כבוש כמבושל

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search

מאכל שאסור באכילה - "איסור", ומאכל שמותר באכילה - "היתר" שנשרו יחד ב"דבר לח" - נוזל - לפי דעות מסויימות בכל סוג של נוזל, ולפי דעות אחרות בנוזל חריף כחומץ וכיו"ב - לפרק זמן מסויים, הרי הדבר נחשב כאילו נתבשלו יחד, וטעמו של האיסור נבלע בהיתר, ואוסרו.

מקור הדין[edit]

"אמר שמואל מליח הרי הוא כרותח. כבוש הרי הוא כמבושל." - חולין דף צז ע"ב, ופסחים דף עו ע"א.

הדין מבואר בשולחן ערוך יורה דעה סימן קה.

כבוש כמבושל - מדאורייתא או מדרבנן?[edit]

  • כבוש כמבושל באיסור שנשרה עם היתר, נחשב טעמו של האיסור בהיתר, ונחשב טעם כעיקר ואסור מדאורייתא. לעומת זאת, בשר וחלב שנשרו ונכבשו יחד, אינם אסורים אלא מדרבנן, שבישול אסרה תורה, וכבוש אינו נחשב בישול לעניין זה[1].
  • נפקא מינא מזה, שבכל איסורים ספק אם נכבש יום שלם, דינו לחומרא, שהרי ספיקא דאורייתא לחומרא, ואילו בבשר בחלב ספק אם נכבש יום שלם, דינו לקולא שהרי ספיקא דרבנן לקולא[2]

זמן הכבישה וסוג הנוזלים שבהם התבצעה הכבישה[edit]

נחלקו הראשונים לגבי זמן הכבישה הדרוש ליצור תהליך של כבוש כמבושל, וסוג הנוזלים שיש בכוחם ליצור בליעה של טעם האיסור בהיתר.

יש שכתבו שכבוש במים למשך מעת לעת נחשב כמבושל[3]. ויש שכתבו שדווקא כבוש בדברים חריפים, שיש בהם הקהיית שיניים וחריפות - קיוהא - יכולים ליצור תהליך של כבוש כמבושל[4].

ויש שכתבו שבמים וכיו"ב שאין חריפות תהליך הכבישה אורך מעת לעת, ואילו בדברים חריפים כחומץ[5] או ציר (- מי מלח) וכיו"ב תהליך הכבישה מתרחש בזמן קצר יותר - בכדי שיעמידנו על האור ויתחיל לבשל (או להרתיח). ובפחות מזמן זה של כדי שיעמיד על האור ויתחיל לבשל, מתחילה להיווצר בליעה אבל רק כדי קליפה, ולא בכל ההיתר[6].

ויש שכתבו שנדרשת שרייה למשך שלשה ימים כדי ליצור תהליך של כבוש כמבושל[7].

בליעת טעם האיסור בכלי היתר שהאיסור נשרה בו[edit]

הט"ז (קה, סק"א) כתב שנבלע כדי קליפה בלבד, ואם בישל בו אח"כ, בדיעבד אין צריך אפילו שישים כנגד הקליפה, שבזה סומכים על הדעות שבמקום שצריך כדי קליפה, מותר בדיעבד בלא קליפה. וחלק בזה על דברי האיסור והיתר הארוך שכתב שבכלי עץ וחרס נבלע טעם האיסור בכלי כולו על ידי כבישה.

היתר שנשרה בכלי איסור - בליעה מכלי איסור על ידי שרייה בתוכו[edit]

  • לדעת איסור והיתר הארוך, היתר ששרוי בכלי איסור בן יומו נאסר על ידי כך, שהרי כבוש כמבושל. אך הט"ז (קה, סק"א) חלוק עליו, שכיון ששהה מעת לעת, הרי כבר נעשה הבלוע בכלי פגום על ידי כך, שהרי נעשה אינו בן יומו, ושוב אינו אוסר את מה שבתוכו, אך לכתחילה אין לשרות היתר בכלי איסור, כמו שאסרו חכמים לבשל לכתחילה בכלי שאינו בן יומו.

