להתלמד להבין ולהורות

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search
Baustelle.PNG הערך נמצא בשלבי עריכה
כדי למנוע התנגשויות עריכה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
שימו לב! אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחתו של הכותב.
התבנית הונחה ע"י Shyk (שיחה) 11:20, 27 בנובמבר 2012 (IST)


קטגוריה הלכתית ביחס לכמה דברים שיש לגביהם איסור, אך מותר לעשותם לצורך הבנה והתלמדות לגביהם. לדוגמה: כשפים, קטורת, צורות שאסור לצור הגיית השם באותיותיו, ולחלק מהשיטות אף בקריאה בספרים חיצוניים. לגבי עבודה זרה, נאמר היתר להבין ולהורות בלימוד נושאים של עבודה זרה, אך לא בעשייה.

להבין ולהורות בלימוד נושאים של עבודה זרה[edit]

  • נאמר בתורה (דברים פרק יח, ט-יב), "כִּי אַתָּה בָּא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְדֹוָד אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ לֹא תִלְמַד לַעֲשׂוֹת כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם הָהֵם: לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ קֹסֵם קְסָמִים מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף: וְחֹבֵר חָבֶר וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים: כִּי תוֹעֲבַת יְדֹוָד כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה וּבִגְלַל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה יְדֹוָד אֱלֹהֶיךָ מוֹרִישׁ אוֹתָם מִפָּנֶיךָ:". רש"י מביא דרשת חז"ל: (רש"י דברים יח, ט) "לא תלמד לעשות - אבל אתה למד להבין ולהורות כלומר להבין מעשיהם כמה הם מקולקלין ולהורות לבניך לא תעשה כך וכך שזה הוא חוק העובדי כוכבים". היינו שראוי ללמוד את דרכי העבודה זרה, ואת דרכי הכישוף והקסמים, כדי להורות לבנים שלא יעשו דברים מסויימים שהם חוק עבודת כוכבים.
  • הרמב"ם כותב שבית דין צריכים ללמוד דרכי עבודות העבודה זרה, כדי לדעת כיצד לדון אדם שעבד עבודה זרה, שאין סוקלין אדם עד שעבדה כדרך עבודתה רמב"ם עבודת כוכבים ג, ב. האור שמח מבאר שההיתר לבית הדין ללמוד זאת הוא משום 'להבין ולהורות'[1].

להבין ולהורות בכשפים[edit]

  • על רבי אליעזר הגדול נאמר שהיה עושה כשפים כדי להבין ולהורות[2]
  • חזקיהו המלך עשה ספר רפואות על פי משפטי הכוכבים, שהוא נכנס בסוג העבודה זרה או הכשפים. הרמב"ם מבאר שעשה כן כדי ללמוד אך לא כדי להשתמש ברפואות אלה בפועל, וההיתר לכתוב את הספר הוא משום "להבין ולהורות". [3].
  • פירוש להבין ולהורות על פי המאירי הוא שאם יעמוד מדיח להתנבא בשקרים על ידי כישוף, שידע האדם להבין בכך[4].
  • בכשפים מותר אף לעשות כדי להבין ולהורות, ולא רק ללמוד באופן תאורטי[5]

להבין ולהורות בשמן המשחה ובקטורת[edit]

להבין ולהורות בצורות שאסור לצור[edit]

רבן גמליאל עשה דמות צורות של מצבי הירח, בעלייתו משנה מסכת ראש השנה פרק ג. זאת למרות האיסור "לא תעשון איתי" המבואר במסכת עבודה זרה פרק ג. לפי אחד הביאורים בגמרא ההיתר לכך הוא שעשה להבין ולהורות. ועל עשייה כזו אין איסור[6].

