כל דבר שבמניין צריך מניין אחר להתירו

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search

כל דבר שבמניין צריך מניין אחר להתירו' הוא כלל מכללי המצוות הקובע שכל דבר שנגזר במספר מסויים של חכמים וידוע מאיזה טעם נגזרה הגזרה ובטל אותו הטעם למרות זאת אפ"ה אינה בטלה עד שימנו עליה חכמים ויתירוה[1].

מקור[edit]

עיקר הסוגיא במסכת ביצה [2]. יסוד של ביטול במניין אחר נלמד ממתן תורה בו נאמר לבני ישראל לפרוש מנשותיהם ולבהמות לא לרעות בהר ואף על פי שהטעם היה בגלל מעמד הר סיני הקב"ה אמר מפורש "שובו לכם לאהליכם" ו"במשוך היובל המה יעלו בהר" משמע אם כן שאלמלא נאמר במפורש לא היה אפשר לבטל את הדיבור הקודם.

בחרם[edit]

  • דין זה אינו נוהג בחרם ואין צריך מנין אחר [3]

הערות שוליים

  1. הרא"ש ביצה פ"א סימן ג
  2. דף ה
  3. מרדכי ביצה פרק א רמז תרמט