליה מלוב בשנת 1967 ‏‏[4].

תולדות הקהילה[edit]

יש יסוש להשערה כי היו יהודים במילאנו כבר בימי הקיסרות הרומית : סוחרים ובעלי קרקעות. עמדו על כך שני היסטוריונים של יהדות איטליה: שלמה סימונסון ואטילו מילאנו ‏‏[5] . אולם המסקנות אינן בהירות כל צרכן.

הבישוף סנט אמבריוג'יו (Sant'Ambrogio) ממילנו, שחי במאה ה-4, בקש להצית את בית הכנסת בעיר. תאודור הגדול (Teodorico il Grande) מלך האוסטרוגוטים, אשר חי במאה ה-5, למרות שלא היה ידיד ליהודים , הגן על הקהילה היהודית ועל בית הכנסת. לודויג'ו השני (Ludovico II del Sacro Romano Impero), קיסר האימפריה הרומית הקדושה ציווה על גרוש היהודים בשנת 855 מכל רחבי איטליה.

במסמך "Sacramentum potestatis" שפורסם במילאנו במאה ה-13, נצטוו פקידי המימשל לשלח את היהודים ממילאנו והסביבה. בסוף המאה ה-16 היה הגירוש האחרון של היהודים מהעיר.

במאה ה-14 גברה ההגירה של יהודי אשכנז לצפון איטליה. בואם של הקהילות התקבל בברכה על ידי ג'אן גאליאצו ויסקונטי (Gian Galeazzo Visconti ) שהיה הדוכס הראשון של מילאנו, אבל מחוץ למילאנו. הם זכו, במקומות מושבם בערי צפון איטליה לאוטונומיה משפטית ודתית. הם הורשו להקים בית כנסת בתוך הערים ובתי קברות מחוצה להם. אשר לשהיה במילאנו, נקבע שהיא לא תמשך מעל לשלושה ימים. האיסור נמשך גם במאות הבאות. במשך תקופה קצרה הם הורשו לגור באכסניה נוצרית באזור Porta Romana והורשו לבשל את מאכליהם. בשנת 1580 הורשו היהודים לגור במבנה אחד, אך לתקופה שאינה עולה על 20 יום. בשנת 1591 בוצע גירוש כללי של יהודים ובעיר לא היו יהודים עד שנת 1683.

תחילת של הקהילה[edit]

ניתן ליחס את ייסודה של הקהילה לבעל אכסניה :Abram Bondi Corinaldi. הוא הגיש בקשה בשנת 1778 לארח יהודים במלונו. בבקשה הוא הוסיף מישאלה, להקים בית כנסת בנוסח יהודי איטליה, ללא סימנים חיצוניים בולטים. הבקשה נדחתה בטענה ש"הסובלנות הנוצרית בנושאים דתיים אינה כוללת את היהדות" ‏‏[6]

החל משנת 1820 גבר היישוב היהודי בעיר, כחלק ממגמת העיור בכלל. היהודים נטו לאקדמיה, מקצועות חופשיים ומקצועות ייחודיים להם כמו: בנקאות, מסחר, טקסטיל ועיסוק באבנים יקרות. מספרם של היהודים עלה מ-214 בשנת 1848 ל-3,012 בשנת 1901 - כ-6 פרומיל מתושבי העיר. זה היה מספרם, כאשר הוקם בית הכנסת הגדול ברחוב ג'ואסטלה.

הקהילה היום[edit]

בין שתי מלחמות העולם התפתחה קהילת מילאנו באופן נמרץ. לפני החלת חוקי הגזע באיטליה בשנת 1938 היו בעיר 12,000 יהודים. מאז נמלט ממנה חלק ניכר מהקהילה. 866 הושמדו בידי הגרמנים ולאחר המלחמה ירד מספר היהודים בעיר ל-5,000. בזמן מלחמת העולם השנייה, בשנת 1943 , הופצץ בית הכנסת ונהרס בחלקו. בשנת 1953 שוקמה חזית הבנין. רק בשנת 1997 הושלם השיקום.

לאחר מלחמת העולם השנייה הייתה מילאנו מרכז מעבר ליהודים מאירופה לארץ ישראל, לארצות הברית ולקנדה. לאחר מכן קלטה פליטים רבים ממצרים, מסוריה, מלוב ומאיראן.

מילאנו היא מרכז היהדות האורתודוקסית באיטליה. קיימים בה בית דין רבני ומערכת פיקוח על כשרות. בעיר כעשרה בתי כנסת ליוצאי אשכנז, לעדת חסידות חב"ד וליוצאי ארצות המזרח כמו יהדות לוב ויהדות איראן. רק בבית כנסת אחד מתקיימות תפילות יומיות. לקהילה מערכת ענפה של חינוך ותרבות ומוסדות לעזרה סוציאלית, כמו בית אבות. בטאון הקהילה "Mosaico" רואה אור דרך קבע.

במילאנו פועל משנת 1955 המכון המרכזי לדוקומנטציה יהודית בת זמננו (La Fondazione Centro di Documentazione Ebraica Contemporanea CDEC) בראשות מיכֶ‏ל צרפתי (Michele Sarfatti). המכון עוסק בתיעוד, חינוך ומאבק באנטישמיות.

קהילת מילאנו מטפלת בבית הכנסת ובמזיאון היהודי המצוי בעיר סביונטה (La sinagoga di Sabbioneta), במוזאון הדפוס בעברי (MUSEO DELLA STAMPA) ב"סונסינו" ( Soncino) ובבית הקברות vהיהודי ב"בוצולו" (ll cimitero ebraico di Bozzolo)

בתחנת הרכבת המרכזית של העיר "מילאנו צ'נטראלה" מוקם אתר זכרון ל-605 יהודי מילאנו, אשר נשלחו נשלחו בשנת 1944 מרציף 21 להשמדה. שמותם יופיעו על קיר הזכרון במנהרה העולה לרציף זה. האתר ישתרע על שטח של 7,000 ממ"ר. היוזמה להקמה באה מהמימשל האיטלקי והנהלת חברת הרכבות.

במרץ 2009 נחתם הסכם עם ממשלת מחוז לומברדיה לפיו בתי החולים במילאנו יאפשרו לחולים היהודים: ארוחות כשרות, ביקור של רב, התייעצות עם רופא "ידיד" וכניסת מתנדבים יהודים של הקהילה. מוקד - בטאון יהודי איטליה

קישורים חיצוניים[edit]

הערות שוליים[edit]

  1. ‏רק בשבתות ובחגים‏
  2. ‏ קיים מונח סטטסיטי של "popolazione ebraica allargata” לפיו יש באיטליה לפחות 45,000 יהודים‏
  3. ‏לימים ממקימי מפעל מפעלי נייר בחדרה
  4. קוריירה דלה סרה
  5. ‏ Shlomo Simonsohn, The Jews in the Duchy of Milan, Gerusalemme, 1982; Antoniazzi Anna, “Ebrei in Lombardia: quattrocento anni di storia”, in Bollettino della comunità ebraica di Milano, n.5/1987, pp.25-26; Attilio Milano, “Ebrei in Italia nei secoli XI-XII”, in Rassegna mensile di Israel, vol.XLIII, 1977, pp.563-637. ‏
  6. ‏ le sovrane prescrizioni sulla tolleranza cristiana in materia di religione non comprendevano gli ebrei‏