להבין ולהורות בהגיית השם באותיותיו[edit]

על רבי חנינא בן תרדיון נאמר שהיה הוגה את השם באותיותיו כדי להבין ולהורות[7]

להבין ולהורות בקריאה בספרים חיצוניים[edit]

הקורא בספרים חיצוניים אין לו חלק לעולם הבא (משנה מסכת סנהדרין פרק י משנה א). אך המאירי מפרש שהיינו שקורא כדי ללכת באמונתם. אם לומדם כדי להבין ולהורות כיצד להתמודד עימם, אין בדבר איסור[8]. וכן, מובא בספר מנחת קנאות דבריהם של חכמי ברצלונה, שם כתבו בדומה לשיטה זו, שמותר ללמוד חכמות חיצוניות כדי להבין ולהורות [9]. אמנם, יש שכתבו שהיתר זה אינו נוהג בקריאה בספרים חיצוניים[10]

בקריאת חלק מפסוק עם תנוקות של בית רבן[edit]

  • על אף שקי"ל כל פסוק שלא פסקו משה אין אנו פוסקים מ"מ נאמר בגמרא מסכת תענית דף כז עמוד ב, סברא להתיר לקרות חלק מפסוק עם תנוקות של בית רבן כדי ללמדם: "תנא בראשית בשנים יהי רקיע באחד בשלמא יהי רקיע באחד תלתא פסוקי הוו אלא בראשית בשנים (מ"ט) ה' פסוקי הויין (ותנן) אהקורא בתורה אל יפחות מג' פסוקים רב אמר בדולג ושמואל אמר פוסק ורב דאמר דולג מ"ט לא אמר פוסק? קסבר כל פסוקא דלא פסקיה משה אנן לא פסקינן ליה. ושמואל אמר פוסק. ומי פסקינן?! - והאמר רבי חנינא קרא צער גדול היה לי אצל ר' חנינא הגדול ולא התיר לי לפסוק אלא לתינוקות של בית רבן הואיל ולהתלמד עשוין...". (אמנם צריך לעיין אם יסוד דין זה זהה ליסוד הדין של "להתלמד להבין ולהורות").

סברת ההיתר בלהבין ולהורות[edit]

  • בדרך כלל יש פסוקים שהגמרא לומדת מהם שאין האיסור כאשר עושים להבין ולהורות.
  • יש מבארים סברה בדרשות אלה - המעשה אסור כאשר הוא נעשה להנאת העושה, אבל כאשר הוא נעשה להבין ולהורות ואין בו הנאה עצמך, אין בו איסור. סברא זו עדיין צריכה ביאור.[11].
  • טעם נוסף כתב הרשב"א בספר מנחת קנאות, שיש ללמוד כשפים להבין ולהורות כיצד להינצל מהם[12].

חיוב ללמוד כדי להבין ולהורות[edit]

המושג "להבין ולהורות" נאמר כהיתר, אף ליחיד ללמוד ולעשות דברים המבוארים לעיל כדי להבין בהם. אמנם, לחכמי הסנהדרין אין זה רק היתר, אלא מוטל עליהם לעסוק בכישוף ולהבין בו על פי נסיון מעשי כדי שיוכלו לדון בדברים הבאים לפניהם[13].

מקורות נוספים[edit]

