איסור דרבנן

From ויקישיבה
(Redirected from לא תסור)
Jump to navigation Jump to search

דבר שנאסר על ידי חכמי התורה שבעל פה.


אף על פי שתוקפם של איסורי חכמים נובע מהתורה שבכתב, שנאמר (דברים יז, יא): "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל", מכל מקום בנסיבות מסויימות קלים איסורי חכמים מאיסורי תורה.


למשל, לגבי גזירות חכמים נוקטים בכלל: "ספיקא דרבנן לקולא". מאידך, לגבי איסורים של תורה הכלל הוא: "ספיקא דאורייתא לחומרא".


כמו כן, איסורים דרבנן נדחים לעתים קרובות יותר מאיסורים דאורייתא. למשל, איסור דאורייתא של שבת אינו נדחה אלא במקרים הבאים: א. מילה בזמנה; ב. סכנת נפשות; ג. הצלה רוחנית; ד. עבודת בית המקדש; ה. קצירת העומר; ו. קידוש החודש; ז. מלחמה. מאידך, איסור שבת דרבנן, הותר והוקל במקרים רבים, כגון: לצורך מצוה, לצורך שבת, בשעת הדחק, משום צער, במחלה, לצורך תינוק, בהפסד מרובה, משום צער בעלי חיים, משום כבוד הבריות ועוד.


יתר על כן, יש מאיסורי חכמים שבמפורש נאמר בהם שלא נגזרו אלא בתנאים ידועים, ושתנאים אלה ניתנו לשינוי מכוון מראש, על פי תקנות מיוחדות של החכמים האוסרים עצמם. כלומר, חכמים עצמם הורו והדריכו, כיצד יש לנהוג שהאיסור לא יחול, כגון: עירוב חצרות, שיתוף מבואות, עירוב תחומים, הכשר מבוי בלחי ובקורה, הכשר עיר בצורת הפתח, קטימת כירה להתיר השהיה וחזרה ועוד. דוגמאות אלו של תקנות ההיתר "המתוכננות מראש" של דברי סופרים, מראות בעליל, כי יש צדדים, בהם קלים דברי סופרים מדברי תורה.


אף על פי שבנסיבות ידועות הקלו חכמים באיסוריהם, הרי שבדרך כלל נהגו חומרה גדולה בדבריהם, הטילו עונשים קשים על המזלזל בגזירותיהם, חייבוהו מלקות, נידוי, ואף התירו לקרותו: "עבריין".


פעמים אף מצוות התורה נדחות מפני איסורי חכמים שנגזרו כסייג לתורה, כגון תקיעת שופר בראש השנה שחל בשבת, או נטילת לולב ביום ראשון של סוכות שחל בשבת.


פעמים החמירה התורה עצמה בדברי חכמים אף יותר מבדברי תורה, כפי ששנינו במשנה (סנהדרין פ"ח ע"ב): "חומר בדברי סופרים מבדברי תורה".


ביטוי מובהק לחומר בדברי סופרים נמצא בהלכות "זקן ממרא" הוא החכם שהמרה את פי בית הדין הגדול, בכך שנחלק עליהם בדין ועשה כדבריו, או הורה לאחרים לעשות כדבריו. אם עשה - או הורה - כן בדין מפורש בתורה, כגון שטעה ואמר: "אין מצות תפילין מן התורה", והחזיק בטעותו ועשה או הורה כדבריו - פטור מעונש מיתה, אך אם שינה בדברי סופרים, בפירושי חכמים על התורה, או אפילו בגזירה מגזירותיהם (בגזירות מסויימות), והיו בהמראתו כל תנאי דין זקן ממרא - חייב מיתת חנק.