כותח: הבדלים בין גרסאות בדף
(טכני) |
|||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''כותח''' או '''הכותח הבבלי''' הוא מין מאכל שמטבלים בו מאכלים אחרים, המוזכר במקומות רבים במשנה ובתלמוד. | '''כותח''' או '''הכותח הבבלי''' הוא מין מאכל שמטבלים בו מאכלים אחרים, המוזכר במקומות רבים במשנה ובתלמוד. | ||
==רכיבי המאכל והשפעותיו== | ==רכיבי המאכל והשפעותיו== | ||
בכותח מעורבים בין השאר קמח, וחלב חמוץ. בתלמוד מובא כי הכותח מתיש את כח הגוף | בכותח מעורבים בין השאר קמח, וחלב חמוץ{{דרוש מקור}}. בתלמוד מובא כי הכותח מתיש את כח הגוף {{מקור|בבלי פסחים מב א$פסחים מב.|כן}}, בשל הקמח שמתעפש לאחר זמן בתוך הקמח {{מקור|רש"י פסחים מב א$רש"י שם|כן}}. וכן הוא מטמטם את הלב בשל ה"נסיובי דחלבא" שהוא השומן שבחלב שממנו נעשה הכותח{{דרוש מקור}}. מסיבה זו הזהיר [[רב משרשיא]] את בניו שלא לטעום ממאכל זה בשום פנים ואופן {{מקור|בבלי כריתות ו א$כריתות ו.|כן}}. | ||
==אופן אכילתו== | ==אופן אכילתו== | ||
הכותח שימש לטיבול בלבד ({{מקור|בבלי שבת יט א}} {{מקור| | הכותח שימש לטיבול בלבד {{מקור|(}}{{מקור|בבלי שבת יט א$שבת יט.}} {{מקור|רש"י שבת יט א$וברש"י}}{{מקור|)}}, הוא היה חריף מאוד ואין אדם יכול לאכול ממנו [[כזית]] [[בכדי אכילת פרס]] {{מקור|בבלי פסחים לו ב$פסחים לו:|כן}}. מסיבה זו אסור למכור אותו בחנויות שלושים יום קודם הפסח {{מקור|בבלי פסחים לו ב$פסחים שם|כן}}. | ||
הכותח משמש כטִבול טוב מאוד{{דרוש מקור}} ובריא לזרעיני [[פשתן]]{{דרוש מקור}}, אך לא היו יודעים מכך רק תלמידי החכמים שאסרו לומר זאת ל[[עם הארץ]] פן יעקרו את זרעוני הפשתן לצורך זה {{מקור|בבלי נדרים מט א$נדרים מט.|כן}}. כמו כן היו רגילים לטבול בו ביצים קשות, ולכן חז"ל {{מקור|בבלי ברכות ס ב$ברכות ס:|כן}} השתמשו בביטוי "כי ביעתא בכותחא" (כביצה בכותח) כמשל לדין פשוט וברור, כלומר, שגם דין פשוט וברור לכולם כמו הדין שמותר לאכול ביצה בכותח, לא יורה אדם בפני רבו {{מקור|(על פי הסבר}} {{מקור|רש"י ברכות ס ב$רש"י שם}}{{מקור|)}}. | |||
==הלכותיו== | ==הלכותיו== | ||
לחם הנאפה בשביל כותח, אינו חייב בחלה, אלא אם כן עשו אותו בצורה ערוכה ומסודרת, שאז יתכן שישתמשו בו לצרכים אחרים {{מקור|בבלי ברכות לז|כן}}. | * לחם הנאפה בשביל כותח, אינו חייב בחלה, אלא אם כן עשו אותו בצורה ערוכה ומסודרת, שאז יתכן שישתמשו בו לצרכים אחרים {{מקור|בבלי ברכות לז$ברכות לז.|כן}}. | ||
* בגמרא {{מקור|בבלי שבת סז ב$שבת סז:|כן}} מובא, כי אין לרקד בשעת הכנת הכותח, משום [[דרכי האמורי]]. | |||
==פרשנויות== | ==פרשנויות== | ||
על פי [[הרב קוק]] {{מקור|עין איה שבת פרק ו קט|כן}}, הכותח מסמל את הפיכת הדברים שיצאו מכלל שימוש לשמישים ומועילים, שהרי הוא נעשה מחלב ולחם שהתקלקלו ויצאו מכלל שימוש, ולכן ריקוד לכותח נחשב לדרכי האמורי, מפני שדרך הרשעה להגדיל את הדברים הקטנים, ובמקום לרקוד על תיקון הדברים המקולקלים המשמעותיים, מטים את השמחה הזו לדברים טפלים בעלי חשיבות מועטה. | {{לשכתב|פסקה=כן|סיבה=המקובל בוויקישיבה לשלב את הפרשנויות השונות בגוף הערך, ולא לחלק בין דברי חז"ל לפרשנויות כדרך החוקרים.}} | ||