  • תלמוד בבלי מסכת שבת דף עה/א - אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב הלומד דבר אחד מן המגוש חייב מיתה דאי סלקא דעתך חרשי הכתיב לא תלמד לעשות אבל אתה למד להבין ולהורות
  • רש"י על דברים פרק יח פסוק ט - לא תלמד לעשות - אבל אתה למד להבין ולהורות כלומר להבין מעשיהם כמה הם מקולקלין ולהורות לבניך לא תעשה כך וכך שזה הוא חוק העובדי כוכבים.
  • רבנו בחיי על דברים פרק יח פסוק ט - לא תלמד לעשות. דרשו חז"ל (שבת עה.) אבל אתה למד להבין ולהורות. וכן מצינו בשבעים סנהדרין שהיו צריכין להיותם בקיאים בכל החכמות אפילו בחכמת הכשפים (סנהדרין יז.), כדי שיהיו דנין בכל הענינים דין אמת במשפט התורה, ואילו לא היו שלמים בחכמת ידיעת כל מיני הכישוף ויחסר להם אפילו מין אחד שלא ידעוהו לא היו יכולים לדונו לחיוב או לפטור ולעשות בו כהלכה:
  • ספורנו עה"ת ספר ויקרא פרק יט פסוק לא - אל תפנו אל האובות. אל תפנו אליהם אבל תתנו עורף ולא פנים אין צריך לומר שלא תכבדום: אל תבקשו לטמאה בהם. אל תבקשו אותם כדי להטמא בהם אבל תבקשו לדעת טיבם להורות כאמרם ז"ל לא תלמד לעשות אבל אתה למד להבין ולהורות
  • שפתי כהן על דברים פרק יח פסוק ט - כי אתה בא אל הארץ וגו' לא תלמד. למה תלה הלימוד בביאת הארץ אלא על מה שאמר לא תלמד לעשות, אין אתה לומד לעשות, אבל אתה לומד להבין ולהורות, כמו שמצינו בסנהדרין שהיו בקיאין אפילו בחכמת הכישוף כדי שיהיו דנין הדין לאמיתו, ואם יחסר להם ענין אחד שלא ידעוהו אין יכולין לחייב או לפטור כי שמא בא בכישוף או אפשר באחיזת עינים, אם כן מוכרח הוא שילמוד, אמר להם משה אם אתה מוכרח ללמוד לא תלמד מאנשי הארץ, כי מאחר שהם ילמדוך לא תוכל להורגם ותחמול עליהם לפי חכמתם, אלא קודם שתכנס תלמוד ממי שחוצה להם. ומונה והולך תשעה דברים, מעביר בנו ובתו קוסם קסמים ומעונן וגו', להורות שאף על פי שבאילו התמורות הם עשר עם כל זה אינן בשלימות לזה חסר אחד, ולפי שארץ ישראל היא חלקו של הקב"ה שנאמר (דברים י"א, י"ב) הארץ אשר ה' דורש אותה תמיד עיני ה' בה והם השבעה אומות שהן דרים בה כפי תועבתם קורין ואינן נענין, כי ה' קרוב לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת, אלו ישראל שהן נקראו עם קרובו. לזה הם הולכים למעוננים ולקוסמים ומעבירין בניהם באש אולי יתרצו אל אדונם וישמע להם, ומבקשים להם אמצעי בינם לבין אלהיהם להפך הגלגל על ידי כישופיהם שנאמר ובגלל התועבות האלה, כמו כי בגלל הדבר הזה (שם ט"ו, י'), אמרו חז"ל (שבת קנ"א ע"ב) גלגל הוא שחוזר בעולם, כן פירוש בגלל כאן. והקב"ה הפך הגלגל עליהם והורישם מפניך, אבל אתה תהיה תמים תרגום שלים עם ה' אלהיך, כמו שאמר במקום אחר (דברים ב', ז') ה' אלהיך עמך לא חסרת דבר, כן אמר להם משה לישראל תמים תהיה שתהיה שלם, למה עם ה', הואיל וה' עמך ודאי שתהיה שלם, כי הגוים האלה אשר אתה יורש אותם, לפי שאתה יורש אותם שהארץ לא ניתנה להם לזה אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו, אבל אתה לא תעשה כן, למה, נתן לך ה' אלהיך הארץ והוא אלהי הארץ ואינך צריך לאמצעי, ואם תרצה לדעת העתידות נביא יקים לך ה' אליו תשמעון:
  • תוספות מנחות דף סד/ב - בעלי כשפים - פירש רב האי גאון כדי לידע את הדין כדאמרינן העושה מעשה חייב האוחז העינים פטור והיינו דקאמר רבי אליעזר בסוף ארבע מיתות (סנהדרין דף סח.) שאני שונה שלש מאות הלכות בנטיעת קישואין וכדאמרי' נמי אבל אתה למד להבין ולהורות.
  • הרי"ף על מסכת עבודה זרה דף יח/ב - תנן התם דמות צורות לבנות היו לו לרבן גמליאל בעלייתו בטבלא ובכותל, שבהן מראה ההדיוטות ואומר להם הכזה ראיתם או כזה, ומי שרי, והא כתיב לא תעשון אתי, לא תעשו כדמות שמשי המשמשין לפני במרום, כגון חמה ולבנה כוכבים ומזלות, להתלמד שאני, דכתיב לא תלמד לעשות, אבל אתה למד להבין ולהורות. תניא אידך לא תעשון אתי לא תעשון כדמות שמשי שמשמשין לפני במרום, כגון חיות ואופנים ושרפים וחיות הקדש ומלאכי השרת. תניא כל הפרצופות מותרין חוץ מפרצוף אדם. אמר רב הונא בריה דרב יהושע מפרקיה דאביי שמיע לי, לא תעשון אתי לא תעשון אותי.