שיעור התפשטות הבליעה על ידי כבישה[edit]

  • טעם האיסור מתפשט בכל ההיתר, כדרך שמתפשט בבישול, ואינו ניתר בנטילת מקום [8]
  • חתיכת בשר שנפלה לתוך כלי עם חלב, ומקצתה של החתיכה נשרה בחלב, וחציה מחוץ לחלב, לדעת האיסור והיתר הארוך כלל ל דין ד, מה שבתוך החלב נאסר ומה שמחוץ לחלב מותר, שאין חלב מפעפע למעלה בצונן, ולדעת הגהות מהרי"ש על איסור והיתר הארוך, הכל אסור שהרי כבוש כמבושל, וכשם שבישול היה מוליך הטעם בכל החתיכה, כך גם בכבוש מוליך הטעם בכל החתיכה.

ביטול בשישים בכבוש[edit]

  • היתר שנכבש עם איסור, ויש בהיתר שישים כנגד האיסור, הרי שטעם האיסור בטל בהיתר, ואין ההיתר נאסר [9].

פרטים נוספים[edit]

  • בשר וחלב שנכבשו יחד, אסור מן התורה לבשלם יחד, שכבוש כמבושל בבשר בחלב אינו נחשב בישול אלא מדרבנן, וכשחוזר ומבשלם עובר באיסור דאורייתא של בישול בשר בחלב (משבצות זהב סק"ב)
  • הוצאת הדברים השרוי בנוזל והחזרתו לנוזל מפסיקה את תהליך הכבישה (ראה רעק"א).
  • שרייה במים קרושים (קרח) אינה יוצרת תהליך של כבישה (גליון מהרש"א).

ראו גם[edit]

לקריאה נוספת[edit]

הערות שוליים[edit]

  1. איסור והיתר הארוך כלל ל דין א, ומובא בדרכי משה סימן קה סק"א.
  2. איסור והיתר הארוך כלל ל, דין א, ומובא בדרכי משה סימן קה, סק"א.
  3. רא"ש בפרק בתרא דע"ז סימן יא כתב להוכיח מעכברא בשכרא שכבוש בשכר וחומץ יוצר תהליך של בישול, וכתב בשם ריצב"א שזמן השהייה צריך להיות מעת לעת כדי להחשב כמבושל, וראייתו ממה שאמרינן בחולין בשר בחלב חידוש הוא שגם חלב צונן מחשיב כבישול, בשרייה מעת לעת. ומדבריו עולה שאין הבדל בין שרייה בחומץ ושכר לבין שרייה בחלב (וה"ה שאר נוזלים), בשניהם כבוש כמבושל בשרייה של מעת לעת
  4. כך עולה מדברי רש"י בפסחים ובחולין שכתב שכבוש בחומץ כמבושל. וכן כתב בשו"ת הרשב"א ח"א סימן תקי"ד, שרק במי מלח ובחומץ וכיו"ב דברים חריפים, אומרים כבוש כמבושל, ומוכיח זאת מבר יונה דנפל לכדא דכמכא שמותר, ולא נאמר שם בגמרא שאם שהה זמן מסויים נחשב כמבושל. וכן מוכיח ממה שנאמר בגמרא בפרק כיצד צולין (פסחים עו ע"א) צונן לתוך צונן מותר, ולא נאמר שם שאם שהה זמן מסויים נחשב כמבושל
  5. והש"ך, סימן ק"ה סק"ב כתב שחומץ נחשב כשאר משקים לעניין זה, ואינו יוצר תהליך של כבישה אלא בפרק זמן של מעת לעת, ולא כמו ציר שיוצר תהליך כבישה בזמן קצר.
  6. כך כתב ברא"ש בסוף פרק כל הבשר סימן טו
  7. כך כתב ר"ת, והוכיח כך מסוגיא של קנקנים של גויים שדינם שממלאן שלשה ימים ומערן מע"ל, וכבולעו כך פולטו מה פולטו בשלשה ימים, אף בולעו בשלשה ימים, והוציא מכך דין נוסף, שדבר איסור ששהה בכלי היתר שלשה ימים, הכלי נאסר בכך
  8. רשב"א בתורת הבית הקצר בית ד שער א, מובא בבית יוסף סימן קה ד"ה כתב הרשב"א.
  9. וזהו דבר חידוש, שאומרים כבוש כמבושל גם לקולא, שברור לנו שהכבישה מביאה טעם האיסור בכל ההיתר, ויכול כולו לבטלו, ולא אומרים שספק הוא עד כמה הכבישה מפזרת את הטעם. שאם היה ספק בדבר היינו אומרים שאין הכבישה יכולה ליצור ביטול בשישים.