על פי [[הרב קוק]] {{מקור|עין איה שבת פרק ו אות קט|כן}}, הכותח מסמל את הפיכת הדברים שיצאו מכלל שימוש לשמישים ומועילים, שהרי הוא נעשה מחלב ולחם שהתקלקלו ויצאו מכלל שימוש, ולכן ריקוד לכותח נחשב לדרכי האמורי, מפני שדרך הרשעה להגדיל את הדברים הקטנים, ובמקום לרקוד על תיקון הדברים המקולקלים המשמעותיים, מטים את השמחה הזו לדברים טפלים בעלי חשיבות מועטה. | |||
יש שטענו כי ה"שתיתא" המוזכרת בתלמוד בכמה מקומות היא הכותח{{הערה|1=גאלאמב, דוד ב"ר יהודה ליב, [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=39598&hilite=f34740e4-cb70-4d27-a0ae-46b213ad746d&st=%D7%9B%D7%95%D7%AA%D7%97&pgnum=463 התורה והתלמוד] חלק שלישי}}. | יש שטענו כי ה"שתיתא" המוזכרת בתלמוד בכמה מקומות היא הכותח{{הערה|1=גאלאמב, דוד ב"ר יהודה ליב, [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=39598&hilite=f34740e4-cb70-4d27-a0ae-46b213ad746d&st=%D7%9B%D7%95%D7%AA%D7%97&pgnum=463 התורה והתלמוד] חלק שלישי}}. | ||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
[[קטגוריה:מזון]] | [[קטגוריה:מזון]] | ||
גרסה מ־10:14, 7 באוגוסט 2012
|
|
כותח או הכותח הבבלי הוא מין מאכל שמטבלים בו מאכלים אחרים, המוזכר במקומות רבים במשנה ובתלמוד.
רכיבי המאכל והשפעותיו
בכותח מעורבים בין השאר קמח, וחלב חמוץ(דרוש מקור). בתלמוד מובא כי הכותח מתיש את כח הגוף (פסחים מב.), בשל הקמח שמתעפש לאחר זמן בתוך הקמח (רש"י שם). וכן הוא מטמטם את הלב בשל ה"נסיובי דחלבא" שהוא השומן שבחלב שממנו נעשה הכותח(דרוש מקור). מסיבה זו הזהיר רב משרשיא את בניו שלא לטעום ממאכל זה בשום פנים ואופן (כריתות ו.).
אופן אכילתו
הכותח שימש לטיבול בלבד (שבת יט. וברש"י), הוא היה חריף מאוד ואין אדם יכול לאכול ממנו כזית בכדי אכילת פרס (פסחים לו:). מסיבה זו אסור למכור אותו בחנויות שלושים יום קודם הפסח (פסחים שם).
הכותח משמש כטִבול טוב מאוד(דרוש מקור) ובריא לזרעיני פשתן(דרוש מקור), אך לא היו יודעים מכך רק תלמידי החכמים שאסרו לומר זאת לעם הארץ פן יעקרו את זרעוני הפשתן לצורך זה (נדרים מט.). כמו כן היו רגילים לטבול בו ביצים קשות, ולכן חז"ל (ברכות ס:) השתמשו בביטוי "כי ביעתא בכותחא" (כביצה בכותח) כמשל לדין פשוט וברור, כלומר, שגם דין פשוט וברור לכולם כמו הדין שמותר לאכול ביצה בכותח, לא יורה אדם בפני רבו (על פי הסבר רש"י שם).
הלכותיו
- לחם הנאפה בשביל כותח, אינו חייב בחלה, אלא אם כן עשו אותו בצורה ערוכה ומסודרת, שאז יתכן שישתמשו בו לצרכים אחרים (ברכות לז.).
- בגמרא (שבת סז:) מובא, כי אין לרקד בשעת הכנת הכותח, משום דרכי האמורי.
פרשנויות
פרק זה דורש שכתוב. אתם מוזמנים לתרום לוויקישיבה ולשכתב אותו. הסיבה לכך: המקובל בוויקישיבה לשלב את הפרשנויות השונות בגוף הערך, ולא לחלק בין דברי חז"ל לפרשנויות כדרך החוקרים..
על פי הרב קוק (עין איה שבת פרק ו אות קט), הכותח מסמל את הפיכת הדברים שיצאו מכלל שימוש לשמישים ומועילים, שהרי הוא נעשה מחלב ולחם שהתקלקלו ויצאו מכלל שימוש, ולכן ריקוד לכותח נחשב לדרכי האמורי, מפני שדרך הרשעה להגדיל את הדברים הקטנים, ובמקום לרקוד על תיקון הדברים המקולקלים המשמעותיים, מטים את השמחה הזו לדברים טפלים בעלי חשיבות מועטה.
יש שטענו כי ה"שתיתא" המוזכרת בתלמוד בכמה מקומות היא הכותח[1].
הערות שוליים
- ↑ גאלאמב, דוד ב"ר יהודה ליב, התורה והתלמוד חלק שלישי