הערות שוליים

  1. ספר אור שמח - הלכות עו"ג - פרק ג - הלכה ב - הלכה ב - ומפני זה הענין צריכין בית דין לידע דרכי העבודות כו' - זה נכלל במה שאמרו לא תלמוד לעשות כתועבות הגוים ההם כו' לעשות אי אתה למד אבל אתה למד להבין ולהורות ויעויין ה' סנהדרין פ"ב ה
  2. מסכת סנהדרין דף סח/א - ...נטל שתי זרועותיו והניחן על לבו אמר אוי לכם שתי זרועותיי שהן כשתי ספרי תורה שנגללין הרבה תורה למדתי והרבה תורה לימדתי הרבה תורה למדתי ולא חסרתי מרבותי אפילו ככלב המלקק מן הים הרבה תורה לימדתי ולא חסרוני תלמידי אלא כמכחול בשפופרת ולא עוד אלא שאני שונה שלש מאות הלכות בבהרת עזה ולא היה אדם ששואלני בהן דבר מעולם ולא עוד אלא שאני שונה שלש מאות הלכות ואמרי לה שלשת אלפים הלכות בנטיעת קשואין ולא היה אדם שואלני בהן דבר מעולם חוץ מעקיבא בן יוסף פעם אחת אני והוא מהלכין היינו בדרך אמר לי רבי למדני בנטיעת קשואין אמרתי דבר אחד נתמלאה כל השדה קשואין אמר לי רבי למדתני נטיעתן למדני עקירתן אמרתי דבר אחד נתקבצו כולן למקום אחד אמרו לו הכדור והאמוס והקמיע וצרור המרגליות ומשקולת קטנה מהו אמר להן הן טמאין וטהרתן במה שהן מנעל שעל גבי האמוס מהו אמר להן הוא טהור ויצאה נשמתו בטהרה עמד רבי יהושע על רגליו ואמר הותר הנדר הותר הנדר למוצאי שבת פגע בו רבי עקיבא מן קיסרי ללוד היה מכה בבשרו עד שדמו שותת לארץ פתח עליו בשורה ואמר אבי אבי רכב ישראל ופרשיו הרבה מעות יש לי ואין לי שולחני להרצותן אלמא מרבי אליעזר גמרה גמרה מרבי אליעזר ולא סברה הדר גמרה מרבי יהושע ואסברה ניהליה היכי עביד הכי והאנן תנן העושה מעשה חייב להתלמד שאני דאמר מר לא תלמד לעשות לעשות אי אתה למד אבל אתה למד להבין ולהורות
  3. רמב"ם פירוש המשניות - מסכת פסחים פרק ד משנה ט - ששה דברים עשה חזקיהו המלך על שלשה כו' - זאת ההלכה היא תוספתא, אבל ראיתי לפרש לפי שיש בה תועלת. ספר רפואות היה ספר שהיה ענינו להתרפאות בדברים שלא התירה תורה להתרפאות בהן, כמו הדברים שחשבו בעלי הצורות, והוא כי יש אנשים חכמים בחכמת הכוכבים ועל פיהם יעשו צורה, לעתים ידועים ויועילו או יזיקו לדברים ידועים, וזו הצורה נקראת בלשון יון טלס"ם, ואומר כי הצורה שהיא נעשית כזו התכונה היא טובה לחולי פלוני וכיוצא בו מן הדברים המטעים, ומחבר זה הספר לא חברו אלא על דרך החכמה בטבע המציאות לא על דרך שיעשה אדם פעולה ממה שנכתב באותו הספר וזה מותר. ועוד יתבאר לך כי יש דברים שמנע השם לעשותם והם מותרים ללמדם ולהבינם כי השם יתברך אמר לא תלמד לעשות ולמדנו בקבלה (סנהדרין דף סח), אבל אתה למד להבין ולהורות
  4. המאירי על מסכת שבת דף עה/א צריך לאדם שיזהר שלא להתחבר עם המינים האדוקים בע"ז ומסיתים את האחרים לעבדה ושלא יתחבר עמהם אף ללמוד מהם דברי תורה שמא ימשך אחריהם ואף המכשפים אסור להתחבר עמהם ולילך בדרכיהם אלא שמותר ללמוד מהם להבין ולהורות עד שאם יעמוד איזה מדיח להתנבא שקרים מתוך אותות ומופתים שידעו להבחין שמעשה כשפים הוא
  5. ספר מנחת חינוך - מצוה תקיא - אות ה - [ה] מבואר בסנהדרין ס"ח ע"א, אף דמכשף בעושה מעשה חייב סקילה מצינו דר' אליעזר עשה מעשה בכישוף ולימד לר' עקיבא, דלהתלמד שאני, דאמר מר לא תלמד לעשות [שם י"ח, ט'], אבל אתה למד להבין ולהורות. ופשוט דהוא הדין קוסם וחובר וכו', כי הפסוק הזה כאן כתיב לא תלמד לעשות וגו' לא ימצא בך וגו' מעונן ומנחש ומכשף וחובר חבר ושואל אוב וגו', א"כ כיון דקאי על מכשף קאי אכולהו דלהבין ולהורות מותר, ולא ראיתי בר"מ שיביא דין זה. ומההיא דכתב בפ"ב מסנהדרין ה"א דהסנהדרין היו מכירים בכישוף, אפשר לא עשו ולמדו אצל נכרי. ובאמת מעשה רב דרבי אליעזר לימד לר' עקיבא במעשה, ודאי הלכה כן היא, וצ"ע על השמטת הר"מ זה
  6. תלמוד בבלי מסכת ראש השנה דף כד/ב - כתיב לא תלמד לעשות אבל אתה למד להבין ולהורות
  7. מסכת עבודה זרה דף יז/ב - אתיוהו לרבי חנינא בן תרדיון אמרו ליה אמאי קא עסקת באורייתא אמר להו כאשר צוני ה' אלהי מיד גזרו עליו לשריפה ועל אשתו להריגה ועל בתו לישב בקובה של זונות עליו לשריפה שהיה הוגה את השם באותיותיו והיכי עביד הכי והתנן אלו שאין להם חלק לעולם הבא האומר אין תורה מן השמים ואין תחיית המתים מן התורה אבא שאול אומר אף ההוגה את השם באותיותיו? - להתלמד עבד כדתניא לא תלמד לעשות אבל אתה למד להבין ולהורות אלא מאי טעמא אענש משום הוגה את השם בפרהסיא
  8. המאירי על מסכת סנהדרין דף צ/א - ר' עקיבא אומר אף הקורא בספרים החצונים ר"ל שלא להבין ולהורות אלא על דעת לילך באמונתם. וכבר ידעת מהם שאין מאמינים אלא במה שהעיון נותן וההקש מחייב.
  9. ספר מנחת קנאות - מכתב פד: ...אמר הגאון רב החכמים קברנט של פלסופים רמב"ם ז"ל, שאין ראוי לטייל בפרדס עד שימלא כרסו לחם ובשר, ואם הזמן מהשתרע קצר, בן כ"ה שנים לא נס לחה ולא חסר, עוד זמננו גדול מללמוד החכמות, ולא תמו עדיין חולשות הטבע ולא תגבר עלינו השכחה, עלינו בפרצות להציל נפשות בחורי חמד ישראל, אשר לבם כפתח של אולם להבין האמת, ירבו הוראות בישראל ויהיו עמודי עולם, יאמרו יתעסקו הבנים במה שנתעסקו האבות בסדר ישועות ובמס' ברכות ויקיימו מילי דאבות, ואם מעט הביטו וראו ופנו אל כתבם יתר החכמות, לא למדו לעשות כי אם להבין ולהורות, גם הרב והגדול והקדוש ראב"ד ז"ל מן היושבים לפני ה' לשקוד על דלתי התלמוד ומשומרי הסף, כל עוף הפורח עליו מיד נשרף, קבלה בידינו קבלת אמת, לבדד יחיה האדם בין דין לדין ובין דם לדם, זו היא דרך ישרה שיבור לו האדם תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם, בה נבדלו ישראל מיתר האומות והיו סגולה מכל הלשונות" עד כאן מספר מנחת קנאות. (אמנם יתכן שכוונתם לחכמת הטבע ולא לפילוסופיה חיצונית, אך מתוך ההקשר נראה בבירור שמדובר על פילוסופיה חיצונית
  10. (46) ספר באר שבע על סנהדרין דף ק/ב - ומיהו אכתי איכא למידק, כיון דמוכח משמעתין דבספרי מינין אפילו מילי מעלייתא דאית בהו אסור לקרותן, וכמו שפסקו בהדיא הרי"ף והרא"ש והריטב"א שהבאתי לעיל, א"כ קשה על כמה גאוני עולם קמאי דקמאי ובתראי ז"ל, ובראשם הרמב"ם ז"ל, היאך מצאו ידיהם ורגליהם בבית המדרש שלמדו בספרי מינים גמורים כגון אריסטוטלוס ואפלטון ואבן רשד וסייעתם. ואין ללמוד זכות עליהם מהא דתניא (סנהדרין לח, א) לא תלמד לעשות אבל אתה למד להבין ולהורות, משום שזה לא נאמר אלא במילי אחרנייתא, כמו נטיעת קשואין לעיל בסוף פרק ארבע מיתות (שם), וכגון דמות צורת לבנה דרבן גמליאל (ראש השנה כד, א), כדפירש רש"י בפרק קמא דעבודה זרה (יח, א ד"ה להתלמד) גבי להתלמד עבד כו', אי נמי כגון ההוגה את השם באותיותיו בצנעה להתלמד לפי הגירסא שלפנינו שם בפרק קמא דעבודה זרה (שם), אבל לא גבי ספרי מינים, ולכן סתמו וכתבו הרי"ף והרא"ש והריטב"א לאסור, ולא כתבו שמותר לקרותן להבין ולהורות. וגם אין ללמד זכות עליהם מהא דאמרינן בפרק כל כתבי (שבת קטז, א) דכמה אמוראי הוו אזלי לבי אבידן, ופירש רש"י דבי אבידן ספרים כתבו להם כומרי עכו"ם ומתוכחים עם ישראל, ומקום שמתוכחים שם קרי ליה בי אבידן כו'. משום דמוכח שם בהדיא דספרי בי אבידן לאו ספרי מינין ממש הם, מדתניא ספרי מינין אין מצילין אותן מפני הדליקה, ואלו גבי ספרי דבי אבידן בעיא דלא איפשטא היא אם מצילין אותם מפני הדליקה או אין מצילין. ועוד מדקאמר התם רב לא אזיל לבי אבידן וכל שכן לבי נצרפי, שמואל לבי נצרפי לא אזיל לבי אבידן אזיל, ופירש רש"י לבי נצרפי עבודה זרה וכך שמה, אלמא דבי אבידן לאו עבודת אלילים. והא דרב לא אזיל היינו מחמת יראה, שמא יהרגוהו כשינצח אותם. ובזה נתיישב היאך אזיל שמואל ואמוראים אחרים לבי אבידן, הלא אמרינן בפרק קמא דעבודה זרה (יז, א) הרחק מעליה דרכך זו מינות, וכן פירשו התוס' שם (ד"ה הרחק). והא דפירש רש"י כאן בשמעתין (ד"ה מינים, ובשבת שם) ספרי מינין כומרי עכו"ם, אין רצה לומר כומרים שכתבו להם ספרים להתוכח עם ישראל כדפירש על ספרי דבי אבידן שהבאתי לעיל, שהרי כבר נתבאר בהדיא בגמרא בפרק כל כתבי שהבאתי דספרי מינין וספרי דבי אבידן תרי מילי נינהו. אלא רצה לומר כומרי עכו"ם האדוקים ביותר לעבודה זרה, כדפירש רש"י בכל דוכתי שנזכר מינין (ע"ז כו, ב) דהיינו כומרים האדוקים ביותר לעבודה זרה, וספריהם אינו אלא דברי מינות ממש. והא ודאי דלאו דוקא כומרי עכו"ם קאמר רש"י, אלא הוא הדין ספרי אריסטוטלוס וסייעתו כדפירש בהדיא רבינו עובדיה מברטנורה ז"ל (פ"א מ"ז) וריא"ז בפרק קמא דעבודה זרה (יז, א) גבי הרחק מעליה דרכך, כמו שכתב הרמב"ם בספרו (מורה נבוכים ח"ג פי"ז) שדעת אריסטוטלוס שהשגחת ה' תכלה ותפסק בגלגל הירח כו', ואין לך מינות גדולה מזו וכאלה רבים עמו ישתחקו עצמותם: ונ"ל שהרמב"ם ז"ל וסייעתו סמכו על המשנה בפ"ב דאבות (משנה י"ד) דקתני רבי אלעזר אומר הוי שקוד ללמוד תורה ודע מה שתשיב לאפיקורוס ודע לפני מי אתה עמל כו', ומייתי לה לעיל בפרק אחד דיני ממונות (לח, ב), וא"ר יוחנן עלה לא שנו אלא אפיקורוס עבודה זרה אבל אפיקורוס ישראל כל שכן דפקר טפי. כתב הרמב"ם בפירוש המשנה (אבות שם) וז"ל ואמרו אע"פ שתלמוד דעות האומות לדעת איך תשיב עליהם השמר שלא יעלה בלבך דבר מן הדעות ההם, ודע שמי שתעבוד לפניו יודע צפון לבך, והוא אמרו ודע לפני מה אתה עמל, רצה לומר שיכוין לבו באמונת השי"ת עכ"ל. הרי גילה דעתו מבוארת ומבוררת בכוונת המשנה זו, שצוה התנא שילמוד דעות האפיקורסין ויהא שקוד ללמוד תורה, כדי שידע מה ישיב להם על דעותיהם: ובזה נתיישב אצלי קושיא אחרת חזקה מאד על הרמב"ם, והיא זאת, אמאי לא מנה הקורא בספרים החיצונים בפרק ג' דהלכות תשובה בהדי אינך שמנה שם שאין להם חלק לעולם הבא. [א.ה. עי' קובץ שיעורים ח"ב סימן מז, יב]. והוא מהטעם שפירשתי, שסמך לענין הלכה על המשנה דאבות ולא על משנתנו, דקתני רבי עקיבא אומר אף הקורא בספרים החיצונים כו'. וכי תימא מאי אולמיה דהאי מהאי. י"ל דטעמיה משום כיון דלא מנה בפרק קמא דראש השנה (יז, א) כל אלה הקורא בספרים החיצונים והלוחש על המכה כו' וההוגה את השם באותיותיו, בהדי אינך שמנה שם שאין להם חלק לעולם הבא, הלכך גם הוא לא מנה להו בפ"ג דהלכות תשובה בהדי אינך שמנה שם שאין להם חלק לעולם הבא. ועדיין הדבר צריך למוד, שהרי מדפריך הגמרא בפ"ב דשבועות (טו, ב) גבי רבי יהושע בן לוי אמר להו להני קראי וגני כו' והתנן הלוחש על המכה אין לו חלק לעולם הבא, וכן בפרק קמא דעבודה זרה (יח, א) גבי רבי חנינא בן תרדיון שהיה הוגה את השם באותיות, והיכי עביד הכי והתנן אבא שאול אומר אף ההוגה את השם באותיותיו כו', שמע מינה דהכי הלכתא, א"כ אמאי לא מנה הרמב"ם הלוחש על המכה וההוגה את השם באותיותיו בפ"ג דהלכות תשובה, בהדי אינך שמנה שם שאין להם חלק לעולם הבא. והרבה יותר מכל הא דלעיל קשה בעיני על הרמב"ם שכתב בפ"ב דהלכות עבודה זרה (הלכה ב'), וז"ל ספרים רבים חברו עובדי עבודה זרה בעבודתה היאך עיקר עבודתה ומה מעשיה ומשפטיה, צונו הקב"ה שלא לקרות באותן הספרים כלל כו' ע"כ. ואלו בספר המורה ח"ג פכ"ט עם הרבה פרקים שאחריו כתב שעיין ולמד בכל ספרי עבודה זרה אשר נתפרסמו בזמנו בלשון ערב, והחזיק בזה טובה לעצמו יען שמהם נגלו כפי דעתו תעלומות הרבה מתורתנו הקדושה. ולא נעלם מעיני מה שאפשר לדחוק ולתקן דבריו, אכן אומר אני שומר נפשו ירחק מהם כדכתיב הרחק מעליה דרכך, ודרשו בפרק קמא דעבודה זרה זו מינות, ושאני הרמב"ם דרב גובריה ולמד כל התורה כולה. כן נראה לי:
  11. יד רמה על סנהדרין דף סח/א - ומקשינן ור' אליעזר היכי עביד מעשה בנטיעת קישואין או בעקירתן והאנן תנן העושה מעשה חייב, ומפרקינן להתלמד שאני, כלומר כי עבד לאגמוריה לר' עקיבא הוא דעבד, דאמר מר לא תלמד לעשות כתועבות הגוים ההם, כלומר להתעסק בהם להנאת עצמך כתועבות הגוים ההם, אבל אתה למד להבין ולהורות
  12. ספר מנחת קנאות - מכתב ג: - והוא הטעם שאמרו בשלהי פרק קמא דסנהדרין, שאין מושיבין בסנהדרין אלא בעלי חכמה ובעלי כשפים, כדי שיבינו במעשה כשפים ויבטלום, כדי שלא יוכל לעכב ע"י או לשבש דעתם מכשף מן הכשפים, והוא שאמרו לא תלמד לעשות אבל אתה למד להבין ולהורות במה ינצל הנכשל בהם, והוא שאמר ר"א בשלהי פרק ד' מיתות כמאשים מי שאינו לומד מהם על הכוונה הזו, ואמר יש לי ג' מאות הלכות בנטיעת קשואין, ולא שאלני אדם בהם מעולם אלא עקיבא בן יוסף פעם א', ולמדו נטיעתן ועקירתן, ואמר מלתא ונתמלאה כל השדה קשואין, ואמר מלתא ונעקרו, והקשו והיכי עביד הכי, והא העושה מעשה חייב, והשיבו לא תלמד לעשות, לעשות אי אתה למד, אבל אתה למד להבין ולהורות. בדומה לזה כתב ספר הציוני על התורה - פרשת שופטים - לא תלמד לעשות כתועבת הגוים האלה. אמרו רז"ל לעשות אי אתה רשאי אבל אתה לומד כשפים דהיינו מתועבותם כדי להבין ולהורות. כדאיתא בגמרא שזקני סנהדרי גדולה היו צריכין לידע כל מעשה כשפים. נפקא מיניה לבטל כל מעשה כשפים הבא לפניהם לפרקים:
  13. המאירי על מסכת סנהדרין דף סז/ב - בין שהיה המכשף איש או אשה כלן בסקילה ולא נאמר מכשפה לא תחיה אלא שהכשוף מצוי בנשים ודבר הכתוב בהוה וכל מעשה שדים הרי הוא בכלל כשפים כל שהוא נעשה בפעולה טבעית אינו בכלל כשפים אפילו ידעו לברא בריות יפות שלא מזווג המין כמו שנודע בספרי הטבע שאין הדבר נמנע רשאים לעשות שכל שהוא טבעי אינו בכלל הכשוף ודומה לזה שיש בו משום רפואה אין בו משום דרכי האמורי כמו שיתבאר במקומו כל שנאסר בדברים אלו שכתבנו לא נאסר אלא בלמד לעשות אבל להבין ולהורות הכל מותר ולא עוד אלא שאין מושיבין בסנהדרין אא"כ היו יודעין דרכי המעוננים והקוסמים והמכשפים והבלי ע"ז כדי שידעו בטיב כל הענינים הבאים לפניהם